המאבק להפחתת תאונות הדרכים הוא אחד מהאתגרים הגדולים ביותר עמם מתמודדת המדינה. לא האיראנים על הגדרות, הג'יהאד האיסלאמי, שוברים שתיקה, תוכניות ריאליטי, לא סיגרים או שמפניה וגם לא שחיתות בעיריות מסכנים את החיים שלך, של ילדיך ושל הסובבים אותך כמו תאונות הדרכים בכבישים.
אולם כאשר מטשטש הגבול בין עבירות תנועה של בריונות כביש על גווניה או עבירות מסכנות חיים חיים אחרות לבין אכיפה שרירותית הגובלת בהתעמרות, מותר גם לך הנהג לתבוע את המגיע לך.
הדמיון יעבוד שעות נוספות
ההנחיה החדשה שפורסמה ביום שלישי שעבר (28.11) מאפשרת לשוטרי ומתנדבי משטרת התנועה לרשום דו"ח בגובה 500 שקלים ו-6 נקודות חובה לרישיון הנהג במידה והבחין בנהג ש: "ראשו מוטה מטה וניכר כי מבטו אינו מופנה לדרך וכי הוא מתעסק בעניין שאיננו חלק מפעולות הנהיגה ירשום לנהג דו"ח בגין נהיגה בחוסר זהירות".
לא זו בלבד שאין בהנחיה זו כל הגדרה מדויקת והיא מכילה שטח אפור עצום בנוגע להגדרות "פעולות הנהיגה" או "מוטה מטה" בהדגשה שניתנה בהנחיה נכתב כי: "לצורך רישום דוח זה אין חובה על השוטר, בכל שלב שהוא ( - מרגע שהבחין בביצוע העבירה ועד לרגע עצירת הנהג ורישום הדו"ח), לראות טלפון נייד ברשותו של הנהג".
אז מה יש לנו? הוראה מעורפלת וחסרת סייגים ברורים וכדי להוסיף חטא על פשע גם הסרת כל חובה מצד אוכף החוק לעשות את המינימום המתבקש - זיהוי טלפון נייד ברשות הנהג. האבסורד זועק לשמים.
אם הכוונה היא למנוע תופעות של נהיגה בחוסר תשומת לב, תתכבד המשטרה ותאכוף את החוקים והתקנות הרלוונטיות של נהיגה בחוסר זהירות. אכיפה שתגובה בתיעוד מסודר של העבירה. אולם מעבר לעובדה שהיקף נוכחות ניידות התנועה בכבישים הבעייתיים אינה מספקת, ונטיית המשטרה לאכוף את העבירות הקלות לאכיפה ולא הקשות ברמת הסיכון שלהן - כאן המטרה היא ברורה להלך אימים על הציבור בשיטת ההפחדה.
ה"מלחמה" של אגף התנועה בשימוש מסוכן בטלפון הנייד בזמן נהיגה היא מלחמה אבודה בלי עבודה שתתחיל בהסברה וחינוך. ברגע שהשימוש ב"מקל" ובאכיפה הולך ומאבד את התשתית הרציונלית שלו אתם יודעים שכבר לא מדובר ב"מאבק" אלא בפעולות שמעידות על היסטריה.
חיפוש המטבע מתחת לפנס או הענקת סמכויות כמעט בלתי מוגבלות לשוטרים היא גם לא יעילה בהיבט המאבק וגם יוצרת אווירה ציבורית המערערת עוד יותר את תפיסת החשיבות שיש לשיטור התנועה במניעת תאונות דרכים והגברת הבטיחות.
אז מה עושים?
קודם כל נוהגים באחריות, שום הודעת ווטסאפ, דוא"ל או שיחת טלפון לא שוות את הסיכון של שימוש בטלפון הנייד ברגע הלא נכון. גם אם אתם בוחרים לעשות שימוש בנייד בזמן הנהיגה, ויעמוד מי שלא עושה את זה (שב, שב, אף אחד לא מאמין לך, שב), עושים את זה במצב בו אנו לא נסכן את עצמנו ואת שאר משתמשי הדרך.
אפשרות נוספת היא תיעוד הפעולות שלכם בתוך הרכב, בהשקעה של כמה עשרות דולרים תוכלו לקנות מצלמת דרך איכותית שתספק תיעוד של הנעשה מחוץ לרכב (כדי לשלול את טענת ה"הפרעה ועיכוב") וגם בתוך הרכב.
האפשרות השלישית והיא למעשה דרך המאבק היעילה ביותר כנגד הגזירות האלו, נמצאת למעשה בין כותלי בתי המשפט לתעבורה. המוסד הזה שנועד לאפשר לנהגים לערער על מתן דוחו"ת נהיגה עומד בפני קריסה מוחלטת, עם עשרות אלפי תיקי תעבורה העומדים תלויים וממתינים למשפט.
הבאת המלחמה ל"שטח האויב" באמצעות בקשה להישפט תרחיק מכם את תשלום הדו"ח במספר חודשים בשלב הראשון, עם קביעת מועד הדיון ניתן לבקש הארכה על מנת להיוועץ בעורך דין וכאשר תתיצבו בפני השופט ותצהירו על כפירה באשמה נפתח בפניכם עולם שלם של אפשרויות דחיה, מקביעת מועד המרוחק בחודשים ארוכים בשל אותו העומס עד דרישה להבאת השוטר או המתנדב לעדות. מעבר לטרטור, לבזבוז ימי העבודה, היכולת שלכם או של עורך הדין (שמומלץ תמיד להיוועץ או לשכור את שירותיו) לסתור, לערער ולהפריך את עדותו חודשים ארוכים לאחר המקרה תהייה קלה מאוד.
שבועות ספורים אחרי שייסתמו כמה מאות נהגים את בתי המשפט במקרים של מצבים בהם תתקשה המשטרה לעמוד מאחורי הדוח"ות האלו, גם לשופטי התעבורה יהיה ברור שכדי למנוע מהעבריינים האמיתיים מסכני החיים שלנו להישאר על הכביש את הדוח"ות האלו שבינם לבין הצלת חיים יש מעט מאוד חייבים לזרוק מכל המדרגות אותם ואת ההנחיות שמביאות להטלתם.
מ
מזרחי
11:19 09.12.17
2