"תנאים חלומיים": כמה מרוויח נהג משאית בישראל?

"אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה על נהגי המשאיות שעובדים בהובלה בשכר אבל בסוף החודש, בשורת הנטו נשאר להם בממוצע 9 אלף שקל ביד, וזה עבור 9 שעות נהיגה ביום. וכן, יש גם לא מעטים שרואים בתלוש ספרות של 14 ו- 15 אלף שקל. זו עבודה עם שכר ראוי בהחלט ואם אתה עובד בחברה מסודרת, אתה מקבל תנאי עבודה שרוב המשק יכול לחלום עליהם". את הדברים האלו אומר גבי בן הרוש, יו"ר מועצת המובילים והמסיעים בישראל שמסביר כי נכון להיום, חסרים בענף לכל הפחות 2,000 נהגים על רכב כבד, וזאת ללא שדיברנו על המחסור המשמעותי שקיים גם בנהגי אוטובוס.

קיימות כיום שתי דרגות של רישיון נהיגה על רכב כבד, זו שמיועדת למשאיות שתכליתן בעיקר לחלוקת סחורה פנים ארצית ולמפעלים ורישיון נוסף, מדרגת E שמחולק למעשה לשני סוגי משאיות : סמיטרלר ופול – טרלר. מעבר לכך יש גם את המובילים של המטענים החורגים, אלו שמניידים בעיקר כלי צמ"ה וכו'. מדובר לרוב על כלים במשקל כולל של 120 טון, שאת המפתחות עבורם נותנות החברות רק לנהגים שצברו וותק רב על הכביש.

זה מקצוע לחיים אומר בן הרוש. "מקצוע עם הבטחה לפרנסה מכובדת עד הפנסיה, מי עוד מבטיח לך דבר כזה?". אולם גם אנו תוהים, אם המקצוע כל כך משתלם והתנאים בו כה מפליגים ביחס לשוק העבודה בישראל - מדוע השוק אינו מוצף בנהגים? "יש כאן כמה בעיות; הראשונה היא בעיה תדמיתית שנובעת מריבוי תאונות הדרכים שנגרמו מנהגים "חאפרים ולא מיומנים".

קיימת איפוא בעיה נוספת אומר בן הרוש - ההתנהלות של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. "זו פרצדורה שנמשכת זמן רב שלא בצדק, תוך שמוטל ספק של ממש במהימנות של הבדיקות המבוצעות. אם 30% מהתאונות הקטלניות כוללות מעורבות של נהגים ברכב כבד - היכן בדיוק אותו סינון שעושה המרב"ד? איך נתתם רישיון לאותם נהגים? אני קורא לפעול לשחרור צוואר הבקבוק של הליך הכשרת הנהגים".

אבסורד נוסף שמעלה בן הרוש הוא העובדה כי חייל שנהג בצבא על רכב כבד לא זכאי לקבל באופן אוטומאטי רישיון אזרחי והוא צריך לעבור את המרב"ד. "זו פארסה שחייבים לתקן".

אולם בנוסף לשכר המאוד מכובד שמשולם בענף,העובדים בו אמורים להנות גם משורה ארוכה של תנאים שבענפים אחרים יכולים רק לחלום עליהם. הסיבה לכך היא ההסכם הקיבוצי שנחתם בתחילת שנת 2017, במסגרתו נקבע , בין היתר כי שכר המינימום הענפי יהיה גבוה תמיד במאה שקלים למעלה משכר המינימום הכללי במשק, ככל שיתעדכן. החזר הוצאת האש"ל שמקבלים העובדים עודכן ל-53 שקלים ליום, והפרשות המעסיק לקרנות ההשתלמות עודכנו מ-6% ל-6.74%. באיגוד מדגישים כי קיים צו הרחבה ישן שחל על ההסכם שקדם להסכם הנוכחי, כך שבסופו של דבר, כל הנהגים שמועסקים בחברות שעוסקות בתחום ההובלה בשכר - זכאים לקבל את התנאים המפליגים.

אך לצד המציאות הוורודה לכאורה, בפועל, מספר לוואלה רכב, דוד – נהג משאית, כי יום של רבים מנהגי המשאיות מתנהל באופן שונה: "אין ספק שההתאחדות עבדה שעות נוספות והביאה בשורה משמעותית לנהגים בענף, אבל צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהכיר בה - יש הרבה מעסיקים במשק שלא מכבדים את ההסכם. הענף הזה פרוץ. אי אפשר לשנות סדרי עולם ברגע אחד. יש כאן שנים על גבי שנים בהם מעסיקים ניצלו את הנהגים. כך שגם גבי, עם כל הרצון הטוב שלו והעבודה שלו לא יכול לעשות הכול".

התופעה מוכרת בהחלט לגבי בן הרוש. "ישנם מעסיקים, בעלי משאית אחת או שתיים שהובא לידיעתי שמנצלים את הנהגים אם בשעות ואם בשכר לא הוגן. פניתי מספר פעמים למשרד התמ"ת (האחראים על האכיפה בנושא) והם הבטיחו שיגייסו סטודנטים ואכן גייסו 80 סטודנטים למבצע אכיפה. לצערי, זה היה חד פעמי. זהו התפקיד של משרד התמ"ת ואני הראשון שמברך על אכיפה".

עו"ד אלכס גרבר, מומחה לדיני עבודה מחברת בקרת שכר מבהיר כי אומנם המדינה מגלה אוזלת יד, אך אנו רואים בשנים האחרונות עליה במספר התביעות שמוגשות ע"י נהגי משאיות כנגד מעסיקים שהפרו את לשון החוק וצו ההרחבה. "אין ספק כי שולי הרווח בתחום מחייבים את המעסיקים להתנהלות מוקפדת, אך המציאות מלמדת כי הדבר לא יכול להעשות על דרך אי מתן הזכויות. המשמעות של העניין יכולה להיות לא קלה מבחינת המעסיק. לצד החיוב של המעסיק לשלם לעובדים את הסכומים שמגיעים להם - בתי הדין לא מהססים לחייב בתשלום פיצויים".

גבי בן הרוש מוסיף כי אין "לנו שליטה על העובדה שהמדינה לא עושה את החלק שלה; ההתאחדות היא לא סמכות לאכיפה ואנו מתריעים בפני המדינה ופועלים כל השנים לשיפור רמת השכר והתנאים לנהגים בשביל לעודד כניסת נהגים לענף וגם למען הבטיחות בכבישים. גם מההסתדרות ביקשתי כבר מזמן להפיק מידעון שיחולק בכניסות לנמלים לכל הנהגים ולהקפיד על האכיפה וזה לא קרה עדיין. אחד המאבקים של מועצת המובילים והתאחדות בעלי מפעלי הובלה גבי זה להגברת האכיפה".

בן הרוש מוסיף כי נוצר מצב של תחרות לא שיוויונית, אי האכיפה פוגע בחברות הובלה המסודרות כי הן משלמות כחוק ומקפידות על כל התנאים הסוציאליים, בעוד שיש חברות פיראטיות שלא עושות זאת, הציבור הרי לא מבדיל בין המסודרות לפיראטיות וכך יוצא שם רע לענף.