פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מחדל: התינוק נהרג בתאונה, המשפחה לקחה ראיות מהחניון המשטרתי

      הנהג הורשע בגרימת מוות ברשלנות של תינוק אך לא יישב יום אחד בבית הכלא. הסיבה לכך: מחדל של המשטרה שלא שמה לב כי משפחת ההרוג נכנסה לחניון משטרתי בו אחסנו את הרכב, לקחו את כיסא התינוק וקברו את הריפודים שהוכתמו בדם. בא כוחו של הנאשם טען לכשל ראייתי

      תינוק ברכב (מערכת וואלה! NEWS)
      (צילום אילוסטרציה: וואלה!NEWS)

      התאונה הקטלנית ארעה בחודש אוגוסט 2015, בצהרי היום בסמוך למחלף גלילות הפקוק. הנאשם שלא שם לב כי נהג הרכב בו שהו באותה העת גם רעייתו ושני ילדיהם האט את המהירות, פגע בעוצמה רבה עם חזית רכבו בחלקו האחורי של הרכב ופצע אנושות את התינוק שישב באותה העת בבוסטר. המכה שספג הרכב היתה כה חזקה עד כדי כך שראשו של התינוק נחבט בעוצמה במשענת הראש של כיסא הנהג. הוא הובהל לבית החולים איכילוב אך לרופאים לא נותרה ברירה אלא לקבוע את מותו.

      נוכח נסיבות התאונה הקשות הוגש כנגד הנהג כתב אישום חמור בגין גרימת מוות ברשלנות. העונש המירבי עומד על שלוש שנות מאסר, כאשר הכלל בעבירות אלו הוא עונש מאסר מאחורי סורג וברי., אך באופן אבסורדי, דווקא התנהלותה של המשפחה לאחר התאונה היא שאפשרה לסנגור הנאשם לקדם עבורו את ההסכם המאולץ.

      משפחת ההרוג משתייכת לזרם החרדי, כאשר ההלכה היהודית מנחה כי במקרה בו נותר על פריט מסוים מעל ל-86 סמ"ק של דם הנפטר, יש להניחו בקבר בסמיכות לגופה. נוכח הלכה זו, וקרוב לוודאי בלא שהם מבינים כי מדובר למעשה על ראייה משטרתית, הגיעו נציגי המשפחה למגרש המכוניות בו אוחסן הרכב ובקשו מהשומר רשות להוציא "דברים מהאוטו". תחילה הם סורבו אך לאחר שהסבירו לו כי הם מבקשים לקחת עימם רק את חפציהם, זה נעתר לבקשתם. נוסף לתפילין ולבגדים שנותרו ברכב המרוסק, לקחו עימם ההורים גם את כיסא הבטיחות, וזאת במטרה לפרק את הבד שהוכתם בדם ולהביאו לקבר ישראל.

      לאן נעלמו הראיות?

      לא ברור כיצד אפשרה משטרת ישראל למשפחה להיכנס לתוך חניון שמור, ולקחת ממנו ראיות פורנזיות ומשמעותיות ביותר לצורך ניהול ההליך המשפטי, אך רק כעבור זמן מה כשביקשה המשטרה להביא את הכיסא לבדיקה של מומחה התברר לה כי הוא כלל לא נמצא ברכב. משנוכחו לגלות החוקרים כי הראייה המהותית אינה בחזקתם, הם פנו למשפחה וזו השיבה את כיסא, ללא הריפוד כמובן, תוך שהיא מציינת כי "אף אחד לא חשב בכיוון שזה יהיה ראיה למשהו ושום דבר, שום דבר מעין זה".

      בא כוחו של הנאשם, עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה, טען בין היתר כי תוצאות התאונה הקטלניות הן תולדה של התנהלות רשלנית מצד ההורים בכל הנוגע להתאמת הכיסא עליו ישב הילד למשקלו וגובהו וכן נטען כי רתימה נכונה של הילד היתה מונעת את האפשרות כי זה יעוף ממקומו וראשו יוטח בחוזקה במשענת הראש של הנהג.

      קשר סיבתי

      גם הפרקליטות הבינה כי לקיחת הכיסא פגעה באופן דרמטי ביכולת שלה לבסס את האשמותיה: "הקושי המשמעותי יותר לטעמנו היה דווקא קושי ראייתי שקשור בשיקולים שבסופו של יום לא היו מביאים לתוצאה לטענה של ניתוק קשר סיבתי אבל בהחלט לקבלת טענה בעניין ההשלכה על העונש הראוי. וכאן אני מדברת על 2 נושאים. שזה נושא כיסא הבטיחות בכלל והחגירה בפרט.הואיל ואני מזכירה לבית המשפט את נושא החזרת הכיסאות, גם הנושא השני שטרם עלה בפני בית המשפט אבל הועלו שאלות בנושא של פינוי מהזירה. לכן מבחינתנו לנושאים אלה היתה השלכה לעניין נושא העונש".

      כב' השופט דן סעדון מבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב קיבל את הסדר הטיעון ואישר כי הנאשם ירצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ופסילה למשך 7 שנים וזאת תוך הפעלה בחופף של 2 פסילות מותנות. גם הוא, הביע את מורת רוחו מהשתלשלות הדברים שאפשרה להגנה למלט את הנאשם מבית הסוהר; "אין חולק כי הרשלנות במקרה זה שהתבטאה באופן נהיגת הנאשם מצויה ברף הגבוה. לא ניתן להכחיש כי ההסדר הקובע רק 6 חודשי מאסר בעבודות שירות אינו הולם את רף הרשלנות הגבוה שנקבע בגזר דין זה, יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי שיקולי המאשימה לעניין העונש שעיקרם קיומו של כרסום במרכיבי הקשר הסיבתי והוכחת עצם אחריותו של הנאשם לתאונה, שם שיקולים מופרכים על פניהם ואני סבור כי יש להעמיד את המאשימה בחזקתה כי אכן נתקלה בקשיים ממשיים להצגת עמדתה בפני בית המשפט ועל כן, חרף ההקלה ביחס לעונש שניתן היה לצפות לו בטיעון פתוח, ההסדר, הם שהוא מקל, מצוי במתחם הסבירות ולכן אקבלו".

      פנינו לעו"ד שור לקבלת תגובתו: "התנהלות המשטרה פגעה באופן חמור ביכולתה של הפרקליטות להביא את הנאשם מאחורי סורג ובריח. אין ספק כי הפרקליטות עשתה מאמצים רבים כדי לסיים את התיק באופן שונה אך השיקול הראייתי הוא שהכריע וגרם לה להסכים לעונש של עבודות שירות".