פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מבחן במיצובישי פאג'רו 'דקאר-פרו'. משופר מהניילונים

      כלמוביל, יבואנית מיצובישי מעניקה לפאג'רו הוותיק חבילת שיפורים לשטח למי שמתכוונים לנצל את יכולותיו מעבר לכביש עם בולמים, קפיצים, צמיגים ומיגון שטח. את המפגש עם הדגם המשופר ערכה החברה בדיונות ובוואדיות של ירדן

      מיצובישי פאג'רו דקאר פרו (ניר בן טובים , גלעד קוולרצ'יק)
      מיצובישי פאג'רו, מוותיקי השטח מקבל טיפול לפני קיפול (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

      מיצובישי פאג'רו? השקה? הרי הדור הנוכחי של מיצובישי פאג'רו נמצא אתנו כבר כעשור, ומחליף לא הוזכר לרגע, אז מה בדיוק קורה כאן? בואו ונעשה סדר בכל העניין. מיצובישי העולמית כבר הודיעה כי בכוונתה להתמקד ברכבי פנאי עירוניים, מבלי להזכיר כי אחד מהדגמים יהיה על תקן של מחליף לפאג'רו המבוגר. מה שהביא לשמועות בעולם הרכב כי החרב מונחת על צוואר הדגם הוותיק, וכי במהלך שנה הבאה לא ייצאו יותר דגמי פאג'רו משערי המפעל. אמנם הודעה רשמית לא יצאה בעניין, אך זה מה שככל הנראה טומן העתיד בחובו.

      אנשי היבואנית בישראל ישבו וחשבו איך להפוך את הלימון ללימונדה מתקתקה ומרעננת, וזה מה שיצא להם - פאג'רו דאקר פרו. שהוא בעצם פאג'רו ברמת האבזור הגבוהה – דקאר, יחד עם עוד כמה שיפורים שרבים מרוכשי הדגם היו מעוניינים לעשות לבד בכל מקרה, לצד אחד או שניים שאולי היו נשארים מחוץ לרשימה. את היצירה הישראלית הסופית החליטו שם להציג בטיול לאחד מאתרי העלייה לרגל של אוהבי השטח המקומיים, וואדי ראם היפהפה שנמצא, לצערנו, בשטחה של שכנתנו ממזרח, הממלכה ההאשמית.

      מיצובישי פאג'רו דקאר פרו (ניר בן טובים , גלעד קוולרצ'יק)
      ההופעה החיצונית בהחלט יוצאת נשכרת מהטיפול (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

      משפרים

      מה שאפשר את כל עניין שיפור הפאג'רו מלכתחילה, הנה החלת התקנה הישראלית שמאפשרת הגבהת רכבי שטח עד חמישה ס"מ. לצורך כך קיבל דקאר פרו בולמים של בילשטיין וקפיצים תוצרת פדרס, שמעניקים לו את חמשת הס"מ המותרים במרווח הגחון, ומעמידים אותו גבוה מעל כל ג'יפ שמוצע על ידי אחד היבואנים בארץ, עם 26 ס"מ סופיים במרווח הגחון, מה שגם משפר על הדרך את אחת מנקודות החולשה של הפאג'רו עד כה, מהלך מתלה מוגבל.

      כדי להשלים את חבילת המתלים המשופרת קיבל גם הדקאר פרו צמיגי BF Goodrich All-Terrain קרביים, במידת חישוק של 17 אינץ' לעומת ה-18 איתו מגיע הדקאר הרגיל. דקאר פרו מקבל שיפור הכרחי נוסף בדמות מיגון גחון מלא של חברת אספיר, יחד עם מדרגות צד קרביות לטובת עבודה עתידית עם היי-ליפט. מעבר לכך נוספו כמה שינויי עיצוב קלים עם אחד משמעותי וייחודי לדגם, סימון של דקאר פרו מעוצב כיאות. וכמעט שכחנו מצלמה קדמית - שאולי לכם, בדיוק כמוני עד נקודה מסויימת, נראית מיותרת וסתמית, אבל חכו להמשך ואולי תשנו את דעתם בעניין.

      מיצובישי פאג'רו דקאר פרו (ניר בן טובים , גלעד קוולרצ'יק)
      מרווח גחון של 26 ס"מ (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

      יוצאים לדרך

      ארבע לפנות בוקר, לא השיר. זו הייתה השעה בה קבענו לצאת לדרך. מה שעזר לגבש מיד שתי תובנות. הראשונה, מנוע הדיזל הוותיק של פאג'רו הוא מהסוג הרועש, אולי לא נורא כמו שזכרתי אותו, אבל הוא בהחלט נוכח. השנייה, שתלווה אותי לאורך כל המסע, היא שהשיפורים עשו טוב למראה הכולל של פאג'רו פרו, על אף שאני לא מחבב את העיצוב המקורי של הג'מוס היפני. יציאה לדרך ונסיעה על כביש שש הביאה מיד את השלישית. רעש הצמיגים לא נוכח מדי כפי שהיה ניתן לצפות, דווקא במהירויות עירוניות נשמע יותר את הרחש. נסיעה דרך מצפה רמון למעבר הגבול בעקבה, בכביש המפותל והנעים עזרה לתובנה מספר ארבע לצוץ, זוויות הגלגול אינן מורגשות כמו בכלי רכב מוגבהים אחרים, ואפשר להתנהל איתו במהירויות גבוהות גם שם. רק מי באמת רוצה וצריך לעשות כן? קפה מהיר עם הזריחה וחזרה לקצב התנהלות מתאים לתחילת טיול של שלושה ימים.

      במעבר הגבול של עקבה פגשנו את הקבוצה עמה נבלה את שלושת הימים הקרובים, ואת מנהל אתר השטח הישראלי ומוביל הטיול, עופר אוגש, שהסביר על מעבר הגבול בפרט והטיול בכלל. גילוי נאות, כותב שורות אלו נמנה על צוות המדריכים באתר, וחושב שעופר הוא אחד מאנשי השטח הרציניים והמקצועיים בארץ, וזה ללא גילוי נאות, משום שמרבית משתתפי הקבוצה אם לא כולם, יחשבו בדיוק כמוני עוד לפני סוף היום הראשון. מילה קטנה על הקבוצה אליה הצטרפנו, על ההטרוגניות המובהקת שבה, הזוג המאוהב, זה הוותיק, המשפחות עם הילדים הקטנים והגדולים ושני נכי צה"ל. מטיילי שטח על פי רוב הינם אנשים נעימים ואדיבים, וקבוצה זו מהווה דוגמה חיה לכך.

      מיצובישי פאג'רו דקאר פרו (ניר בן טובים , גלעד קוולרצ'יק)

      במעבר חולי

      לאחר קטע כביש לא ארוך על דרך המלך המובילה לעמאן הבירה, ירדנו לשטח לכיוון וואדי רם, ועוד לפני שהספקנו להוריד אוויר מהצמיגים כנדרש, הגענו אל הדיונה הראשונה של היום. פאג'רו פרו לא התרגש יתר המידה וטיפס על הדיונה, עם קורטוב קטן של עקשנות מצד הנהג. לאחר הורדת לחץ האוויר ל-15 psi לערך, זה כבר היה ממש משחק ילדים, והמיצובישי עלה וירד ללא מאמץ ניכר. הוא גם את הוביל בתחילה את ממד הטסטוסטרון המוכר בנסיעה על דיונות, גובה הקפיצה בזינוק מהסכין, החלק החד והגבוה של הדיונה. זאת אומרת עד שנציג החברה עשה את תפקידו נאמנה, והוריד אותנו מביצוע ניסיונות נוספים.

      וואדי רם מציע, לצד נופים מרהיבים, שבילים חוליים אין סופיים, והפרו החדש גמא אותם מבלי להתאמץ או לטלטל יתר על המידה את יושביו. רק שכל זה היה בקצב, איך נגיד זאת בלשון עדינה, שאינו מזכיר את ימיו הגדולים של הפאג'רו במירוץ הדקאר. לשמחתנו, ולחוסר מזלו של משתתף אחר, נוצר נתק בשיירה כך שלא נותר אלא להתנדב ולנסות ולהשיג את המובילים. אתם יודעים, חובת הסיקור העיתונאי וכל זה... וגם כאן הראה הפרו יכולות מרשימות למדי, תוך שמירה על ריסון נאות גם בקטעים גליים, עד גבה גלי. עם זאת יש לציין כי אופי הטיול גזר תוואי נסיעה חולי ורך, שונה למדי מאלו הנפוצים בארץ. אך על אף הניסיון המועט בנסיעה על תואמי שבילי קק"ל שכאלו, יש להניח כי גם שם ישמור הפרו על רמת ריסון גבוהה. אופי התוואי גם לא איפשר תיקול מעלות טכניים מסולעים, אם כי גם פה מהמעט שכן יצא לנו לנסות, עם זוויות גישה ונטישה עדיפות – פועל יוצא של הגבהת כלי הרכב – מרווח גחון משופר, מהלך מתלה עדיף והצמיגים הקרביים, פרו יציג רמת עבירות גבוהה ביותר ככל הנראה. בכל זאת הוא מגיע עם מערכת ההינע המוכרת והמוכחת, עם נעילות בדיפרנציאל המרכזי והאחורי.

      עם זאת יש לציין כי פאג'רו פרו נכנע לדיונה הגדולה של היום השני, ונעמד מטרים ספורים לפני השיא. כל הניסיונות עלו בתוהו. זאת יש להניח עקב מנוע טורבו דיזל ישן יחסית, שמנפח של 3.2 ליטרים מספק רק 190 כ"ס צנועים ובהחלט לא ממש מספקים לכלי רכב ששוקל שני טון וארבע מאות ק"ג, לפני ציוד ונוסעים. לכך ניתן להוסיף מערכת ESP שאינה ניתנת לניתוק מעל לחמישים קמ"ש, שפוגעת בהאצה נאותה לפני תחילת העלייה. במעלות הטכניים האיטיים הנפוצים יותר בארץ המובטחת, אנו לא צפויים להרגיש בניואנסים אלו.

      היום האחרון ענה על חלומו הרטוב, תרתי משמע, של כל ג'יפאי ישראלי, נסיעה בתוך ערוץ נחל זורם. וואדי חסה הזורם כל השנה, עמוס בחלוקי נחל גדולים מאלו שג'יפאים ישראלים, המשופעים בנחלי אכזב, פוגשים באופן תכוף. עם זאת פאג'רו פרו שמר על מרווח טעויות מכובד, ולא דרש רמת ריכוז כה גבוהה, כמו בקרב שאר הנהגים בכלי הרכב הנמוכים יותר. זוכרים את המצלמה הקדמית? זו שבכניסה לנחל אפילו לא זכרתי על קיומה, ובכן היא התגלתה כמועילה למדי בתוואי נסיעה זה, במיוחד כאשר השיירה נעצרה אין ספור פעמים, ועם תחילת התנועה לא ממש זכרתי מה נמצא במטר-שניים שבקדמת המכונית.

      מיצובישי פאג'רו דקאר פרו (ניר בן טובים , גלעד קוולרצ'יק)
      עם מספיק תנופה, הג'אמוס הזה יודע גם לעלות לזמן אוויר (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

      סיכום

      ביני לבין עצמי ניסיתי להבין למי פונה הפרו, שכן רבים מאוכלוסיית משפרי הג'יפים אוהבים את ההתעסקות והמחשבה על כל פיצ'ר קטן אותו הם שמים, ואיך הוא עדיף על זה של חברם. אותם אפשר להשאיר מחוץ ללופ. מצד שני, מרבית מרוכשי הפאג'רו ה"סטנדרטי" ימצאו בו פרטנר יותר ממספק לצרכיהם. עם יד על הלב, למרבית האנשים ששואלים אודות הגבהת הג'יפ או החלפת צמיגים, אני עונה כי עדיף שיבדקו טוב טוב את צרכיהם, וכמה זמן הם מתכוונים לבלות בשטח. הרי כוחות פיזקליים עובדים גם על כלי רכב מוגבהים, וצמיגים עדיפים לשטח אוחזים פחות על האספלט, ולרובנו כדאי להתמקד בנושא הבטיחות בנסיעה על הכביש הציבורי.

      אבל לאלו שנהיגה עבורם היא יותר תחביב שמחייב התמקצעות, שמחפשים כלי עם יכולות עבירות גבוהות יותר, לצד מקדם פוזה שבואו נודה על האמת, בהחלט משחק תפקיד מרכזי מסביב למדורות בחניוני הלילה, להם מיצובישי פג'ארו דאקר פרו יתאים כמו כפפת עבודה ליד המחוספסת. תעשו לבד את החשבון, מיגון מלא, בולמים, הגבהה, צמיגים ושאר התוספות שעל פי המספרים שהוצגו לנו יעלו 38 אלף שקלים למי שיתקין אותם בעצמו, מתקבלים כאן תמורת תוספת של עשרים אלף שקלים ל-335 אלף השקלים של דגם הדקאר הרגיל, ולזה תוסיפו אחריות יבואן מלאה ותקבלו חבילה מעניינת ביותר, רגע לפני שאחרוני הדינוזאורים האלו מתחילים להעלם מהעולם.

      מיצובישי פאג'רו דקאר פרו (ניר בן טובים , גלעד קוולרצ'יק)