"עושים עלינו סיבוב": נהגי המשאיות מוחים על תנאי העסקה מחפירים

לנהוג במשאית זו עבודה קשה, לשהות שעות ארוכות בתוך קבינה, לשתות מאות קילומטרים מידי יום ובמקרים רבים, מעבר לעבודת הנהיגה הם נדרשים להיות גם סבלים – לפרוק את המטען למחסני הלקוח. לפני מספר שבועות פרסמנו כתבה בה התגאה מנכ"ל איגוד המובילים על השכר הגבוה שמשולם בענף, אך בעקבותיה, התקבלו במערכת שורה ארוכה של תלונות מנהגים שחברים בהתאחדות, שמלינים על תנאי העסקתם המחפירים, ובין היתר, על כך שלא משלמים להם שעות נוספות.

חוק שעות עבודה ומנוחה, התש"יא-1951, קבע בסעיף 6 איסור העבדה בשעות נוספות, כאשר לעיתים קרובות ציינו השופטים כי תכלית החוק היא להגביל את שעות העבודה של עובד ולגרום לכך שהעסקתו בשעות נוספות תהפוך לבלתי כדאית. אולם באופן אבסורדי, החוק שהיה בין היתר אמור להגן על הציבור מפני השלכות נהיגה מרובה של נהגי המשאיות, לא חל עליהם על העובדים שתנאי העסקתם מוכתבים בין היתר בהתאם להסכם הקיבוצי בענף התובלה.

שאול שעובד באחת מחברות ההובלה הגדולות בישראל מספר לוואלה על תנאי העבודה המקפחים: "ביום הראשון שהגעתי הסבירו לי שם שזה המצב. כאן אין שעות נוספות ואין בשום מקום אחר. אם לא מתאים לך אתה מוזמן לחפש מעסיק שכן משלם שעות נוספות. אנו מסכמים על תמורה מיוחדת של שעות העבודה הנוספות שכוללת מעין תוספת גלובאלית עליהן. אם אתה רוצה להיות קטנוני – אז אין לנו מקום בחברה להעסיק כאלו. אצלנו עובדים ולא מתבכיינים". מילים ברוח דומה אומר לנו גם מחמוד, נהג שעובד בחברה תובלה."אני כבר מזמן השלמתי עם השיטה הזו של המעסיקים לדפוק אותנו בשכר, אבל מה אני יכול לעשות תגיד לי? אתה מכיר מישהו שמשלם כמו שצריך? כולם עושים עלינו את הסיבוב הזה. זה החיים".

השיטה עליה מדבר מחמוד מתבססת על סעיף בהסכם הקיבוצי בענף ההובלה משנת 1993 שקיבל דאז את אישור שרת העבודה והרווחה בשנת 2015 לדבריו, "ההסכם הקיבוצי כולל סעיף נוסף גמול שעות נוספות שהגיע או שיגיע מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה לכל נהג המועסק או שיועסק אצל חברי ההתאחדות, ייחשב ככלול בשכר העידוד ששולם או שישולם לו לפי המקרה". ומה הכוונה? שהנהגים מקבלים תוספת שכר אולם במקרים רבים, אין הלימה בין שעות העבודה הנוספות אותם עבדו לבין השכר שהיה צריך להיות משולם להם בהתאם לחוק".

המעסיקים בענף אינם מתרגשים מהתביעות שמוגשות כנגדם ע"י נהגים שמלינים על שעות העבודה הארוכות וכי תוספת השכר הגלובלית אינה משקפת את העסקתם בפועל בשעות נוספות. תביעותיהם על פי רוב נדחות ע"י בתי הדין לעבודה. בצדק? לכאורה כן, היות ונחתם הסכם קיבוצי בו נכתב במפורש כי "לא יגיע לנהגים כל תשלום עבור עבודתם בשעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות בכל היקף שהוא, מעל ומעבר לאמור בהסכם הענפי ובהסכמים או ההסדרים המפעליים לעניין שכר עידוד".

כאשר בוחנים לעומק את אותו "שכר עידוד" מגלים כי מדובר על תוספת שכר בשיעור של 30% משכר היסוד. גם צו ההרחבה הרלוונטי כולל הוראה דומה על פיו אותה תוספת מהווה חלופה לתמורה שהעובד היה צריך לקבל על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. גבי בן הרוש, יו"ר מועצת המובילים אינו מבין את פשר הביקורת. לדבריו, הסעיף נכלל בצו ההרחבה כי הנהגים רשמו כל השנים שעות פיקטביות אך המצב יוצר מציאות הוגנת: "הנהגים הרבו להתלונן שהשכר שלהם כפוף לשעות והם עובדים הרבה שעות, הסעיף הזה מאפשר להם לא לעבוד שעות נוספות מעבר למותר בחוק ובכל זאת לקבל גמול, גם מבחינה ציבורית זה נכון שהנהג או כל בעל תפקיד לא יעבוד בניגוד לחוק וגם יקבל תמורה נאותה".

עוד מוסיף בן הרוש,"ההתאחדות עושה הסכם עם ההסתדרות ועם נציגות הועדים - ועד עובדים ארצי. כל 3-4 שנים מחדשים את ההסכם ועובדה שהסעיף הזה נשאר כי כל הצדדים מרוצים. בכל מו"מ על ההסכם מבקשים תוספת אשל, הגדלת קרן השתלמות וכדומה, אף פעם לא ביקשו לשנות את הסעיף הזה".

אך הבעיה של הנהגים ברכבים הכבדים אינה מסתכמת רק בחישוב בעייתי של שכרם בגין השעות הנוספות המותרות. למערכת הגיעו אינספור תלונות של נהגים שמספרים על כך שהם נאלצים לעבוד יותר מ -12 שעות ביממה, בשל הרצון של המעסיק למקסם את התמורה בגין תוספת הפרמיה אותה הוא משלם.

גם אסי, נהג משאית בחברת תובלה מספר כי אין שבוע בו נוצר בוא אינו נאלץ לעבוד מעבר למותר בחוק; "שלא יספרו לכם סיפורים. גם מעסיקים בחברות מסודרות שחברות בהתאחדות עוברות על החוק. תשלום הפרמיה גורם להם לעודף מוטיבציה להעסיק בכמה שיותר שעות. וכשיש עיכובים והסחורה לא מגיעה. את הלקוח זה לא מעניין. אז המעסיק שלי אומר לי עוד חצי שעה, עוד שעה של עבודה מעבר למה שמותר - שום דבר לא יקרה".

אבל דברים קורים. היו אין ספר תאונות שנגרמו ברשלנות נהג רכב כבד, שהתברר כי הן נגרמו בשל רמת הריכוז הירודה, העייפות היא שהכריעה את גורל הנוסעים ברכב הפרטי שנמחצו תחת גלגלי המשאית. האומנם אפשר להאשים את הנהגים על כך שהם מסכימים לשתף פעולה ? ממחקר של אוניברסיטת ירושלים שבוצע לפני מספר שנים נמצא כי כ-75% מנהגי המשאיות היהודים אינם מסרבים לדרישות מעבידים בגלל הבטחה לתוספת שכר או איום בפיטורים. כ-66% מנהגי המשאיות הערבים טענו כי הסכימו לנהוג יותר משעות מהמותר בגלל שפחדו מפני פיטורים. גם בית המשפט העליון התייחס לסוגיה ובשנת 2013 הוא קבע כי יש לבצע אכיפה נגד בעלי כלי רכב כבדים, ולא רק נגד נהגים. אמנם הפסיקה התייחסה לאורכן של משאיות, אך דברי השופטים יפים גם לעניין שעות העבודה. "הם הנהגים הכלכליים העיקריים, ויש פן מוסרי-ציבורי באכיפה כלפיהם, ואולי פן הרתעתי".

עו"ד אלכס גרבר, מומחה לדיני עבודה מחברת בקרת שכר מבהיר כי פעילותה ההסברתית של ההתאחדות בנוגע למגבלות שעות העבודה לצד האכיפה המוגברת עושים את שלהם. "אנו עובדים עם לא מעט חברות בתחום ובהחלט יש שיפור בעקומת הציות שלהם לעומת שנים עברו אך לא ניתן לדבר על היפוך מובהק של מגמה". לדבריו, "עדיין ישנן לא מעט חברות בתחום שאינן מקפידות על כך אך העובדים חוששים מההשלכות של סירוב לבצע את הוראות המעסיק. החוק והפסיקה מגנים על הנהגים בנסיבות אלו אך בשורה התחתונה – רבים מהם אינם רוצים להיקלע לעימות. המצב הזה ישתנה רק אם תחול אכיפה מוגברת עוד יותר כנגד מעסיקים עבריינים. לא ניתן לצפות מהעובדים לשאת על כתפיהם את המשימה לשנות את המציאות הזו".