נקלעה לזירת תאונה בה נהרג בעלה וביקשה פיצוי מביטוח לאומי

כבכל יום עלתה התובעת לאוטובוס כאשר במהלך הנסיעה לעבודה, העובד שישב לצידה הסב את תשומת ליבה לתאונה מחרידה וקטלנית, שאירעה בכביש בו נסעו. כשסובבה את ראשה לעבר החלון על מנת להבין על מה העובד מדבר, הבחינה מיד ברכב המשפחה כשהוא מעוך ומרוסק לצד הדרך.

כשהבינה כי עיניה לא מטעות אותה ומדובר בתאונה קשה בה בעלה מעורב, היא החלה לצעוק בהיסטריה לעבר הנהג שיעצור את רכב ההסעה אולם זה המשיך בנסיעתו עוד מרחק מה, תוך שהוא מנסה להרגיעה שמא מדובר בטעות בזיהוי הרכב. לבסוף הוא עצר ולמרבה הצער, נחשפה לתמונה הנוראית.

בבית המשפט תיארה התובעת את השתלשלות האירועים:" כשהגעתי לזירת התאונה, הבחנתי ברכבו של בעלי ז"ל כשהוא מרוסק, שבור, ראיתי את מוחו של בעלי ז"ל על ההגה, הרבה דם על ההגה, והיה ממש נחל של דם מהכביש לתעלה, ובאותו רגע הבנתי שבעלי כבר אינו בן החיים. ירדתי לרצפה בוכייה, צעקתי לשמיים וחבטתי את ראשי בכביש מספר פעמים. שוטרי התנועה שהיו יחד עם כוחות ההצלה ניסו להרגיע אותי. אלו הם הרגעים ששינו את חיי."

לאחר התאונה שקעה התובעת במצב נפשי קשה והחלה לטענתה לסבול ממצב רוח ירוד, מחוסר ריכוז, חוסר יכולת לתפקד, בכי בלתי פוסק, דיכאון קשה, חרדה, אי שקט, מחשבות אשמה, הפרעות שינה קשות, סיוטים בלילות, חוסר תיאבון, לחץ דם גבוה – תופעות בגינן נזקקה התובעת לטיפול רפואי לרבות פסיכיאטרי. נוכח מצבה הנפשי מאז התאונה, התובעת לא שבה לעבודתה במפעל, בו עבד עמה בעלה המנוח, לדבריה נוכח הקושי לנסוע באותה הדרך.

נוכח פגיעתה, היא פנתה לביטוח לאומי על מנת שיכיר כפגיעה בעבודה, אך בקשתה נדחתה. פקידי המוסד הבהירו לה בין היתר כי אין מדובר בתאונה הנכנסת בהגדרת החוק שכן הדרישה הראשונית של הסעיף הינה שאירעה למבוטח 'תאונה' – כאשר התובעת עצמה לא היתה מעורבת בתאונה; לעמדתם, כאשר הנזק הנפשי לו טוענת התובעת נגרם מעצם ראייתה בדרך לעבודה את רכב בעלה המנוח בצד הדרך, לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים, ולאחר שחזתה במראות קשים בזירת התאונה בה מצא בעלה את מותו – כך שלולא היה זה רכב בעלה או לולא מדובר היה בבעלה, לא היתה התובעת טוענת לנזק כלשהו, כפי שזה לא נטען על ידי מי מהנוסעים האחרים שהיו עמה בהסעה בדרך.

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין לעבודה בחיפה סירבה לקבל את עמדת ביטוח לאומי. לדבריה יש לראות בפגיעתה ככזו שאירעה עקב סיכוני הדרך, זאת מאחר והתובעת נקלעה לזירת התאונה הקטלנית, בה מצא בעלה המנוח את מותו, באופן אקראי, תוך כדי נסיעתה השגרתית לעבודה, בשונה מאפשרות בה התובעת היתה מוזעקת במיוחד לזירת התאונה ו/או היתה מקבלת הודעה טלפונית על התאונה, תוך כדי נסיעתה לעבודה. לפיכך, היא פסקה כי נסיבות האירוע עונות על הגדרות החוק וקבעה כי מדובר על תאונת עבודה.

לדברי עו"ד אסף ורשה, "מדובר על עוד פסק דין משמעותי בו בית הדין מסרב לקבל את הפרשנות של ביטוח לאומי לסוגיית הגדרת תאונת עבודה, שיוצרת עוול גדול למבוטחים שנתקלים בחומה של פקידים בבואם לממש את זכויותיהם".