מלחמת העולם השלישית: אמריקה נגד קוריאה ואירופה

"א?קוו?ינו?קס" הוא אירוע אסטרונומי המתרחש פעמיים בשנה, מתאר יחס מסוים בין קו המשווה לבין השמש; במועדים אלה החלים במרץ ובספטמבר, אורך היום שווה לאורך הלילה. האירוע האסטרונומי יותר פשוט מאשר תרגום המונח Equinox למילה "א?קוו?ינו?קס", המאתגרת לכתיבה ולקריאה... "עברית שפה קשה" וקטגורית הקרוסאוברים אינה אוהבת מורכבויות שכאלה; בגלקסיית הקרוסאוברים צריך להיות חדים וממוקדים, להבין לאיפה נושבת הרוח, ולייצר רכב שיעניק חבילת פשרות אופטימלית בין מראה ומרחב, תחכום אבזור ואמינות, ובעיקר – הופעה חיצונית מרשימה, במחיר אטרקטיבי. כבר יותר פשוט להיות אסטרונום!...

הדור השני של אקווינוקס מיוצר במפעלי ג'נרל מוטורס במקסיקו, והוא מגיע אלינו לאחר דור ראשון שנמכר אצלנו ברמות צנועות מאוד. אקווינוקס 2018 מגיע עם יומרות גבוהות בהרבה – זהו קרוסאובר כהלכתו, מעוצב במיטב האופנה הנוכחית, והוא אף גדול ממתחריו הישירים; עם 465.2 מפגוש לפגוש הוא ארוך מהטיגואן והטוסון ב-17-18 סנטימטרים, זה הבדל משמעותי בעולם הקרוסאוברים. פער זה כבר מצדיק לכנות אותו 'מיניוואן', והוא מצטרף לעוד שני נתונים חשובים – יש לו את המנוע החזק בין שלושת הנבחנים (170 כ"ס מול 150-155), ואת המחיר הנמוך ביותר (160,000 שקל, מול 167-165 אצל האחרים). נתונים אלה מעניקים לו אטרקטיביות ראשונית, ומצדיקים עימות עם וותיקי הקטגוריה.

מקובל לומר כי מראה חיצוני הוא המרכיב החשוב ביותר בקטגוריית הקרוסאוברים אבל בהחלטת הקנייה יש עוד מרכיב עליו ממעטים לדבר – למרות שזהו שיקול רב עצמה בעולם הרכב. אפשר לזלזל בו תחת הכותרת "דעות קדומות" או "חוק העדר", או להתחנף אליו עם המונח "חוכמת ההמונים"; אבל אתם לא צריכים את דעתי המלומדת כדי לומר שרכב קוריאני מהסוג של יונדאי טוסון נהנה מתדמית של אמינות וסחירות גבוהה, וזוהי גם בחירת העם; בגרסת 2.0 ליטר, טוסון הוא להיט מכירות חזק מאוד בישראל.

באותה מידה תדעו לומר שפולקסווגן טיגואן נהנה מתדמית של רכב אירופאי מתוחכם ומענג לנהיגה, אם כי הוא עשוי להיחשב כפחות מבריק במרחבי האמינות הנתפסת, ושמירת הערך. אקווינוקס האמריקני נכנס לקטגוריית ביניים; הוא נהנה מהילה של רכב אמריקאי 'גדול ומפנק', אבל הוא לא מועמד לכבוש את הקטגוריה – לפחות לא בשלב זה, כאשר הוא עוד צריך להוכיח את יכולותיו על הכביש ובשוק המשומשות. אבל אסור לנו לזלזל בחוכמת ההמונים מכיוון שגם אם היא שגוייה, היא משפיעה על סחירות הרכב ועל מחירו כמשומש. כאן הופכת התדמית להיות פרמטר מעשי, העשוי להשפיע מאוד על החלטת הקנייה.

במגרש החנייה אנחנו פוגשים שלוש מכוניות בעלות קונספט עיצובי שונה מאוד. הטיגואן שומר על מסורת פולקסווגן, עם עיצוב אלגנטי אבל מאוד מופנם. המרכב מגומר בקפדנות, ללא קמטי פח מחוטבים או יחידות תאורה צעקניות, חישוקי 17 אינץ' סולידיים... השבכה הקדמית מינימליסטית בהגזמה, פסי הגגון הם הרמז היחיד לאוריינטציית פנאי, והצבע השחור של רכב המבחן בולע את כול מה שעוד נשאר מהעיצוב. גם מאחור הוא אינו שונה בהרבה מ-גולף שאכלה קצת תרד ובקיצור – עיצוב מופנם, המתאים לסוכני מוסד היוצאים לדובאי.

שברולט אקווינוקס מציג מרכב הרבה יותר מחוטב, אם כי לא צעקני. חרטומו כבד ומגולף, עם יחידות תאורה מושכות עין, ושבכה קדמית מסיבית. המרכב הבועתי מקומר במידה ראויה, קורת הגגC רחבה מאוד, החלון האחורי חובק אותה באלגנטיות. פסי כרום מדגישים את הקימורים ובסך הכול – שברולט אקווינוקס החדש מציג מרכב מוקפד ומגומר היטב, מתאים למה שמחפשים לקוחות הקטגוריה.

חלק מהבוחנים אהבו את עיצוב השברולט, אבל בחירת המערכת היא טוסון – למרות המדבקה המיותרת שעיטרה את דפנותיו. עיצוב הטוסון בשל ומכובד, אלגנטי במידה הראויה לטעמנו. יחידות התאורה דינמיות ומשוכות לאחור, כונסי האוויר אינם מוגזמים. מראה חיצוני הוא עניין של טעם אישי, אבל אנחנו אוהבים את עיצובו של הטוסון.

תא הנוסעים של השברולט לקח כאן את כל הקופה – מבחינת מרחב פנים, אבזור, והתאמה למשפחה הדינמית. למרות שבסיס הגלגלים שלו אינו גדול בהרבה מזה של שני האחרים (4-5 סנטימטרים בלבד) הוא הכי מרווח מבפנים, עם תא מטען הגדול בעשרות אחוזים מזה של המתחרים. הישיבה נוחה לחמשת הנוסעים, ומושב הנהג אפילו מחושמל. רמת האבזור חורגת לטובה; פתיחה חשמלית של דלת תא המטען, מערכת 'רעש לבן' אלקטרונית להשקטת רעשי הנסיעה, הנעה מרחוק ללא מפתח, מבחר גדול של שקעי 12 ואפילו 220 וולט, שפע שקעי USB. צג מגע 8-אינץ' מעניק את מה שמקובל בענף. לוח המחוונים האמריקני קצת עמוס ומגובב, אפשר להתרגל אבל זה לא מופת להנדסת אנוש רהוטה. מושבי האקווינוקס נוחים, בסגנון הנתפס כאמריקני – הריפוד טוב ועמוק, אבל אין תחושה של ארגונומיקה מתקדמת.

גם תא הנוסעים של יונדאי טוסון מרשים, אם כי לא באותה רמה. הכול בהיר ונהיר, אבל חלק מהמתגים פשטניים למראה ולהפעלה, יש מפתח חכם (כמו בשברולט), תא כפפות מקורר, הגה מתכוונן לגובה וגם לעומק. מעל לכול אלה נפער גג שמש פנורמי, הנפתח בחלקו. מערכת Connected Car מאפשרת שימוש נוח באפליקציות אינטרנטיות.

תא הנוסעים של הטיגואן הוא פולקסווגן טיפוסי – שחור קודר ומופנם, הוא אינו משובב עין אבל הנדסת האנוש מצוינת. חומרי הדיפון והריפוד טובים (אם כי לא עדיפים על פני האחרים), המתגים נוחים לשימוש ומונחים במקומות הגיוניים; זה תא שאינו קורץ לך בפירוטכניקה צבעונית, אבל הוא אינטואיטיבי ואיכותי משל האחרים. יש צג מגע מרכזי צבעוני, וצג מיושן למראה במרכז לוח המחוונים. תנוחת הישיבה מצוינת, יש שליטה מלאה על יציאת המזגן האחורית. ברמת הגימור 'טרנדליין', לטיגואן אין "מפתח חכם".

מן הידועות היא ששעות רבות עוברות על הנהג הישראלי בפקקי תנועה מפלצתיים אבל בכל זאת, אנו עוסקים במכוניות, ולא בזולות שבהן. אין לנו ציפיות ענקיות משלושת רכבי המבחן מכיוון שבהגדרה, קרוסאוברים הם מכוניות של פשרות: לא רכבי שטח, בוודאי לא מכוניות ספורטיביות, גם לא מובילי נוסעים מרווחים. אבל בטווח מחירים של 160-167 אלף שקל הם יקרים יותר ממשפחתיות קלאסיות, וגם יותר מקרוסאוברים עירוניים בסיסיים. כי לכן אנו מצפים מהם למינימום ראוי של ביצועי כביש.

את המקום האחרון בסעיף הביצועים הדינמיים, אנו נאלצים לתת לטוסון. הוא מהיר וזריז, בטוח ויציב, אבל פחות משני האחרים. טוסון הוא הרכב היחיד עם מנוע אטמוספרי, וזה ניכר בביצועיו. יש לו 155 כ"ס המגיעים רק ב-6200 סל"ד, ו-19.6 קג"מ המגיעים רק ב-4000 סל"ד אסטרונומיים למדי. רצועת הכוח הרדודה מחייבת את המנוע לנסוק לסל"ד גבוה מאוד ועדיין במבחני תאוצה, להישאר מאחורי שני האחרים – בפער משמעותי. כדי להיצמד למתחריו דורש הטוסון רגל כבדה על הגז והנסיעה הופכת להיות רועשת יחסית. נהגים רגועים לא ירגישו את חסרון הכוח כל הזמן, אבל הוא יופיע בכל עקיפה מהירה ומאתגרת.

גם נוחות הנסיעה בטוסון אינה מהטובות. עם צמיגי 245/45R19 ספורטיביים מדי, הוא מתקשה להעניק לנוסעיו את רמת השיכוך של שני האחרים. חובבי הנהיגה לא יתאהבו בהיגוי הטוסון, הוא מדויק אבל קליל מדי, נטול היזון. נציין עם זאת, שהטוסון מעניק מינימום מרשים של רעידות ורעש (NVH); הטוסון אינו "מכונית לנהג", אבל הוא מאוד מתורבת ומעודן – למעט המתלים המפרים את השלווה.

קשה יותר לבדל את הטיגואן והאקווינוקס, הנועלים צמיגים בחתך 60. הבחירה ביניהם תהיה עניין של טעם אישי. מבחינת ביצועי מנוע והתנהגות כביש, הייתי בוחר בטיגואן; למנוע ה-1.4 טורבו שלו יש רק 150 כוח סוס, אבל תיבת ההילוכים הרובוטית מצילה את המצב. היא מהירה ורהוטה, מגיבה היטב ומאפשרת לטיגואן להיות מהיר מהשברולט, בעל 170 כוחות הסוס. הטיגואן קל מהשברולט בכ-170 קילוגרם, הבדל המורגש בתאוצות ובהתנהגות הכביש של הטיגואן. מתלי הטיגואן נוקשים יותר מאלה של השברולט אבל הם אינם מרסקי איברים, משתקפים בהתנהגות כביש טובה יותר, בכביש הררי או מהיר. מצד שני ועל גדודיות ארץ-ישראליות, הטיגואן פחות נוח מאשר השברולט. אפשר לומר בוודאות שמי שמחפש חווית נהיגה ספורטיבית, יאהב יותר את הטיגואן.

זה לא אומר שהאקווינוקס אינו רכב נעים לנהיגה; ביצועי המנוע שלו כמעט משתווים לאלה של הטיגואן, בנהיגה רגועה או בעיר הוא נוח יותר מהפולקסווגן, והוא ממש לא מעצבן עם נהמות מנוע מיותרות או טלטלות מרכב. תא הנוסעים שלו הוא השקט ביותר מבין השלושה. ביצועיו הדינמיים של השברולט הפתיעו אותנו לטובה, ועבור הרוב המכריע של הלקוחות הטיפוסיים – הוא ייתן חבילה דינמית נעימה יותר. נציין כי לטוסון ולטיגואן יש תיבות הילוכים הניתנות לשליטה ידנית בסגנון 'טיפטרוניק'; בטוסון היא פלנטרית, בטיגואן רובוטית. גם תיבת האקווינוקס פלנטרית, אבל תפעולה הידני מתבצע באמצעות מתג מוזר ולחלוטין לא אינטואיטיבי; אני לא מצליח להבין מי תכנן את המתג הזה, מזל שזו תכונה שאינה מעניינת את רוב הלקוחות, רוב הזמן.

בתחנת הדלק גילינו כמעט-שוויון בין הטוסון והאקווינוקס; בקטעים תובעניים מאוד הם גמאו ליטר בנזין לכל 6.5 קילומטרים, בנהיגה בינעירונית זורמת הוציאו 11-13 קילומטרים לליטר. הטיגואן היה חסכוני יותר, באופן משמעותי; הוא יודע לנתק שתיים מתוך ארבעת הבוכנות, הצמיגים שלו צרים (מעט) יותר, תיבת ההילוכים הרובוטית מנצלת את המומנט המגיע כבר ב-1500 קג"מ. במשאבה היה הטיגואן חסכוני בכ-20% עם 8 קמ"ל לליטר בנהיגה מאומצת, 13-16 קמ"ל בנהיגה רגועה. בנהיגה מחושבת ורגועה, יוכלו השלושה להיות חסכוניים עוד יותר.

בדרך כל איננו מקדישים פרק מיוחד לנושא הבטיחות הפאסיבית-אוטונומית, אבל כאן זה מתבקש. בהיעדר כל מערכת בטיחות אקטיבית, האקווינוקס הוא הנחו?ת מבין השלושה; אין לנו תוצאות של מבחני ריסוק אירופאי (הוא זכה במבחניANCAP באוסטרליה בחמישה כוכבים, אבל זה היה בדגם הכולל בלימה והיגוי אוטונומיים, שלא כמו בדגם המגיע לישראל), הטיגואן והטוסון זכו לחמישה כוכבי EURONCAP אירופאיים. אצלנו, טוסון ואקווינוקס הגיעו מצוידים במוביל-איי המחויב.

לטוסון יש מערכת אוטונומית למניעת סטייה מנתיב, המתפקדת לגמרי לא רע; יש לו גם התרעה על רכב המתקרב בזמן נסיעה לאחור. לטיגואן אין את תיקון הסטייה מנתיב, אבל יש לו מערכת בלימה אוטונומית – שלעניות דעתי, חשובה יותר מאשר בקרת סטייה מנתיב. נוסיף לכך את שבע כריות האוויר של הטיגואן (רק שש אצל שני האחרים), ואני מוכן להעניק לו את גביע הבטיחות.

יהיה זה אך הגיוני לשער שמי שטרח לקרוא את דברינו עד כאן, מייחס חשיבות מסוימת למבחני הדרכים שלנו... אבל אנו גם מודעים לגבולות כוח המקלדת שלנו, לעוצמתה האדירה של חוכמת ההמונים, ולדפוסי הרכישה של הקהל. אנחנו יודעים שטוסון ימכור יותר משני מתחריו ביחד, כך היה וכך יהיה. אבל מבחינתנו כבוחני רכב, הוא ייאלץ להסתפק היום במקום השלישי. זאת מכיוון שיש לו את ביצועי המנוע והתנהגות הכביש הפחות טובים, הוא לא מרווח ומאובזר כמו השברולט, ונוחות הנסיעה שלו פחות טובה מזו של הטיגואן והאקווינוקס.

אנחנו יכולים לכתוב עד מחר שטיגואן הוא הקרוסאובר המתאים ביותר ללקוח שוחר הנהיגה, והוא גם מעניק את חבילת הבטיחות הטובה בין רכבי המבחן. הערתנו תירשם בפרוטוקול (או על הקרח...), אבל רוב הלקוחות ייפנו לאולמי המכירות של יונדאי ושברולט. למרות זאת אנו מרגישים נוח להעניק לטיגואן את המקום השני במבחן, עבור לקוח המעוניין בחוויית נהיגה עשירה ומתגמלת יותר.

זה משאיר את דוכן המנצחים להפתעת המבחן, שברולט אקווינוקס. לקרוסאובר האמריקני חסרות מערכות בטיחות אקטיביות, אבל גם לשני מתחריו אין את החבילה המלאה. לעומת זאת הוא המרווח והנוח ביותר, רמת האבזור שלו מצוינת, ביצועי המנוע והתנהגות הכביש שלו טובים, והוא אפילו הכי זול מהשלושה. לכן אנו מעניקים לו את גביע הניצחון, אבל פונים בקריאה נרגשת ליבואניתUMI - אנא הוסיפו לאקווינוקס את מערכות הבטיחות האקטיביות, ויפה שעה אחת קודם!