אתה מגיע ליעדך טרוד באלף דברים, המפתח נופל על הרצפה, אתה מרים אותו, עונה לטלפון וממשיך ללכת תוך כדי שיחה. איפה החנת את רכבך? פה, ליד המכונית הירוקה הזו, קרוב למעלית. חניון. מה כבר יכול להיות?
כולנו, בשלב מסוים חווים מעין רגע משתק כזה כשחזרנו לחניון והכול נראה לנו בדיוק אותו הדבר, רק בלי הרכב שלנו. אתה בטוח ב-100% שאתה יודע בוודאות מוחלטת שהוא עומד במינוס 2 כתום מספר 15, רק שהוא לא שם. אתה לוחץ על האזעקה, אולי מפעיל הנעה מרחוק לשמוע את הצילינדרים זועקים לעברך; כלום. גורנישט. אז במילותיו של חיים הכט, "מה אתם, הייתם עושים"?
עיתון מקומי באאוגסבורג דיווח לאחרונה על אדם בן 76 שחווה את הפדיחה הזו בשנת 1997 בחניון בפרנקפורט. הוא חיפש את הרכב שלו שעות אבל כל חיפושיו העלו חרס. לדבריו מצלמות פנים היו מעטות בתקופה זו, על מצלמות סלולרי אין בכלל על מה לדבר, ולכן גם צוות האבטחה לא הצליח לסייע לו להתמקד על הנקודה בה הרכב עומד או אפילו לכוון אותו.
לאחר שהרים ידיים, פשוט דיווח למשטרה שהרכב שלו נגנב. ואולם, 20 שנה לאחר מכן האיש קיבל טלפון מהמשטרה המקומית שהרכב שלו נמצא -בדיוק במקום בו כנראה השאיר אותו. מסתבר שחברת הריסה שהחלה בהכנות למוטט בניין ישן בסמוך לחניון מסרה את מספר הרישוי לתחנה, כי הרכב הפריע להם להמשיך בעבודה.
אחרי שהמשטרה אתרה את הבעלים הוא הגיע לרכב כולו נרגש מהאיחוד המיוחל, אך ליבו נחמץ; כל מה שהוא ראה הסתכם בגוש חלודה, רקוב למחצה שהפך למאורת חתולים. בחוסר ברירה, העלה את הרכב על גרר, וליווה אותו למגרש הגריטה המקומי שם קיבל סכום סמלי על גריטת מכונית. או משהו שנראה פעם כמו מכונית. מאחלים לכם הצלחה בחניון.