עם אלפי קרוסאוברים קוריאניים ויפאניים העולים על הכביש בכל חודש, עצם הבעלות על קרוסאובר כבר לא מהווה חידוש. כדי להתבלט מעל להמון צריך לשדרג לרכבי פרימיום יקרים, או להיכנס לזירה האירופאית המציעה מבחר רציני של קרוסאוברים. שניים מהבולטים הם פיג'ו 3008 והדור השני של פולקסוואגן טיגואן. על פי המפרט והמחירים הם דומים למתחרים כמו ספורטאז' או טוסון, אבל הם אמורים להעניק ניחוח נוסף סוג של עידון אירופאי, מיוחדו?ת מסוימת? בכל מקרה הם נדירים יותר על הכביש, תכונה מבוקשת אצל מי שאינם רוצים להיות "כמו כולם".
כדי לשמור מרחק מנציגיה היקרים של אירופה (אודי, ב.מ.וו, מרצדס,וולוו), בחרנו בגרסאות עממיות יחסית; 3008 דיזל-פרימיום וטיגואן טרנדליין העולים 165,000 שקלים כל אחד. הטיגואן השחור המופיע בתמונות הוא דגם "קומפורטליין" יקר יותר (190,000 שקל), אבל הוא כמעט זהה ל"טרנדליין": לשני הטיגואנים אותו מרכב, אותם מנוע ותיבת הילוכים, רק האבזור פחות עשיר מזה של הקומפורט. טרנדליין נועל צמיגים בחתך גבוה מזה של הקומפורט ולכן, ארגנו מפגש עם טיגואן טרנדליין מפגש שהעלה מסקנות מעניינות לגבי סוגיית הצמיגים. רצינו לצרף למבחן גם פורד קו?גה (160-175 שקלים, 182 כ"ס) אבל זה לא התאפשר; עוד נשוב אל ה'קוגה', קרוסאובר ראוי ביותר.
הקליפה החיצונית
העיצוב החיצוני קריטי בקטגוריה זו ושני המתחרים מביאים סגנונות שונים לחלוטין, הייתי אומר: דבר והיפוכו. טיגואן הוא פולקסוואגן קלאסי; הוא נראה כמו גולף פחוסה ומוגבהת קמעא, עם עיצוב הכי שמרני וזהיר שניתן להגיש ב-2017. חזית הטיגואן פחות נועזת אפילו מזו של גולף או פאסאט, כאילו קיבלו המעצבים בריף נחרץ תשמרו אותו שגרתי וסמוי מן העין, בלי פ?רצ?י יצירתיות מכבידים. כך החרטום אם כי התמונה משתפרת מעט במבט צד, עד כדי מראה חינני למדי של הישבן.
ה-3008, כמה עוד נחזור ונכתוב? זהו אחד הקרוסאוברים המעוצבים ביותר, עם קווים נחרצים ובוטים בכל פינה, יחידות תאורה מוחצנות, חרטום מסיבי ומאונך, וקו מותניים דינמי. ירכתי הפיג'ו מגולפים היטב עם משחק מעניין של מתכת, כרום ופלסטיק, ופנסים לא שגרתיים. ייחודו העיצובי עדיין קיים לאחר חודשים ארוכים, ורק השבכה הקדמית נראית קצת מוגזמת אפשר היה להחליק אותה מעט, לא היה קורה כלום.
באולם הקונצרטים
השפות העיצוביות ממשיכות גם בתוך תאי הנוסעים; הפיג'ו מוחצנת, מזוותת, מרופדת בשפע חומרים מעניינים לעין ולמגע. עיטורי מתכת מת?ח?מים את הקונסולה המרכזית, מתגי הפסנתר נותנים תחושה של כאילו-תא-טייס. תחושת המרחב ב-3008 גדולה עם הרבה אור וחלונות, כולל גג שמש פנורמי. גלגל ההגה עדיין קטן ומוזר אם כי אני חייב להודות שבחלוף הקילומטרים, אני מרגיש איתו יותר ויותר טוב. זהו אחד מתאי הנוסעים המשמחים ביותר על הכביש.
ככל שאני מפרגן למעצבי תא הנוסעים, אני חושש שאנשי הנדסת האנוש עשו עבודה פחות טובה מאשר בטיגואן. ה-3008 מושקע מאוד, צגי המידע שלו צבעוניים ומייצרים פירוטכניקה צבעונית וזיקוקי די נור, אבל בסופו של דבר, הנדסת האנוש הצרפתית פחות טובה מזו של הטיגואן. למרות מתגי הפסנתר המקלים על הניווט במסך המגע, הוא עדיין לא נוח ואינטואיטיבי לתפעול, נדרשות יותר מדי לחיצות כדי להגיע לחלק מהפעולות. צג המגע מאחורי ההגה בהיר וצבעוני, אבל הוא קצת מעייף אותך עם שפע אפקטים המרצדים מול העיניים. המושבים נראים מצוין, זה של הנהג אפילו מחושמל לחלוטין אבל הם נוקשים למדי, פחות נוחים מאלה של הטיגואן. ב-165,000 שקלים, אבזור ה-3008 דיזל פרימיום, עשיר מאוד; יש בלימה אקטיבית ושמירת מסלול אוטונומית, מנופי החלפת הילוכים על ההגה, התראה על שטחים מתים, מושב נהג מחושמל, גג שמש פנורמי, בקרת שיוט אדפטיבית, מצלמות היקפית.
ברמת גימור טרנדליין העולה גם היא 165,000 שקלים, הטיגואן אינו מציע גג שמש או מושבים מחושמלים, אין היגוי אקטיבי או בקרת שיוט אדפטיבית (אותה תקבלו רק ב-קומפורטליין). לטיגואן יש בלימה אוטונומית, והוא מציע רמת אבזור נחותה יותר ותא נוסעים שיגרתי וקודר משהו. אבל הנדסת האנוש מצוינת, המושבים (בשתי הגרסאות) נוחים ואוחזים טוב יותר מהצרפתיים, המתגים ותצוגת המחוונים פשוטים, בהירים וארגונומיים מאוד. פולקסוואגן לא נסחפו לגישת ה'מינימום מתגים פיזיים' והם מציעים חוגות נוחות וזמינות לטיפול במזגן, מערכת הצליל וכיו"ב. אהבתי את פונקציית HOLD, שימושית בנהיגת פקקים. משולשי זכוכית קטנים בחלונות הקדמיים משפרים את התצפית החוצה. תא המטען של טיגואן גדול יותר (615 ליטר מול 520 ב-3008), ולילדים מאחור יש שני מדפים מתקפלים. מבחינה שימושית, תא הנוסעים של הטיגואן לוקח. מבחינה עיצובית ואווירה כללית, בא לי לבלות את היום עם הפיג'ו.
איזה מנוע תרצו היום?
שני הנבחנים מציעים מבחר גדול של מנועים ומערכות הנעה. בקצה הסקאלה הצרפתית נמצא דגם GT 4X4 עם מנוע דיזל 2.0 ליטר 180 כ"ס, 220,000 שקלים (ב-155,000 שקלים תקבלו 3008 עם מנוע בנזין 165 כ"ס). טיגואן מציע אופציית 2.0 ליטר בנזין 4X4, 180 כ"ס ו-210,000 שקלים. ב-165,000 שקלים הגיעו שני רכבי המבחן עם יחידות כוח צנועות יחסית; הפיג'ו התייצב עם טורבו דיזל 1.6 ליטר 120 כ"ס, תיבת 6-הילוכים פלנטרית. לטיגואן יש מנוע 1.4 טורבו-בנזין 150 כ"ס, עם תיבת 6-הילוכים DSG.
כפי שניתן לצפות ולמרות פערי המשקל, טיגואן היה הזריז מהשניים; יש לו יתרון של 30 כ"ס, שיא המומנט מגיע מוקדם יותר, והתיבה כפולת המצמדים מגיבה מהר ונחרץ. עם 9.2 שניות מאפס ל-100 היה הטיגואן זריז יותר בזינוק מעמידה, תאוצות ביניים, הכול. ביצועי המנוע של הטיגואן טובים, אבל יש להם מחיר; בנהיגה תובענית מרצד המנוע בסל"ד גבוה, זה לא תמיד נעים. גם תצרוכת הדלק פחות טובה. לאורך המבחן עבר הטיגואן 8-10 ק"מ לליטר אם כי בנהיגה בינעירונית רגועה, הוא נתן לנו 15 קילומטרים לליטר. עבור מנוע בנזין זה בסדר גמור, אבל לא מסוגל להשתוות לחסכנות המופלגת של הדיזל הצרפתי.
מנוע הדיזל של פיג'ו פחות זריז, אבל הוא ממש לא עצלן. המאוץ 0-100 נמשך 11.6 שניות, פער גדול מאחורי הטיגואן הזריז. אבל עבור לקוח שאינו מאותגר אדרנלין, ביצועי המנוע של הפיג'ו מס?פקים ואינם מתסכלים. עד 110 קמ"ש הוא מאוד זריז ונחרץ, מעבר לזה מתחילים להרגיש את חולשת המנוע; בשיוט מהיר בכביש 6, עקיפות מעל 120 קמ"ש, הוא פחות זריז. מצד שני, הנסיעה עם הפיג'ו רגועה יותר. המנוע פחות רועש, פחות תזזיתי, עבור נהגים שאינם מבלים את זמנם במבחני דרכים, זו חבילה מספקת מאוד. בונוס גדול מגיע בתחנת הדלק; מנוע הסולר של 3008 הוציא לנו 50% יותר קילומטרים מכל ליטר. בקטעי המבחן המאומצים נתן ה-3008 12-14 קילומטר לליטר, בנהיגה רגועה הוא עבר למעלה מ-20 קילומטרים לליטר. עבור מי שגומא מרחקים גדולים, זה יתרון חשוב. רמת העידון והשקט בשתי המכוניות טובה מאוד. הן מבודדות היטב, מנועיהם דיסקרטיים בנהיגה רגועה, נעים.
מרבד הקסמים?
שני הקרוסאוברים אינם נוחים במיוחד; בכביש משובח הם נוחים ונעימים אבל הם נוקשים יחסית, מתרסקים על קרעי אספלט וגדודיות זדוניות. הסיבה היא יומרות ספורטיביות ומתלים המתיימרים להתמודד עם שביל כורכר אבל בעיקר, צמיגי החתך-נמוך שלהם; ה-3008 נועל צמיגי 205/55R19 צרים יחסית, בחתך 55. טיגואן קומפורטליין נועל 235/55R18 רחבים, גם הם נמוכי חתך. בהשוואה ישירה, היה קשה לנו להחליט מי פחות נוח; הטיגואן קופצני, אבל משקלו העודף (1530 קילוגרם מול 1365 ב-3008) מעניק מידה של רכות בשיבושים עדינים. ה-3008 קופצני בנהיגה איטית, אבל במהירויות מעל 50 הוא מתחיל לנשום ולבודד אותך מתחלואי הדרך.
מפגש הדרכים עם טיגואן טרנדליין היה חשוב (זו הגרסה העולה 165,000 שקלים), מכיוון שהוא המחיש את תרומתם של צמיגי 215/65R17 לנוחות הנסיעה. הפער בין חתך 55 ל-65 אינו נראה גדול אבל השפעתו על נוחות הנסיעה, דרמטית. זה לא הופך את הטרנדליין למרבד הקסמים, אבל הוא משמעותית נוח יותר מה'קומפורט', וגם מה-3008. זה מחירה של אופנת הצמיגים ה'ספורטיביים' שאינם תורמים הרבה לחדות הנהיגה, אבל הם פוגעים קשות בנוחות נסיעה ובעמידות הצמיג. שאלתי את שני היבואנים אם ניתן להזמין את רכבי המבחן עם הצמיגים גבוהי החתך, בלא קשר לרמת הגימור? קיבלתי תשובות מגומגמות שזה לא פשוט מבחינת תקינה, רישום ברישיון הרכב וכיו"ב... חבל מאוד. הייתי שמח לוותר על כמה שטויות אלקטרוניות, כדי לקבל אופציה לצמיגים בחתך גבוה יותר. לסיכום: טיגואן טרנדליין נוח יותר מהפיג'ו, את זה כבר סגרנו.
חדוות הנהיגה
כולנו מבלים את רוב זמננו בפקקים ובתנועה צפופה אבל אין כמו כביש הררי מזדמן, כדי להשביח את זרימת הדם ולהעלות את המורל. אני למשל, אוהב להשתעשע בשתיים-שלוש פניות הקרובות למקום מגוריי, ולהזכיר לאוטו (ולעצמי) שמכונית זה לא רק אמצעי תחבורה. הטיגואן מעניק הנאת הנהיגה, בוודאי במחלקת ביצועי המנוע-גיר. במצב "ספורט" מעניקה תיבת ההילוכים תגובות מהירות ונחרצות, הוא מתנהג היטב בכביש הררי, מגיב בזריזות וצייתנות לשינויי כיוון. משקלו הגדול יחסית ורכות יחסית של המתלים, לא מאפשרות הנאה מלאה ממשחקי ההגה.
מנוע ה-3008 פחות מבריק אבל ההיגוי והשלדה מכפרים על זה, ובגדול. נראה כאילו שלפה פיג'ו מהמחסן את ה-DNA ההיסטורי בכיול שלדות ומתלים, והעניקה ל-3008 התנהגות כביש מענגת (ביחס לקרוסאובר מוגבה). ההגה קצת קליל לטעמי, אבל הוא צייתן וחד להפתיע. תנודות המרכב מינימליות, וקל מאוד להתענג על סיפונה של הצרפתייה הקומפקטית. תחת לחץ מוגזם עלולים צמיגי ה-205 הקדמיים לאבד אחיזה אבל הם מבשרים על כך למפרע, מאפשרים תיקון מהיר וזורם. GTI קלילה? ממש לא, אפילו לא משפחתית רגילה. אבל קל ליהנות מהנהיגה על סיפון ה-3008.
גמר אירופאי
מרכיב מרכזי בהחלטת הקנייה מושפע מהעדפות אישיות; לקוחות רבים שומרים נאמנות למותג מסוים, ועבורם ההחלטה יותר קלה. גרמנולוגים ירכשו את הטיגואן ויקבלו בדיוק את מה שהם רגילים אליו, פרנקופילים ייבחרו בפיג'ו ויקבלו את הנאת החיים המצופה מרכב פנאי צרפתי. הפתעת המבחן הייתה שאחד הבוחנים, גרמנולוג מושבע, המיר את אמונתו והעדיף דווקא את הצרפתייה התוססת.
בדור השני שלו, פולקסוואגן טיגואן הוא קרוסאובר איכותי ומעודן. הוא פחות נוצץ וזוהר, אין בתא הנוסעים זיקוקין די נור אבל הוא ארגונומי, יעיל ומעודן. רמת האבזור שלו נחותה משמעותית מזו של הפיג'ו, אבל גם לזה כבר התרגלו לקוחות פולקסוואגן; אפילו דגם 'קומפורטליין' מאובזר פחות מהפיג'ו 'פרימיום', שלא לדבר על ה'טרנדליין' הדל עוד יותר באבזור.
את העיצוב החיצוני ותא הנוסעים של ה-3008 אהבנו מהמפגש הראשון. היא עדיין שומרת על ק?סמה המוטורי, ובגרסת דיזל-פרימיום היא מציעה עסקה יוצאת דופן הכוללת רמת אבזור עשירה, וחיסכון תפעול משמעותי. את המבחן הזה לוקחת ה-3008 בקלות רבה, בחירה משולבת של שכל ולב.
