נהיגה ראשונה: מיצובישי אקליפס קרוסאובר

פקיד הקבלה במלון מצפון לברצלונה לא הותיר מקום לספקות: "מתי אמרת שהטיסה שלך? אין לך הרבה זמן. בימים רגילים זו נסיעה של שעה-שעה וקצת, אבל חברי המפגינים בעד היפרדות קטלוניה, חוסמים כבישים. בחדשות כבר הודיעו שיש עומסים גדולים בכבישים המהירים, אז אם אתה לא רוצה להישאר ללילה נוסף במלון, כדאי שתצא." לרגע עוד השתעשעתי ברעיון, אבל לא יותר - מטלות היום-יום המשמימות של הבית קוראות לי לחזור.

ביציאה מהלובי חיכתה לי הבשורה החדשה של מיצובישי: אקליפס. לא. לא אותה מכונית ספורט יפיפייה של שנות ה-90 של המאה הקודמת, אלא קרוסאובר מעוצב כצו האופנה העכשווי. ועוד באדום זועק. אקליפס ההיא התבססה על פלטפורמת גאלאנט, אקליפס הזה מתבסס על מכלולי אאוטלנדר (ולאנסר). זאת הסיבה שלכינוי אקליפס הצטרפה המילה קרוס.

פתיחת תא המטען להכנסת המזוודה חושפת תא פחות גדול ממה שניתן היה לצפות ממכונית שמבוססת על אאוטלנדר - קרוסאובר שיכול להכיל גם 7 מושבים. סף ההטענה גבוה ולכן צריך להרים את המזוודה גבוה יותר, וילון הגלילה ממוקם נמוך יחסית ועל כן המקום שנותר לא נראה גדול.

זו אותה מתכונת בה בחרה טויוטה עבור C-HR, המתחרה העיקרי אותו סימנה מיצובישי. כמו ב-C-HR, כך גם באקליפס קרוס – תא המטען נפגע מעט ממכחולו של המעצב, אגב אותו מעצב שפיסל את ניסן ג'וק ו-GTR ועבר לשורות מיצובישי. אבל להבדיל מ-C-HR – אזור תא המטען של אקליפס קרוס הוא המקום היחיד שנפגע משרביט המעצב שגם שירטט בחופשיות שמשה אחורית חצויה. היא מעט מפריעה לראות לאחור, אבל לא יותר מידי, ואפשרה לו לצייר פנס רוחבי ייחודי שעוטף את המכונית מצד לצד. זה משדר ספורטיביות ומסתדר טוב עם שאר זוויות וקפלי פח שונים שהוא הצליח לשרבב. אגב, כדי בכל זאת להגדיל את שימושיות תא המטען, ישנו חלל גדול שמסתתר מתחת לרצפת התא. רק חבל שאין שקע 12V או ווים ועיגונים שונים לקיבוע ציוד.

כניסה זריזה למושב הנהג. לחיצה על כפתור ההתנעה ואני כבר בדרך. אין דקה לבזבז. יציאה מהכיכר הראשונה ליד בית המלון מובילה אותי לפתחו של הכביש המהיר לברצלונה. רגל ימין ברצפה ואקליפס קרוס מושך חזק. לדוושת הגז מחובר מנוע טורבו-בנזין חדש של מיצובישי בנפח 1.5 ליטר שמפיק 163 כ"ס. זה הספק נאה אם כי ציפיתי למשהו חזק יותר. מנפצת הציפיות שלי היא כנראה תיבת ההילוכים הרציפה. זו מחולקת ל-8 הילוכים בניסיון לחקות תיבה אוטומטית פלנטרית "רגילה", אבל היא מעט איטית בפעולתה כשמנסים לדחוף יותר. יתכן ומצב ספורט כלשהו היה יכול לענות על רצונותיי, אבל במקום זה יש מצב ידני עם משוטים מאחורי גלגל ההגה שמעניקים מענה חלקי. סה"כ יחידת הכוח הזו עובדת היטב ומציעה התנהלות זריזה ביציאה מהמקום, בהתניידות עירונית ובינעירונית, כך שבתנאי יום-יום היא יכולה להיות בת-לוויה ראויה.

נחש של אורות אדומים נראה בהמשך הדרך, מתפתל עד האופק ולא מותיר מקום לספק: אני הולך להיתקע כאן שעות. מדי פעם יוצא מישהו מאחת המכוניות התקועות עד אין קץ בשלושה נתיבים, פוסע כמה צעדים לפנים, מנסה להבין אם יש סוף לייסורי כולנו. הפרצוף הנפול שלהם בדרך חזרה, הסגיר בכל פעם מחדש את אותה תוצאה: אם לא יקרה נס, כולנו הולכים לבלות כאן עד הלילה. כל אחד לבדו עם עוד אלפים סביבו. עד שאחשוב על פתרון לתסבוכת, ניצלתי את הזמן לגילוי נבכי תא הנוסעים. ראשית הוא ממשיך את הקו החיצוני הזוויתי. הדבר שמאוד בולט הוא כמובן הקונסולה המרכזית הנשפכת. זהו מוטיב חוזר לאותו חיתוך חיצוני שבאזור תא המטען. החומרים ממנו מורכב התא מעורבים באיכותם. אני לא מת על הפלסטיק המגורען מידי של הדשבורד, מצד שני ממש אהבתי את משענות היד הרכות בדלתות. חלק מהפקדים נראו והרגישו מוכרים מדגמי העבר של מיצובישי. בעיקר הלחצנים הגדולים והמעט פשוטים שבצמוד לברך שמאל.

הנדסת האנוש ברובה טובה, אבל פה ושם יש פיקשושים כמו פקדי מחשב הדרך שממוקמים הרחק מהישג יד בעת נהיגה (על הדשבורד בצד שמאל) ומוסתרים מאחורי גלגל ההגה או פקדי המגע לכיוון עוצמת השמע, במקום בורר שניתן לתפעול באופן עיוור בעת נהיגה. אקליפס קרוס הוא גם הדגם הראשון של מיצובישי בו נמצא את משטח המגע החדש לשליטה על המולטימדיה. זהו משטח בדומה לזה שקיים באודי למשל, אבל תפעולו כאן מעט מסורבל ומצריך יותר מידי התעסקות, במיוחד תוך כדי נהיגה. סה"כ גם אם לא הכל מושלם, האווירה נעימה, והמכונית מאובזרת למדי גם במותרות וגם באבזור בטיחות.

נוחות הנסיעה מעט קשיחה ביחס לאאוטלנדר עליו הוא מבוסס. זו כמובן הסיבה ליכולת הדינמית הטובה יותר. מנגד אין כאן וויתור כואב על נוחות הנסיעה הטובה סה"כ. במהירות שיוט אקליפס קרוס מצליח לסנן שיבושים גדולים ופחות על הקטנים או פסים רוחביים. בידוד רעשי המנוע והדרך מוצלחים, אך רעש הרוח נשמע היטב מעל 110 קמ"ש כנראה שבגלל המראות הגדולות. כשאגיע לעיר אוכל להיווכח שבמהירות עירונית הוא גם מצליח להתמודד טוב יותר עם שיבושים קטנים כמו כביש מרוצף באבנים משתלבות ופחות עם חריצים או גבעות לרוחב מסלול הנסיעה.

את ברצלונה חציתי בתוך העיר ולא בכביש המהיר הטבעתי. נכנסתי לרחובות צרים, יצאתי מכאלה צידיים, ואיכשהו כמעט תמיד הצלחתי להיות ראשון ברמזור. זה כמובן לא בגלל כישורי הנהיגה שלי אלא כי ברצלונה היתה ריקה. נראה שכל תושבי העיר או מפגינים בכבישים המהירים או תקועים שם בפקקים האינסופיים. לשדה התעופה הגעתי ברגע האחרון.

את המפתחות מסרתי לנציג מיצובישי לא לפני שבדקתי את המושב האחורי. הוא מאוד מרווח ולמרות שהמעצב שרטט קו חלונות עולה, הראות מחלון המושב האחורי פחות מוגבלת ביחס לטויוטה C-HR למשל. המושב עצמו נוח ובעל 9 מצבי שכיבה למשענת. מושב הנוסע החמישי קשיח יותר מהשניים האחרים, ואין פתח מיזוג לאחור – פריט חובה במזג האוויר הישראלי. מנגד הרצפה שטוחה כך שתפוסה מלאה לא תוביל למלחמת כפות רגליים. המושב עצמו נע לפנים-לאחור על מסילה בטווח של 20 ס"מ כך שניתן להגדיל את נפח תא המטען על חשבון מרווח הרגליים. רק חבל שבמידה והמושב הוסט לפנים אין חלק מהמשענת שמגשר על הבור שנוצר בין קצה רצפת תא המטען למושב.

במפתיע השדה היה עמוס באנשים. כך שתורי הבידוק והדרכונים היו ארוכים להחריד. זה אפשר לי לבדוק מה מתכננים אנשי היבואנית עבור המכונית. אז, אקליפס קרוס יגיע לארץ ברבעון הראשון של 2018 ב-4 רמות גימור. הגבוהה ביותר תהיה זהה למכונית שזה אתה הותרתי בשדה בברצלונה: הנעה כפולה, ריפודי עור, חלון גג פנוראמי, תצוגה עלית, משטח הטענה לסמארטפון, חישוקי 18 אינץ' קלים וכו'. 3 רמות הגימור האחרות ישלבו הנעה קדמית בלבד. כל הגרסאות יוצעו עם מערכת קונקט שפתחה כלמוביל ובהתאם למדיניות החדשה של היבואנית – כל הגרסאות ישווקו עם מערכות בטיחות מתקדמות.

המחיר נותר חסוי אבל טווח המשחק ברור: מצד אחד ASX שזה עתה הושק בישראל (ומשווק ב-133-143 אלף שקלים) ובצד האחר אאוטלנדר המוכר (שמחירו מתחיל ב-158,000 שקלים עבור גרסת 5 מושבים ו-170,000 שקלים עבור גרסת 7 מושבים). באמצע נמצא גם טויוטה C-HR שמחירו נע בין 142-150 אלף שקלים. בראיה רחבה, היבואנית מתכננת להציע גרסת פנאי כלשהי בקפיצות של כ-4,000 שקלים, כך שאקליפס קרוס נכנס למשבצת מאוד תחרותית. על סמך הטעימה הקצרה נראה שיש לו את כל הנתונים להשתלב בתחום מצוין.