התובע, המוכר כנכה עיוור, הגיע בתאריך 1.10.11 לבית חולים בנצרת ברכבו שהיה נהוג על ידי אשתו, שהזומנה לבדיקה רפואית אצל רופא נשים. על רכבו של התובע מוצג תג נכה. משהחניה לנכים בחניון החיצוני (שני מקומות חניה בלבד) הייתה תפוסה, המשיכה האישה בנהיגה לכיוון חצר חדר המיון כדי להחנות את רכבם ליד דלת צדדית הקרובה למעליות, אך רחוקה מדלת הכניסה הראשית, ובאופן שאינה מהווה הפרעה. או אז התקרב אליהם המאבטח ודרש מהם ב"עצבנות ובקול רם" על פי כתב התביעה, להזיז את הרכב לחניון התחתון. התובע ביקש ממנו שיירגע והראה לו כרטיס נכה והסביר לו שהוא עיוור, וביקש רשותו להשאיר את הרכב באותו מקום לזמן קצר מאוד, שכן לטענתו בוצעו אותה עת עבודות בניה בחניון התחתון וחשש שרכבו יינזק. מה גם שבשל נכותו הוא מתקשה לחנות רחוק.
אשתו שחשה מפוחדת, נכנסה לרכב והתחילה לנסוע אחורה. התובע ביקש ממנה שתעזור לו קודם להיכנס לרכב ולהושיב אותו לפני שתיסע אחורנית "ואז פתאום וללא כל סימן ומבלי לדעת מאיפה זה בא לו - המאבטח הנחית על התובע מכת אגרוף בכל הכוח ישר לפנים, לעין ימין שלו", נכתב. התובע נפל ארצה מעוצמת המכה, הרגיש מסוחרר, איבד שיווי משקל ולא הצליח לקום. "מכה ממש עצומה". אשתו שהייתה ברכב המותנע יצאה לעבר התוקף וצעקה לעברו: איך אתה מכה אדם עיוור בצורה כזו? המאבטח לא התבלל והשיב לה: אהה ומאלו עמא אילי ייעמי", שמשמעו "אז מה, שיתעוור".
מאיפה אתה יודע כיצד נפגעת?
בעקבות התקיפה שגרמה לחבלה לעינו של התובע, הוגשה תביעה לבית משפט השלום בנצרת ובא כוחו של המאבטח, ניסה בכל דרך לערער את אמינות גרסתו של התובע. כך למשל, הוא העלה בפני בית המשפט: "אתה אומר שהרגשת חבטה בפנים ואתה לא רואה. איך אתה יודע מי פגע בך"? בנקודה זו הוברר כי ליקוי הראייה ממנו סובל התובע הינו חמור ביותר אך מסוג שמאפשר לו לראות, אומנם בקושי רב, דמויות שנמצאות בטווח הקרוב אליו.
עורך דינו של המאבטח לא אמר נואש, והעלה עוד סוגיה סתומה לסדר היום: "איך יתכן כי המאבטח שעמד מולו, לטענתו, חבט בו בעין ימין, בעוד שהגיוני שהיה פוגע בו בעין שמאל"? על כך השיב התובע "מאיפה אני יודע?! ואולי הוא חבט בי ביד שמאל שלו ולא ביד ימין?! כשמישהו נותן מכה למישהו אחר הוא לא בדיוק מסתכל ומכוון איפה הוא נותן את המכה. הוא לא מתכנן זאת מראש". חיזוק לדבריו של התובע נתקבל מעדותה של אשתו שסיפרה בבית המשפט כי היא עמדה "חצי מטר" ממקום ההתרחשות כך שלא ניתן היה לטעות בנוגע לזהות המאבטח ולעצם התקיפה.
בסופו של יום, מסכת הטיעונים המגוחכת של בא כוח המאבטח נדחתה ע"י בית המשפט. כב' השופט יוסף סוהיל, סגן נשיא בית המשפט קבע כי המאבטח אכן תקף את התובע ולפיכך הוא וחברת האבטחה בה הוא מועסק תפצה בסכום של 17,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין: היות ומעשה התקיפה בוצע במסגרת עבודתו של הנתבע ולצורך ביצעו תפקידו, חברת האבטחה בה הוא מועסק חבה חובת אחריות שילוחית, ואף אם ברור כי המעסיק לא הנחה אותו לפעול כך, הוא אינה יכולה להתחבא מאחורי טענה זו במטרה להתחמק מאחריות".