השביל המאובק המשתרע קדימה דוהר לקראתי, מבעד למשקפי האבק, לרעש המנוע והרוח אני רואה את רצף הבורות המרושע מתקרב במהירות הנושקת לשלוש ספרות. אני יודע שטכנית זה אנחנו שמתקרבים אליו, אבל כרגע המוח שלי לא יכול להתעסק בזוטות פילוסופיות בעוד 172 הסוסים של המאבריק X3 טורבו דוחפים את 718 הק"ג של הכלי, פלוס שני נוסעים פלוס אבק מינוס שיקול דעת קדימה בתאוצה שמתכחשת לכל מה שאנחנו מכירים על צמיגים, כורכר, אחיזה ומה שביניהם.
נסו להיזכר בפעם הראשונה בה הדוד הנחמד צבט לכם בלחי, נסו להיזכר בפעם השנייה והשלישית, אם לא הצלחתם להתחמק מהאירוע הזה בפעם הרביעית, אתם יכולים להאשים רק את עצמכם, אבל מה שכן, סביר להניח שעוד לפני שהלחי שלכם נלכדה באחיזת הצבת הצובטת ידעתם להעריך פחות או יותר את עוצמת הכאב. זיכרון שריר הוא באופן כללי היכולת של המוח שלנו לתרגם פעולה או תחושה פיזית אותה הגוף שלנו מורגל לבצע או לחוש ובאופן הזה לצפות את מה שעתיד להגיע. כך אנחנו יודעים בדיוק באיזו עוצמה נטרוק את הדלת על מנת שתיסגר, נבריג את הנורה מבלי לשבור אותה או תציקו לאח הגדול שלכם לפני שיקפל אתכם במכות. אותו מנגנון פחות או יותר קורה גם בנהיגת שטח, ההבנה שכניסה לבור בגודל X במהירות Y תשגר חבטת מרכב בעוצמה Z היא חלק בלתי נפרד מהאופן בו אנחנו מנתחים נהיגת שטח.
בחזרה לשביל, הבור, 172 כ"ס וקאן אם מאבריק טורבו זה לא קרה. זאת אומרת, זה כן קרה, אבל לא כמו שכל נוירון שטרם נחבט לדעת בתוך מערכת העצבים שלי ציפה שיקרה. הקאן אם מאבריק X3 טורבו פשוט חלף על פני מה שבדיעבד היה בור ברמת שבר גיאולוגי בואך מכתש פגז 155 מ"מ כאילו היה סדק קל במדרכה. וזה לא קרה רק באותה הפעם, זה קרה גם בעשרות הקילומטרים שאחר כך לאורך ההשקה המקומית של הכלי החדש והמחודש ל-2018.
זאב בעור זאב
ראשית נכיר את החתן, מאבריק X3 טורבו, הכלי שלקח את כל עניין רכבי ה-side by side (להלן SBS) לרמה חדשה מאז הוצג לראשונה בשלהי 2016, מציית לכללי הז'אנר ומגביה את רף השיגעון עוד יותר עם הגרסה לשנת הדגם 2018. זו שבה נהגנו היא מפסגת ההיצע ה-XRS בגרסת שני המושבים ובגרסת ארבעת המושבים ה-XRS MAX. עיקר השינויים מתמקדים ביחידת הכוח וההעברה שלו. מנוע הרוטקס 900 סמ"ק עם שלושה צילינדרים ומגדש טורבו מקבל מחשב, משאבת דלק מחוזקת, מאוורר גדול יותר ואינטרקולר חדש כל אלו מעלים את ההספק ל-172 כ"ס ו-17 קג"מ. כדי להתמודד עם תוספת הסוסים הוחלפה גם רצועת תיבת ההילוכים הרציפה באחת משופרת ומחוזקת וכפי שנוכחנו ביום ההשקה גם קלה מאוד להחלפה בתנאי שטח (כ-5 דקות מעצירה לתחילת תנועה) עם ערכת הכלים המצורפת. מעבר לשיפורים אלו ממשיכה גרסת העל להציע פחות או יותר את המיטב שיש לרכבי שטח, כולל מכלולים ששייכים לגמרי לקטלוג של מכונות מירוצים. מהמתלה האחורי מסוג TTX עם מהלך של 61 ס"מ וזרועות ה-A הקדמיות האדירות בעלות 55.9 ס"מ מהלך.
אני לא אלאה אתכם בשאר התופינים המכאניים ונעבור להתרשמות הכללית מהמכונה. חיצונית, הכלי הזה מייצר את אותה אווירת חשדהו ופחדהו של כלב פיטבול משורג שרירים ורעב במיוחד. הצביעה השחורה עם המרכב שנראה כמו אוריגמי מטורף על צמיגי שטח 31 אינץ' השלוחים מעבר לפינות המרכב הם הצהרת כוונות רצינית שלא משאירה הרבה ספק בנוגע למה שהוא בא לעשות. רק אחרי הזמנה מפורשת של צחי כפרי ("בוא קינן, הוא לא נושך...חזק), שהוביל את הפן הדינאמי של מסע ההשקה אני מתקרב לבחון את הכלי מקרוב. בתוך תא הלחימה, סליחה, תא הנוסעים שילוב מעניין של מינימליזם של כלי שהולך לקפוץ ובעיקר לנחות הרבה וחזק לבין סביבת נהג שהיא בהחלט לא ספרטנית.
ממושבי הספורט העוטפים (עוטפים מדי, אם אתם בממדים גדולים במיוחד), רתמות ארבע הנקודות עם מנגנון מתיחה שמאפשר חופש תנועה מסוים ומול הנהג גלגל הגה קטן מאוד, לוח מחוונים עם מד סל"ד ומהירות ובאמצע מסך דיגיטלי עם חיווי מצב ההנעה, ההילוך, מחשב הדרך מד דלק ועוד. מסביב לנהג מתגי הבחירה בהנעה אחורית או כפולה, כיוון רגישות ההגה (שלושה מצבים), צופר, אורות, כפתור התנעה וכיבוי ומערכת השמע עם חיבור בלוטות'. אפשרויות הכיוון של ההגה והמושב (כולל גובה) מאפשרות לייצר תנוחת נהיגה מצוינת, שמצטרפת לישיבה הייחודית ל-X3 שנועצת את הנהג "בתוך" הכלי ולא "על" הכלי. רק חבל שמיקום הדוושות הדחוקות ימינה דורשות פרק הסתגלות לתנוחת הרגליים המוזרה ומאוד מקשה על נהיגה תוך שימוש בשתי הרגליים.
מילה על גרסת ה-MAX בעלת ארבעת המושבים הרבה. עוד מילים הרבה מאוד מקום, עם 340 ס"מ בבסיס הגלגלים זה הרבה יותר מאשר משפחתיות גדולות עם מושבים שלא נופלים מאלו הקדמיים ושלל ידיות אחיזה לנוסעים המבועתים שגם הוכיחו את חוסנן במהלך ההשקה.
מה באת לשחק לי בראש?
לחיצה על כפתור ההתנעה מעירה את המנוע בצליל שהוא פחות אגרסיבי ממה שציפיתי לשמוע, בכלל בסל"ד סרק ונמוך המנוע די שקט ואני אוהב את זה. האש שמושכים הכלים האלו ועם יד על הלב - בצדק - ממטיילים ורוכבי אופניים לא צריכה גם ליבוי בעזרת רעש מחריש אוזניים כאשר חולפים לידם לאט בשביל. במהירות איטית בולט מאוד צליל התמסורת, צריך להתרגל לזה שהעסק נשמע כמו מכונית שלט על סטרואידים. בלי דיפרנציאל מאחור והגה קצר מאוד עם 1.5 סיבובים מנעילה לנעילה לכלי הזה יש בעיה רצינית של תמרון צפוף. בגרסת ארבעת המושבים הארוכה זה בכלל נהיה סיפור שדורש דיוק ותכנון כדי לחסוך תמרוני קדימה-אחורה.
את תחילת ההיכרות עם הכלי אני עושה לאט ובזהירות, כמה לחיצות על דוושת הגז בשלב זה מבהירות שמדובר בכוח שכדאי מאוד להתייחס אליו בהדרת הכבוד הראויה. התאוצה, גם מהמקום וגם תאוצות הביניים הן חגיגה שלמה של גוף שנמעך אחורה, לב יורד לתחתונים ונפש מתרוממת אל-על. אני לא צריך את הנתון הרשמי של 4.4 שניות למאה קמ"ש כדי להבין כמה הדבר הזה מהיר ואלים. כאשר עושים את זה בהנעה אחורית בלבד חשוב מאוד לוודא שני דברים: 1. שאין אף אחד מאחורה, כי הדבר הזה מעיף אבנים כמו קלע ולמרחק אדיר (כולל אחת שקולגה חטף למשקף האבק מהכלי לפנינו ושברה אותו). 2. שאתם מהירים וחדים מספיק כדי לשמור את הדבר הזה באזימוט הנבחר, הזנב שלו פשוט מכשכש עצמו לדעת ובלי ידיים מהירות ומבט שלוח קדימה זה דבר שעלול להיגמר רע. אבל להאיץ חזק בקו ישר זה באמת טריק שממצה את עצמו מהר מאוד, שימו שיפנזה וסלע על הגז וגם היא תצליח (גילוי נאות - מבחינת השאגות, אנחנו נשמעים די דומה...).
בשלב ההיכרות אנחנו בהנעה כפולה שמרסנת משמעותית את הזנב הפרוע ביותר שתמצאו מחוץ לתחרויות דריפטינג מקצועיות. אז אנחנו מגיעים לשבילים המפותלים, בתחילה אלו המהירים והשטוחים של בתרונות רוחמה על הכורכר שלהם, בהם הכלי פונה באופן שפשוט מזלזל בכוחות הצנטרפוגליים והצנטרפטליים במקרה של ההנעה הכפולה, או סתם משלח את זנבו בהיגוי יתר מרהיב לרוחב השביל בהנעה אחורית וממש ננהג עם הפניית הגה קבועה ורק מינון הגז מחדד את הזווית או פותח אותה. עם הגה חשמלי הפידבק ממנו לא ממש קיים, אז צריך בעיקר להיות קשובים לתנועות הכלי תחתיכם כדי להבין מה קורה שם.
בנהיגה המהירה הזו צצים שני החסרונות הדינאמיים המרכזיים שהצלחתי למצוא בכלי. הראשון הוא העברת הכוח, שמעבר לחסרון המובנה שיש בתחום זה לתיבות רציפות מקבל פה עוד שיהוי קטן. הוא מצד אחד מובן לגמרי שכן תגובה מהירה מדי של הדוושה הייתה הופכת את העסק למאוד עצבני ומסוכן וגם כדי לשמור על תקינות תיבת ההילוכים, רצועת הווריאטור ושאר מכלולי ההינע. החיסרון השני הוא הבלמים הייתי שמח גם ליותר יכולת וגם יותר רגש בעיקר בתחילת המהלך.
גם בשביל הישר והמהיר שמוביל לרמת חובב, הבורות, הבאמפים, החריצים והקוליסים הופכים ללא יותר מאשר נדנוד קל במרכב כאשר ה-X3 טורבו ספק דוהר ספק מרחף במהירות של 90 קמ"ש, תוך כדי שהוא מקפיץ אותנו לזמני אוויר קצרים ומזדמנים. בשבילים החוליים שמובילים לנחל סכר אני כבר בגרסת ארבעת המושבים, פה בסיס הגלגלים הארוך הופך את התגובות לפחות עצבניות ואת היציבות הכיוונית לטובה בהרבה ואיתה גם השליטה בהחלקות הכוח עם סילוני חול. מהר מאוד מבינים שהפתרון האוטומטי לכל דילמה מול מכשול היא פשוט להדביק את הדוושה ולהטיס את הכלי מעל ומעבר למכשול. זה לא משנה אם מדובר בשקע פתאומי, קפל נסתר או אפילו דיונת ענק אותן ה-X3 עולה, מה זה עולה, הוא מאיץ וצובר מהירות תוך כדי טיפוס, לעיתים תוך כדי פסיעה הצידה שדורשת יד בוטחת על תיקון ההגה.
למעשה הוא עושה הכל כל כך קל שגם קפטן מירוצי הקלנועיות של בית גיל הזהב יכול לנהוג אותו בשטח במהירויות שהיו שמורות רק למבריחים בדואים בטנדר סובארו. אפשר גם לנהוג אותו מהר אפילו יותר, אבל זה רק אם אתם מבריחים בדואים ובהיעדר יכולות אלו - טיפש להחריד.
סוד הקסם של יכולת הגיהוץ המשובחת הזו, מעבר למהלכי המתלה המופרעים ו-35 ס"מ במרווח הגחון הוא הבולם הכפול שמציע בעצם שיכוך לשיבושים הקטנים באמצעות הבולם הקטן ומהלך בולם מלא בזה הגדול. בהתנסות עם שני כלים בכיול הרך ביותר לעומת הכיול הנוקשה ביותר ההבדלים ברורים וחדים. אני לא בטוח שאפשר לכנות את המצב הרך כספינת תענוגות נינוחה, אבל הוא בהחלט סופג מצוין ויתאים לטיול ב-MODE רגוע יותר. בכלי המוקשח הסיפור הוא כבר אחר לגמרי, מדובר בחיה אחרת, חיית טרף. הוא חד, עם היענות מהירה וישירה להפנייה שלו ודורש הרבה פחות "שכנוע" של הפרונט כדי להיכנס לפניה. מצד שני הנהג חייב להיות מאוד מדויק, שכן ההקשה מפחיתה משמעותית מהיכולת לספוג או לתקן את ה-X3 בתוך הפניה.
צעצוע מקצועי
קאן אם מאבריק X3 טורבו הוא נכון לעכשיו המילה האחרונה (תרתי משמע) בתחום, אבל יותר מזה, הוא כלי שמעלה ברצינות שאלה שנשאלה בסוף היום הזה האם נכון ואחראי בכלל להוציא משהו קיצוני אפילו יותר לשוק הפרטי? כבר עכשיו המעטפת שלו היא משהו שנמצא הרבה מעבר ליכולות של הרוב המוחלט של הרוכשים שלו חד משמעית. הטריק פה הוא שה-XRS מצד שני מאפשר גם להוריד קליק ולנהוג אותו במצב רגוע ועדיין ליהנות מהיכולות שלו בתחום השיכוך והספיגה, אם כי לאור מחירו אני לא בטוח כמה נכון כלכלית לקנות את זה ולא כלי זול בהרבה במקומו שאמנם יהיה פחות מגרזן אבל השאלה האם אתם צריכים את זה?
בעצם, זו לא השאלה, כי אף אחד לא "צריך" X3 טורבו XRS אלא אם כן אתם מתחרים במירוצי באחה. אנשים שקונים את הגרסה הזו הם קודם כל אנשים שחייבים שיהיה להם את הכי שיש, אבל יש להם גם 200 אלף שקלים להוציא על כלי שני מושבים שחייב גרירה ושינוע לשטח או 220 אלף שקלים לגרסת ארבעת המושבים שדורשת גם חתיכת מקום אחסון ועגלה שתכיל את 420 הס"מ שלו (אורכה של פולקסווגן גולף פחות או יותר). וזה רבותי, המון כסף. זה לא שגרסאות הבסיס שמתחילות ב-173 אלף שקלים ל-R היא בדיוק זיל הזול, אבל הפער בהחלט קיים.
מעבר להערכה אדירה להישג של קאן אם ברמת המכונה, אין לי כלים או כוונה להצדיק הוצאת סכום כזה שכאמור, מעטים האנשים שינצלו את היכולות הללו באמת. אבל בכל זאת אם אתם מסוג האנשים שמתקיימים אצלם התנאים האלו שיהיה ברור, כרגע אין שום חומר חוקי שיכול להעניק לכם את רמת הריגוש האינטנסיבית הזו בשטח אבל עשו טובה, לא משנה מה הוא גורם לכם להרגיש וזה מופנה גם ליבואנית, הדרכת נהיגה אצל אנשים כמו צחי כפרי היא לא המלצה למיטיבי לכת היא דרישת סף.
