נכשל בבדיקת ינשוף אבל לא היה שיכור בזמן נהיגה. כיצד?

לנהג הנחשד בשכרות, מתבצעת בדיקת נשיפה המודדת את אחוז האלכוהול בדמו ולא בגופו. קרי, הבדיקה משקפת את רמת האלכוהול לאחר שעבר מהקיבה והגיע לדם. היה ונמצא כי ריכוז האלכוהול שנמדד בבדיקת הנשיפה משתווה או עולה את רף ה-290 מיקרוגרם שנקבע בפסיקה, הרי כי מדובר על נהיגה בשכרות.

אולם לאחרונה, באופן חריג ביותר הצליח בא כוחו של בחור שנעצר ונמצא כי בגופו ריכוז של 310 מיקרוגרם, לשכנע את בית המשפט כי על אף שהנהג נכשל בבדיקת הנשיפון – ולמרות העובדה כי בדיקת הינשוף אשר התבצעה כ-39 דק' אשר תוצאתה הייתה 310 מיקרוגרם, הנהג לא היה שיכור בעת נהיגתו. כיצד? כך התגלגלו הדברים.

מסתבר כי החוק מדבר על שכרות בעת נהיגה, אולם כאשר הבדיקות נערכות כעבור זמן מה מהרגע בו הנהג נעצר, יכול להיווצר מצב בו תוצאת בדיקת הנשיפה אינה משקפת את מידת האלכוהול בדמו של הנהג בעת הנהיגה. מדובר למעשה על פרק זמן של בין חצי שעה ועד מספר שעות שחולף מהרגע בו זה נהג, העת בה בוצעה בדיקת הנשיפון ונקודת הזמן בה בוצעה בדיקת הינשוף. בכך למעשה נוצר מצב בו תוצאת בדיקת הינשוף מצביעה על שיעור האלכוהול בגופו בזמן הבדיקה בשטח - ולא בזמן הנהיגה.

במקרה המסוים, מדובר על נהג, בן 65 שבילה בחתונה, שתה אלכוהול באופן מרוכז וחד פעמי דקות ספורות בטרם נהג חזרה לביתו. בשעה 00:30 הוא נעצר במחסום משטרתי, בו בוצעה לו בדיקת נשיפון אשר הראתה "נכשל". בתחקור הנהג, הוא נשאל מתי שתה ואיזו כמות. זה השיב לשוטר "חצי שעה לפני שעכבת אותי שתיתי חצי ליטר בירה". במקביל הזמין המתנדב שוטר מוסמך אשר יבצע לנהג בדיקת ינשוף ומאפיינים. בשעה 01:09, 39 דק' לאחר בדיקת הנשיפון בוצעה לו בדיקת מאפיינים לצורך התרשמות חיצונית מרמת השכרות, אותה הוא עבר בהצלחה.

היות ובדיקת הינשוף אשר מטרתה לבחון את ריכוז האלכוהול (ב-מיקרוגרם אלכוהול, µg/L) בליטר אוויר נשוף של הנבדק הראתה כי רמת האלכוהול בגופו של הנבדק היא 310 מק"ג - כאשר הרף אותו קבעה הפסיקה לצורך הגשת כתב אישום הינו 290, הרי שהנהג נחשב כמי שנהג שיכור. על כן, הוגש כנגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. בישראל, הכמות אשר נקבעה על פי תקנות התעבורה הינה 240 מקרוגרם אך הפסיקה העלתה את הרף ל- 290 מק"ג ונפסק כי מי שבגופו נמצא ריכוז של מעל 290 מיקורגרם צפוי לפסילת רישיון בפועל לפרק זמן של מינימום שנתיים.

בא כוחו של הנאשם, עו"ד ערן דמרי, מומחה לדיני התעבורה, הבהיר לבית המשפט כי היות וחלף זמן מעת בדיקת הנשיפון (העת בה נעצר נוהג ברכבו) ועד הרגע בו בוצעה בדיקת הינשוף, הרי שלא ניתן להוכיח מעל לספק סביר כי בעת נהיגתו היה שיכור. לדברי עורך הדין, בהסתמך על תוצאת הינשוף שהצביעה על ריכוז של 310 מק"ג למול 290 מק"ג המותרים בחוק, הרי ש-20 המיקרוגרם אשר עלו לכדי 310 טיפסו בעת בה המתין הנהג בשטח לשוטר על מנת שיבצע לו את בדיקת הינשוף - ובטענה כי הגוף היה בתהליך ספיגת האלכוהול. עו"ד דמרי דרש למעשה להחיל על המקרה את פסק הדין סנפירי שניתן במהלך שנת 2007, במסגרתו, שופט התעבורה בירושלים, א.טננבוים זיכה נאשם, וזאת על אף שבגופו נמצאה כמות אלכוהול בריכוז של 290 מק"ג בליטר אויר נשוף.

השופט הסתמך על חוות דעתו של המומחה ד"ר אשר גופר על פיה, מהרגע בו החלה שתיית אלכוהול מתחיל תהליך ספיגת האלכוהול בגוף אשר נמשך כחצי שעה על קיבה ריקה ועד כשעה וחצי לשעתיים על קיבה מלאה. מדוע? כי 50% מהאלכוהול הנצרך מועבר לדם תוך 10 דקות, אך ה-50% הנותרים מועברים מהקיבה במהלך שבין החצי שעה לשעתיים. למעשה, במרוצת השנים ניסו לא מעט עורכי דין להחיל את פסק הדין ותנאיו על נסיבות המקרה שמטופל על ידם, אולם התביעה המשטרתית הסתייגה מכך, לרוב תוך שהיא טוענת כי סביר יותר שהנאשם שתה במהלך ולאורך האירוע ולאו דווקא באופן מרוכז בסמוך ליציאתו ממנו כפי שנטען במקרה הזה ותיק סנפירי. גם בתי המשפט הסתייגו לא אחת מהניסיון להחיל את פסק הדין ולהביא להקלה או לזיכוי הנאשם.

בסופו של הליך, טענותיו של עורך הדין הביאו את התביעה ובית המשפט לתעבורה בחדרה לכבד הסדר בו יפסל רישיונו של הנאשם לתקופה בת 4.5 חודשים בניכוי הפסילה המנהלית בת 30 הימים אשר אותה ביצע, ועל כן נפסל רשיונו של הנהג רק לתקופה של 3.5 חודשים בלבד והוטל עליו קנס בסך 1,500 שקלים. משמעות פסק הדין היא כי היה והנהג שתה כמות מרוכזת לפני נהיגתו ונתפס עד חצי שעה לאחר מכן ובדיקת הינשוף התבצעה בשלב מאוחר יותר והתוצאה שהתקבלה קרובה ל-290, מיקרוגרם, אזי ניתן לטעון כי החל מבדיקת הנשיפון ועד אשר התבצעה בדיקת הינשוף, הגוף היה בתהליך ספיגה, מה שמסביר את העובדה כי בעת בדיקת הנשיפון הנהג לא נהג שיכור.