כמעט בכל מבחן יש רגע כזה שמגדיר את פרק הזמן הקצר שיש לנו עם אופנועי או מכוניות מבחן. זה של האינדיאן צ'יף וינטאג' הגיע ממש בדקות האחרונות שלנו יחד. אני על כביש 431, קילומטרים ספורים מפרידים ביני לבין המרכז הלוגיסטי של היבואנית ד.ל.ב מוטוספורט, הראש כבר מסכם סיכומים ואני מזכיר לעצמי לא לשכוח את פק"ל הקפה וערכת הניקוי שבתיקי העור. לפני יש רוכב על הארלי דיווידסון ספורטסטר ואני עוקף אותו באיטיות כאשר שנינו מחליפים מבט וניד ראש. לא חולפות שלוש-ארבע שניות והוא מופיע לצידי בוחן ביסודיות את כל 259 הס"מ של הצ'יף ומחווה סימן "לייק" גדול עם היד, מלווה בתנועות "וואוו, וואוו" ושאר מיני קומפלימנטים ויזואלים. אני משיב לו נפנוף אגודל בחזרה וסוחט בעוד כמה מעלות את המצערת, נותן לצ'יף להשמיע את סימפוניית שני הצילינדרים שלו ומתרחק קדימה.
הגודל כן קובע
למרות המימדים שלו, אל תתנו לצ'יף וינטאג' לבלבל אתכם, האופנוע הזה שייך עדיין למדרגת הכלים הבינוניים בצי של אינדיאן. מתחתיו יש את צמד הסקאוטים זה בנפח 1,133 סמ"ק ואת הסקאוט סיקסטי ה"קומפקטי" בנפח 999 סמ"ק. מעליו בהיררכיה יש את הציפטיין בעל חצי הפיריינג והמאובזר מעט יותר, מעל שני אלו את הקרוזרים הגדולים במשפחת הרואדמאסטר ומעליהם את מטוס הנוסעים "דרימליינר" החדש של אל על.
למרות שינויים כאלו ואחרים בזוויות המזלג והכידון, בבסיסם הטכני, הכלים הגדולים של אינדיאן נשענים על אותה פלטפורמה כללית. החל משלדת האלומיניום הארוכה ובכל זאת הקלה ביחס לשלדת ברזל, עבור במנוע ה"ת'אנדרסטרוק" בנפח 1,811 סמ"ק מקורר האוויר, תיבת שישה ההילוכים ורצועת ההינע מקבלאר ועד הבלמים והבולמים.
הרושם החיצוני הראשון וזה שממשיך ללוות אותנו כל זמן הרכיבה הוא של כלי מאוד מאסיבי מצד אחד, אבל כזה שלא מחפף לרגע בירידה לפרטים הקטנים. בנשיאת התואר וינטאג' הוא מקפיד על שימוש בכל המוטיבים הנדרשים. מהכנף הקדמית שעוטפת את הצמיג ומשוכה לאחור אחד מסמלי אופנועי אינדיאן צ'יף המקוריים של שנות ה-20, ועד סופיות צמד האגזוזים (תחליפיים בעלות של 9,900 שקלים) שמייצרים קו ברור בינם לבין אלו של האופנועים המקוריים. יש כאן כמויות אדירות של ניקל וכרום בציפוי איכותי ומדוקדק, צינורות הבלמים השזורים ועד העור הרך והאיכותי של המושבים על התפירה המוקפדת שלו והניטים שסביב לו. אפילו הקליפסים של תיקי הצד מצופים בניקל.
כבר עם ההתמקמות על המושב הנמוך שלו, הידיים נשלחות קדימה בתנוחה המוכרת מאופנועי קאסטום גדולים. הרגליים דווקא נמצאות בזווית סבירה ולוקח רק כמה דקות להתרגל לשליחה של כף הרגל הרחק קדימה לרגליות הבלם האחורי וההילוכים. הנדסת האנוש טובה בכללותה, למרות כמה מעידות קטנות ולא ברורות. הראשונה היא ההשתקפות המוגזמת לגמרי שיש על משקף הרוח הגדול (הניתן להסרה בקלות) והשנייה נוגעת למיקום פקדי בקרת השיוט על ידית ימין של הכידון, שאין שום סיכוי לתפעל מבלי להסיר לחלוטין את היד מהמצערת.
לוח המחוונים הוא בגדול מד מהירות ענקי ובו מסך דיגיטלי ולו תצוגה מתחלפת של סיבובי המנוע, מד המרחק המתאפס, טמפרטורה, מד טעינה ותצוגת ההילוכים. מד דלק מופיע בנפרד ולצידו כפתור ההנעה שמחליף את הסוויץ' המסורתי.
אגב מסורת, מבין שני "פתחי" התדלוק, רק זה הימני נפתח בעוד השני הוא לנוי בלבד.
אל האופק המתרחק
תחילת הרכיבה על הצ'יף דורשת פרק הסתגלות לאופן בו הכלי הזה מתופעל וזז. מהשנייה הראשונה עליו הוא מבהיר היטב מה הוא אוהב לעשות וזה לשוטט חופשי בכבישים הפתוחים. כן, תשכחו מלתמרן אותו בתוך העיר, זה ממש לא אופנוע לסידורים. זה לא בגלל השליטה בו, ממש כמו הסקאוט בזמנו הוא די מפתיע בקלילות בה הוא זז, בטח ביחס למימדים שלו, מבט רחוק ומינון קבוע של גז והוא דווקא די יציב במהירויות נמוכות. אבל בסופו של דבר כל המטראז' שלו יחד עם זווית צידוד די מוגבלת של הכידון הופכים תמרון צפוף איתו לחתיכת אתגר. תוסיפו לזה את תנוחת הרכיבה שמעדיפה במובהק שיוטים ומשקל של 385 ק"ג וקיבלתם תחושה כללית של ניסיון להעביר ארון קיר בחדר מדרגות צפוף, אתה מנסה לאזן בין שיווי משקל, לניצול כל מילימטר פנוי ועדיין מפחד לדפוק משהו. אגב, לרוכבים עם ידיים קצרות מוטת הכידון בכלל תהייה בעייתית בתמרון צפוף.
אבל כאשר הכביש נפתח, הו אז הוא שואף אוויר מלוא ריאותיו המתכתיות ונושף אותו דרך האגזוז בצליל V טווין רועם ודוחף אותו קדימה על נחשולי מומנט ענקיים. שם המשחק פה הוא העברת הילוכים בסל"ד נמוך מאוד ופשוט גלישה הלאה על הדחף שיש למנוע הזה להציע. למעשה כל כך הרבה דחף שלא תרגישו לרגע מחסור בכוח גם אם תחילת הנסיעה תהייה בהילוך שני.
בהמשך מגלים שהצ'יף דורש מהרוכב המון החלטיות בתפעול שלו. העברת ההילוכים נוקשה והצלילים שהתיבה מפיקה יזכירו דריכה של מקלע כבד, אני נוטה לחשוב שזה נעשה במכוון, כי בפעולת התיבה עצמה יש דיוק, רק התפעול שלה מצריך דריכה או משיכה של ממש על הרגלית. גם הבלימה פה דורשת החלטיות, נגעתי בזה בסקאוט, וזה ניכר גם פה. למרות שני דיסקים בקוטר 300 מ"מ מלפנים עוצמת בלימה טובה מושגת פה רק במעיכה החלטית של המנוף הקדמי.
גם בכביש המפותל הוא דורש החלטיות. כל עוד דחיפת הכידון נחושה ומהירה הצ'יף משנה כיוון ומחליף זווית הטיה בצורה טובה מאוד עבור משהו בגודל שלו. אלו לא ההיגוי, המתלים, או הצמיגים השמנמנים של דנלופ שמפריעים לו לייצר קצב, אלא בעיקר הבלמים שמתקשים לספק ביטחון לרוכב במופעי בלימה בהם נדרשת האטה דרסטית של האופנוע. אבל זו בעצם הדרך שלו לומר לך שאם לו לא נוח אז גם לך לא יהיה נוח.
מתי נוח לשניכם? כאשר נשענים אחורה, נותנים לישבן לשקוע בכיסא הרך ומתמסרים לערסול של המתלים שיחד עם הריפוד שלו מצליחים לייצר את הקאסטום הכי נוח שרכבתי עליו אי פעם. גם לרכיבות רצופות של כמעט 100 ק"מ וזה מרשים מאוד עבור קאסטום. כאשר מניחים למהירות להיקבע לא על פי מה שמורה מד המהירות אלא בקצב בו המנוע שמסתובב בפעימות כוח מסונכרן עם ג'וני קאש בתוך הקסדה. כאשר מעבר איתו דרך מנהרה מוארת יוצרת משחק השתקפויות ושבירת אור שמקשה מאוד על השארת העיניים בכביש ומושך אותן לרדוף אחרי הריצודים הבלתי פוסקים של פנסי התקרה על הכידון, מיכל הדלק, הפנס הקדמי ושאר האופנוע.
אמריקנה
לאינדיאן צ'יף יש שני מצבים בהם הוא זורח, הראשון באותו שיוט נטול מאמץ בכל טווח המהירויות של 100-130 קמ"ש והשני כאשר הוא נשען על רגלית הצד (שגם היא מצופה בניקל) ומדגמן את כל הקילוגרמים והמטרים שלו במין הפגנת נוכחות יוצאת דופן. בשאר המצבים קשה למצוא בו הצדקה ככלי דו גלגלי. הוסיפו על זה את העובדה שמשפחת הצ'יפים מתחילה בבסיסה ב-156 אלף שקלים עבור ה"דארק הורס" השחור על שחור, הוינטאג' מוסיף עליו כמה עשרות אלפי שקלים וזה הנבחן עולה כבר 193 אלף שקלים על התוספות שלו (משענת רוכב, משענת מורכב, אגזוזים וסופיות). כך שהם גם יקרים להפליא.
אבל מצד שני, אלו אופנועים שנקנים עבור מילוי צורך מאוד מסוים אצל לקוחות מאוד מסוימים. את הדבר הזה, אם זה מה שאתם מחפשים, הצ'יף וינטאג' מעניק ברוחב ושפע כיאה למוצאו. הוא מלא בנשמה, או יותר נכון בגרסה האמריקנית שלה - soul ובזו אנחנו נוטים לפגוש לעיתים רחוקות מדי...
על הצד הטכני: אינדיאן צ'יף וינטאג'
מנוע: טווין בתצורת V, 1,811 סמ"ק
קירור: אוויר
מומנט: 16.5 קג"מ ב-3,000 סל"ד
תיבה: 6 הילוכים
שלדה: אלומיניום
מזלג קדמי: טלסקופי, קוטר 46 מ"מ, 119 מ"מ מהלך
זווית היגוי: 29 מעלות
בולם אחורי: בודד, 94 מ"מ מהלך
בלם קדמי: שני דיסקים 300 מ"מ, קאליפרים 4 בוכנות
בלם אחורי: דיסק יחיד 300 מ"מ, שתי בוכנות
בסיס גלגלים: 1,730 מ"מ
מכל דלק: 20.8 ליטר
גובה מושב: 660 מ"מ
משקל רטוב: 385 ק"ג
מחיר: 193 אלף שקלים (מבחן)