העתיד המהפכני של ניסאן

ליף החדשה, הדור שני למכונית החשמלית של ניסאן, היוותה את הסיבה ל"מפגש הטכנולוגי" של היצרנית היפנית. הוא נערך בפעם השלישית באוסלו בירת נורבגיה, במפגש שכבר הפך להיות למסורת ולבמה להצגת חידושי החברה בעיקר בתחום הטכנולוגי. כדרכם של דברים, המיקום לא נבחר אקראית. נורבגיה היא המדינה שבה נתח השוק של מכוניות חשמליות הוא הגדול ביותר בעולם ועומד על 25% - וניסאן מככבת בו בענק: אחת מכל שתי מכוניות שניסאן מוכרת, היא חשמלית. בימים בהם חשמל נמצא באוויר, כשחברת שואבי אבק (דייסון) מודיעה על ייצור מכוניות חשמליות, ומדינות מצהירות כי יחלו לאסור כניסת מכוניות מונעות מנועי בעירה פנימית לשטחן, אין כמו לנסות להבין כיצד אוסלו הפכה למעצמה ולמורת דרך בתחום.

"אסטרטגיה - היא זו שהובילה לשינוי." אמרה ראשת עיריית אוסלו מאריאן בורגן (Borgen). "מזה תקופה ארוכה שאנו מטפלים בבעיית זיהום האוויר באוסלו" אמרה בורגן. "אנחנו בוחנים אותה באופן שיטתי ופועלים בהתאם באמצעות מתן תמריצים למעבר לתחבורה אלטרנטיבית כמו תחבורה ציבורית, תחבורה ירוקה, הליכה ואופניים. הרעיון הוא לספק מגוון רחב של פתרונות רוחביים כדי שכל אחד ימצא מזור לצרכיו. למשל ייצרנו ואנחנו ממשיכים לייצר יותר מסלולי אופניים. קיבלנו החלטה לסבסד את התחום ובקרוב נציע יותר אופניים חשמליים להשכרה. שיפרנו את התחבורה הציבורית, שילבנו את האוטובוסים עם הרכבות הפרבריות, הטראם והמעבורות. השנה נצרף לציי המעבורות שלנו מעבורות חשמליות ובהמשך שנה זו גם אוטובוסים חשמליים. תיקנו תקנות שהופכות את הרכב הירוק לאטרקטיבי יותר כמו חניה חינם בעיר, טעינה חינם, נסיעה בחלק מנתיבי התחבורה הציבורית, פטור ממיסוי ואגרות רכב, פטור מאגרת גודש וכו'.

כדי להתמודד עם המעבר למכונית החשמלית גם פיזרנו 1,200 עמדות טעינה בעיר והשנה נוסיף עוד 200. היה לנו ברור שרוב הטעינות יבוצעו בבית, על כן זירזנו תהליכי בירוקרטיה וגם עזרנו בסבסוד הקמת עמדות ביתיות. ההחלטה המשמעותית האחרונה התקבלה ב-2016 כשאימצנו תקנות עדכניות להורדת זיהום אוויר. גילינו ששני שליש מהזיהום מגיע מתחבורה ועלינו להמשיך לטפל בעניין. לצורך כך הגדרנו יעדים: איסור כניסת כלי רכב למרכז העיר משנת 2019 והורדת הגודש בתחום המטרופולין במספר פעימות: ב-20% בשנת 2019 וב-30% עד 2030. ברור לנו שהיעדים שאפתניים אבל הם ברי השגה. זה בסופו של דבר חייב להיות אינטרס משותף בריאותי של כולנו, תושבים, פוליטיקאים ועסקים כאחד. חייבת להיות ראיה רוחבית ארוכת טווח כדי להפחית זיהום בטווח הארוך. זה גם חייב להגיע מהממשל המרכזי ובתמיכה הולמת. זה גם אולי האתגר הגדול ביותר: שכנוע פוליטי ורתימת האנשים הנכונים למשימה."

אחרי דברי ראשת העיר, ניסאן חשפה בפנינו את ליף החדשה. הדור הקודם נמכר אצלנו בעבר, אך שיווקו הופסק לנוכח נתוני מכירות מאכזבים. מכירות הדור השני והחדש צפויות להתחיל באירופה בתחילת 2018 ואלינו הוא צפוי להגיע לקראת אמצע 2018.

הדור החדש מבוסס על פלטפורמת קודמו, אבל לפחות על פי דפי הנתונים, מציג שיפור בכל פרמטר. ממדיה מעט גדולים מבעבר: אורכה 448 ס"מ, רוחבה 179 ס"מ, גובהה בין 153.5 ל-154.5 ובסיס גלגליה עומד על 270 ס"מ. תא המטען כבר מציע נפח של משפחתית קומפקטית עם 435 - תוספת של 60 ליטר ביחס לדור הקודם. עם 1,535 ק"ג משקלה כמעט זהה לקודמתה ובניסאן טוענים לביצועים משופרים היות והמנוע החשמלי כעת חזק יותר. בחרטומה מנוע חשמלי שמספק 150 כ"ס ומומנט מרבי של 32.6 קג"מ, לעומת 110 כ"ס ו-28.5 קג"מ. המצברים עדיין מסוג ליתיום-יון, אך כעת עם קיבולת של 40 קילוואט-שעה לעומת 24. לעת עתה ניסאן אינה מפרסמת את נתון התאוצה, המהירות המרבית לא השתנתה ועדין מוגבלת ל-140 קמ"ש וכך גם משך זמן הטעינה המלאה: בין 8 ל-16 שעות משקע רגיל (שישה או שלושה קילוואט, בהתאמה), ו-40 דקות ל-80% באמצעות שקע טעינה מהירה. ההבדל המהותי הוא טווח הנסיעה שטיפס מ-228 ק"מ ל-378 ק"מ.

כמכונית שנושאת גם את התווית הטכנולוגית, ליף החדשה תהיה המכונית הראשונה בשורות ניסאן שתציג את גם את מערכת ה'פרופיילוט' (ProPilot). זהו שם שיווקי, בדומה לקיים אצל המתחרות, שמאגד בחבילה אחת מספר מערכות בטיחותיות מתקדמות ובהן: בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה אקטיבית על הנתיב, זיהוי תנועה צולבת בעת יציאה מהחניה ועוד. קשקאי יהיה הדגם הבא לקבל חלק ממערכות הבטיחות במהלך 2018, אבל לעת עתה רק ליף תציע את החבילה המתקדמת ביותר שתאפשר למכונית נהיגה אוטונומית חלקית עד למהירות של 100 קמ"ש.

מבחינת התקדמות אוטונומית, ניסאן צפויה להציג ב-2019 סוג של יכולת אוטונומית שלב 3 (כלומר נהיגה ללא התערבות הנהג בתנאים מוגבלים, כשהנהג תמיד בשליטה). לדברי פיטר בדרוסיאן (Bedrosian), מנהל מוצר ותכנון בניסאן אירופה ומומחה היצרנית בנוגע לפרופיילוט, זה יצריך דיוק GPS גבוה יותר, ובסופו של דבר יאפשר נהיגה בכבישים מהירים בלבד עם אפשר מעבר נתיבים ונסיעה ללא מגע יד. להערכתו השלב הבא של נהיגה עירונית כנראה יהיה בסביבות 2022.

ליף גם מנסה לשנות את דפוסי הנהיגה אותם אנו מכירים כיום באמצעות מתג שהיא מכנה 'e-Pedal'. על פי ניסאן לחיצה על המתג תאפשר לנהג להאיץ ולבלום את המכונית באמצעות דוושת התאוצה בלבד. לחיצה על דוושת התאוצה תאיץ את המכונית ועזיבת הדוושה תבלום אותה. עוצמת הבלימה תתבצע בהתאם למהירות עזיבת דוושת התאוצה ועד לעצירה מלאה. המערכת נעזרת בבלימה רגרנטיבית (אגירת האנרגיה החשמלית בבלימה) ובמערכת אלקטרונית הנועלת את הגלגלים בעצירה מוחלטת - עד שהנהג שב ולוחץ על המצערת. לטענת ניסאן לא רק שה'e-Pedal' ישנה את הרגלי הנהיגה שלנו כיום, אלא ככל שנתרגל אליו, הנסיעות שלנו יהפכו חסכוניות יותר.

בניסאן מודעים לתהליך הגידול שבערים הגדולות, להמשך הצפיפות ולתאבון המין האנושי לאנרגיה. להערכה, השמרנית מאוד יש לומר, של ניסאן, עד 2027 30% מכלי הרכב באירופה יהיו חשמליים. יותר מכוניות חשמליות משמעותן יותר צריכה, אבל גם יותר בלאי סוללות. בסוגיה זו ניסאן כבר הציגה פתרון בחודש מאי האחרון, כאשר שעבורי הייתה זו הזדמנות להבינו מקרוב.

הפתרון של ניסאן נקרא 'xStorage' כשהרעיון הבסיסי הוא שימוש ביתי במצברי המכונית שפג תוקפם. כדי להסביר את הרעיון צריך לרגע לקחת צעד לאחור ולהבין כיצד עובדת רשת חשמל עירונית. לרשת חשמל יש שעות שפל ושעות שיא שמגיעות לנקודות קיצון בעונה מסוימת (קיץ בישראל או חורף בנורבגיה). בעת התכנון חייבים להתחשב בנקודת השיא ולבנותה בהתאם. זה מייקר את מערך החשמל העירוני וכאן ניסאן נכנסת לתמונה עם מוצר שפתחה יחד עם חברת Eaton.

המוצר למעשה מעשיר את רשת החשמל הביתית והעירונית במצברים הישנים שהוצאו מהמכוניות החשמליות לאחר שסיימו את מחזור חייהם. להערכת ניסאן אורך חיי המצברים בליף החדשה למשל הוא 13 שנים. בתום אותה תקופה, במקום למחזר את המצברים שמשמעותה פירוקם עד הרכבם הכימי, ניתן לארוז אותם מחדש ולהכניסם לרשת הביתית לשימוש הצרכן. הסוללה כעת אוגרת רק כ-70% מהאנרגיה אותה אגרה במקור לפני 13 שנים ולכן אינה מתאימה למכונית, אבל היא כן מתאימה לרשת יציבה כמו זו הביתית. ניתן גם לחברם לרשת העירונית וכך, בניהול נכון של חברת החשמל, לנהל את רשת החשמל העירונית ובכך לחסוך חלק מהעלויות שבבניית רשת חשמל יקרה מאוד שמנוצלת רק בשעות השיא בעונה מסוימת (קיץ או חורף). מבחינה זו הצרכן יכול להרוויח פעמיים. פעם ראשונה כשמיסיו לא נדרשו להקים מערך חשמל גדול מהנדרש, ופעם שניה במכירת חשמל חזרה לרשת. הוא הרי יכול להטעין את המצברים האלה בשעות השפל ובמחיר נמוך, ולמכור לחברת החשמל בשעות השיא במחיר יקר יותר.
ניסאן כרגע מספקת 5 שנות אחריות על הסוללות המשומשות (לאחר מחזור החיים הראשון במכונית), אבל להערכתה הן אמורות להחזיק מעמד 5 שנים נוספות. בטכנולוגיה שקיימת כיום לא ניתן לגלגל אותם לסיבוב שלישי, אבל מי יודע מה יקרה בעוד 23 שנים.

פילוט ראשון בעניין נערך בימים אלה באצטדיון ארינה (ArenA) של אמסטרדם, בו כ-280 מערכי סוללות של ניסאן ליף שמשמשים כאנרגיית גיבוי לאצטדיון. במקביל ניסאן עורכת ניסויים דומים באנגליה, צרפת וגרמניה.

אין ספק שמערך עירוני הוא למעשה ישות אורגנית. הוא משתנה במהלך היום, עם אלה שבאים לעבוד, אלה שחוזרים לישון ואלה שמגיעים רק כדי לבלות. בראיה ארוכה יותר הן גם עוברות שינוי נוסף, יש שמזדקנות ויש שהופכות צעירות יותר, לפחות במרכזן. כל תושבי ובאי העיר זקוקים לפתרונות כמו למשל עמדות טעינה שמיועדות רק לתושבי החוץ (מתוך הנחה שהתושב העירוני הטעין בבית), או תחבורה ציבורית שתספק את המבוגר או הצעיר. השינויים האלה עתידים לשנות את תפיסת הניידות שלנו, ומתחברים לשינויים אותם אנו רואים כבר כיום בערים גדולות באירופה וארה"ב כשבני 16 כבר אינם ממהרים להוציא רישיון נהיגה, אלא יעשו זאת לקראת סוף העשור השלישי לחייהם. השאלה המתבקשת מכל זה היא: האם אדם בן 25 שלא מתכנן להוציא רישיון נהיגה, ימכור חשמל חזרה לרשת המקומית באמצעות המכונית שרכש אשר רק יושבת בחניה כדי להרוויח מכך כסף? יש מצב שכן.