הגשם הגיע כמו מבזקי החדשות ברדיו - כל חצי שעה ומדכא. זה היה מסוג הטפטופים שמספיק חלשים כדי לאפשר לרכוב, אבל מספיק מרטיבים כדי לא באמת לתת לך לעשות משהו מעבר לרכיבה מתונה. אבל גם בתוך הסיטואציה הדי מבאסת הזו, די שמחתי שאני עובר אותה עם האופנוע הזה באופן ספציפי. למה? התשובה בסוף.
מאז 2010, מהווה ה-F800R כמו אחיו לנפח ולתצורת המנוע בב.מ.וו, את קו פרשת המים בין האופנועים הזולים יחסית של היצרנית לבין הכלים הגדולים באמת שלה. הקו שבו שני הצילינדרים הופכים מטווין מקביל לבוקסר שטוח במקרה של ה-R1200R או ארבעה בטור כמו ה-S1000R, הקו בין כרטיסי הכניסה (לפחות עד הגעת הצמד 310) לבין האופנועים למבוססים של החברה.
האופנוע שנותר בבסיסו ללא שינוי מהפכני לאורך חייו מקבל ריענון נוסף לשנת 2018, שעיקרו כמו אצל אופנועים אחרים התאמה של המנוע לתקן יורו 4 בפליטת המזהמים, אבל באותה הזדמנות הוא מקבל גם מספר חידושים אלקטרוניים.
כבר לא עושה עיניים
אהבתי מאוד את העיצוב ההתחלתי של ה-F800R, זה עם צמד פנסי החזית הלא סימטריים. היה בו משהו שונה מאוד, דווקא השינוי העיצובי בסוף 2014 שהעניק לו חזית סולידית ושמרנית יותר, גרמה לו לאבד את הייחוד הזה.
עדיין, מדובר באופנוע נאה, הגם שאינו יוצא דופן. הפרופורציות טובות ולמרות ש"מיכל הדלק" שלו לא מכיל ולו ליטר אחד של בנזין (זה האמיתי נמצא מתחת למושב) הוא מעוצב בצורה שמושכת את העין לכיוון הכידון ומעניקה לו יציבה שרירית. דוד האגזוז הגדול די מסגיר את גילו, שכן מאז הוצג עבר הרוב המוחלט של האופנועים למקום את האגזוז נמוך וקצר.
הנדסת האנוש טובה, לוח המחוונים ברור וקריא, המיקום של מד הסל"ד ומד המהירות אחד מתחת השני מאפשר "לצלם" את שניהם במבט חטוף. לא הייתי מתנגד לספרות גדולות יותר.
ברגע הראשון תנוחת הרכיבה נראית לי דחוסה מדי, אבל מהר מאוד מתרגלים אליה ומגלים שהיא דווקא די טובה. מי שמאכזב בכל מה שקשור לישיבה על האופנוע הוא המושב עצמו. הן במבנה השטוח שלו והן במיעוט הריפוד שעליו. חסר שם מעט חומר בפנים כדי לתת לו צורה שתחזיק את הישבן במקום ותספק נוחות. בקטלוג האביזרים של היבואנית מוצעים לא פחות מארבעה מושבים תחליפים, חלקם מנמיכים את גובה המושב וחלקם מציעים נוחות משופרת.
עושה פליק פלאק
כרגיל, תחילת המבחן הוא בתפירה עירונית קצרה. השילוב של תנוחת הרכיבה הזקופה והכידון הרחב יוצרים כלי שקל מאוד לתמרון בין מכוניות. הרוחב של הכידון לא מהווה בעיה שכן הוא מספיק גבוה ביחס למראות המכוניות כדי לא להגביל את המעבר. השילוב של תיבת ההילוכים והמצמד הקל עוזרים, אבל המנוע עצמו גמיש מספיק כדי שלא אצטרך להתעסק בהם יותר מדי.
הדרך הקצרה הביתה עוברת בכביש מהיר שמאפשר טעימה ראשונה של המנוע. מדובר בטווין מקביל בנפח 798 סמ"ק עם 90 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-8.6 קג"מ ב-5,800 . אני לא ממש מחבב את התצורה הזו לא את אופי הפעולה שלה ובמיוחד לא את הצלילים שהיא מייצרת. בגדול הסיפור פה מתחיל כמו כל טווין אחר. הוא לא נשמע מי יודע מה מגרה, אפילו "קטנועי" לפעמים. אבל בהמשך העסק ממש משתפר, כי מאחורי הצליל החלול יש יחידת כוח ראויה למדי, עם רצועה טובה מאוד ולניארית של כוח מ-3,000 סל"ד ועד לקו האדום. בטווח הזה הוא גם נשמע טוב יותר, אבל רק קצת. הוא חי בעיקר שם, ובשורה התחתונה אין לו את האופי של מנועי הארבעה צילינדרים או הטווין בתצורת L, אבל הוא בהחלט טוב באופן כללי ובמיוחד ביחס לטווין מקביל אחרי טיפול יורו 4.
ה-F800R קיבל עוד יותר אלקטרוניקה ומציע בחירה בין שלושה מצבי ניהול מנוע, "גשם", "רגיל" ו"דינאמי" הנשלטים מהכידון וכן שלושה מצבי כיול לבולמים "נוחות", "ספורט" ו"רגיל". המצערת אלחוטית ובקרת המשיכה ניתנת לניתוק. אחרי שיטוט, ניסוי ותהייה מצאתי את השילוב של מנוע במצב "דינאמי" ובולמים במצב "נוחות" כאידיאלי ביותר.
ביום המחרת, אני ממתין בבית כדי לראות מה נסגר עם הגשם, מחליף פעמיים ציוד רכיבה ובסוף מחליט לצאת ויהיה מה שיהיה, מקסימום נעצור לקפה בכל פעם שיטפטף.
בהתחלה העסק נראה יציב, אז אני מכוון את החרטום לכביש 6, מקווה לכסות מקסימום מרחק במינימום זמן וחשיפה לגשם. השיוט קליל, נטול מאמץ של ממש. אני מופתע מהאופן בו למרות תנוחת הרכיבה הזקופה יחסית, והיעדר של מיגון רוח אפשר להתמיד פה בלי בעיה גם ב-140-150 קמ"ש, עם הגוף שנשען כנגד הרוח. בפרצי מהירות קצרים גם 200 קמ"ש יכולים לבוא בחשבון, אבל אם אתם מחפשים את זה תחפשו אופנוע אחר. מי שלא מחזיקות יפה אלו המראות, שבכל מהירות תלת ספרתית רועדות באופן לא סביר ולא לעניין בכלל. זה מתחבר גם לרעד מווברץ המורגש בידיות הכידון. לא ברמת נמלול של אצבעות רדומות, אבל בהחלט קיים. בתור מישהו שמגיע מבית בו אבא החליף אופנוע ב.מ.וו בב.מ.וו, זה ממש לא מה שאני הכרתי אצלם.
הירידות במחלפים מזדמנים כבר התחילו לספר לי שיש כאן אופנוע שלא חושש מעיקולים, המשך היום בגיחה שהתחילה ברמות מנשה, עברה לדרך העולה לדלית אל כרמל ובהמשך לכביש בית אורן היו הוכחה שהנייקד הזה עדיין אוהב ויודע לפנות מצוין. הוא מגיב בחדות לכל פקודה ודי בדחיפה קלה של קצה הכידון כדי להכניס אותו פנימה לפנייה, וגם להעמיד אותו בחזרה וחוזר חלילה. לבלמים יש היענות טובה מאוד ללחיצה הראשונית ומהלך טוב שמאפשר לשחק עם עוצמת הלחיצה, מה שמאפשר "ניהול" מדורג של האטת האופנוע.
משחק קצר במעבר השני והשלישי על הכביש המפותל בין מצבי השיכוך השונים של הבולם החזירו אותי לסט אפ המקורי של מצב ה"קומפורט" בו השילוב בין הנוחות והשיכוך לבין תמיכה בפרונט בעבודה של שילוב בלימות ופניות היה הטוב ביותר. אם כבר הזכרנו את הפרונט, תנוחת הרכיבה שממקמת אותי ממש מעל הכידון עם משוב טוב מהמזלג מעניקים המון ביטחון ברכיבה על האופנוע.
רב שימושי
אמרתי בהתחלה ששמחתי מאוד שדווקא ביום משוגע ולא החלטי של מזג אוויר הפכפך של סתיו, אני בוחן את ה-F800R הסיבה הייתה מאוד פשוטה. הוא פשוט אופנוע שכל כולו רוצה לרצות. הוא נעים, קליל וזורם בעיר. הוא מסוגל גם לכיסוי מרחקים בינוניים עד בינוניים פלוס-פלוס מחוץ לעיר. בעדכון הנוכחי שלו, אולי האחרון של הדגם הוא מקבל גם חבילה אלקטרונית שמבדילה אותו מרוב המתחרים שלו, במיוחד בקרת ההחלקה שלפחות פעמיים קפצה לבקר. הוא מאפשר להחליף מצבים בין רכיבה רגועה או שיוט לבליץ קרבי בכביש מפותל וחזרה לתיקול רחובות עירוני ברגע.
הוא לא מושלם, למעשה שתיים וחצי המגרעות הגדולות שלו נוגעות בליבה של מה שעושה אופנוע ב.מ.וו לראוי לסמל הכחול-לבן, אלו נוגעות למנוע שקצת חסר אופי, הרעידות במהירות גבוה ולאיכות המושב. אולם, במחירו הנוכחי שעומד על 70 אלף שקלים לאחר הפחתת המחיר שלו, מול כלים כמו אפריליה שיבר, סוזוקי GSX750S או קוואסאקי Z900 וימאהה MT09 הוא מתחרה ראוי מאוד וכבר לגמרי צריך לבוא בחשבון לאלו המחפשים נייקד בינוני נפח.
על הצד הטכני: ב.מ.וו F800R
מנוע: טווין מקביל, 4 שסתומים לצילינדר, 798 סמ"ק
קירור: מים
הספק: 90 כ"ס ב-8,000 סל"ד
מומנט: 8.6 קג"מ ב-5,800 סל"ד
תיבה: 6 הילוכים
שלדה: צינורות פלדה
מזלג קדמי: הפוך, 125 מ"מ מהלך
בולם אחורי: יחיד, 125 מ"מ מהלך
בלם קדמי: שני דיסקים 320 מ"מ
בלם אחורי: דיסק יחיד 265 מ"מ
בסיס גלגלים: 1,526 מ"מ
מכל דלק: 15 ליטר
גובה מושב: 780 מ"מ
משקל רטוב: 202 ק"ג
מחיר: 70 אלף שקלים