פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      התאונה בדרך לסבתא הוגדרה "תאונת עבודה", והניבה פיצוי

      האם תאונת דרכים בדרך לארוחה אצל סבתא מהווה תאונת עבודה? נשמע מופרך. מסתבר שלאחרונה קבעה נשיאת בית הדין לעבודה כי התובע זכאי לקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי

      מכונית מרוסקת לאחר שהתנגשה בעמוד (ShutterStock)
      (אילוסטרציה: Shutterstock)

      האירוע התרחש בשנת 2014, במהלכו התובע יצא מפגישה שנערכה במשרדים של חברת ביטוח בתל אביב, ונסע הישר לבית סבתו שמתגוררת בחולון. הרעב הכריע אותו, וכך במקום לאכול באחת ממאות המסעדות שפזורות בעיר, בחר לאכול את מטעמיה של סבתו. עם הנחת היסוד כי סבתא מבשלת נפלא – אי אפשר להתווכח, אולם עם הטענה כי התאונה שארעה לו בדרך לשם מוגדרת כתאונה עבודה – אפשר ואף מתבקש.

      הבחור, יועץ לאבטחת מידע נפצע בתאונה ולפיכך, הגיש למוסד לביטוח לאומי הודעה בדבר פגיעה בעבודה ודרש כי ישולמו לו דמי פגיעה. ההיגיון שעמד מאחורי התביעה הוא כי היות ומדובר על אירוע שהתרחש במהלך יום העבודה, מן הצדק כי הגמלה תשולם לו.

      אולם המוסד לביטוח לאומי סבר אחרת; הפקידה אליה הגיעה הדרישה החליטה לדחות את התביעה מכיוון שהתובע לא הוכיח כי הלך לסעוד אצל סבתו באישור המעסיק ביום התאונה. התובע מתגורר בעצמו בחולון, כך שייתכן שהיה בדרכו לביתו, או אצל סבתו לצורך ביצוע סידורים אישיים, ומטרתו לא הייתה מילוי חובותיו כלפי המעסיק.

      מנגד, טען התובע כי מכיוון שמהות עבודתו היא מתן שירותי ייעוץ ללקוחות חיצוניים, עיקר עבודתו נעשה מחוץ למשרדי המעסיקה, במשרדי הלקוחות. תקנון החברה קובע כי העובדים בוחרים את מקום ההסעדה, ונהוג כי הפסקות הצהריים נעשות במקום אותו בוחר העובד, בידיעתה ובאישורה של המעסיקה.

      לדבריו, הוא נהג לאכול מספר פעמים בשבוע בבית סבתו שבחולון, והפסקת הצהריים שלו לא עלתה על שעה. אולם המוסד לביטוח לאומי התעקש וטען כי הפסקת אוכל שמתקיימת בבית העובד או בבית סבתו מהווה סטייה של ממש מהדרך חזרה לעבודה, לצרכים אישיים, ולא למטרה הכרוכה בעבודה.

      על הגדרות ותיאורים נפל מקרה

      כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ, סגנית נשיאת בין הדין, סירבה לקבל את עמדת ביטוח לאומי וקבעה כי התובע זכאי להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה. לדבריה, "אין דעתנו כדעת הנתבע, מקום שהתובע הוכיח את הסכמת המעסיק המפורשת לכך שמקום הפסקת הצהריים נתון לבחירתו הבלעדית של העובד, כפי שהוכח בראיות בענייננו. הדבר עומד בדרישות החוק והפסיקה ומהווה הסכמה של המעביד בדבר המקום הפיסי בו שוהים עובדיו לצורך הפסקת הצהריים".

      לדברי השופטת היות ומדובר ביועץ שעיקר עבודתו במקומות שונים מחוץ למשרד, הפרשנות הנכונה למקרה היא כזו אשר מכירה בהסכמת המעסיק והעובד לכך שהפסקת הצהריים תיעשה במקום שיבחר בו העובד, וכי המעסיק מסכים מראש לכל מקום סביר שיבחר העובד ליטול בו את הפסקת הצהריים, מבלי שהדבר ייחשב להפסקה או סטיה על פי דין.

      לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח , מדובר על תביעה נוספת בה בית הדין לעבודה נחלץ לעזרתו של עובד ומחלץ אותו מפרשנותו המצומצמת של המוסד לביטוח לאומי לגבי הקביעה האם מדובר על תאונת עבודה. "האומנם זה סביר כי עובד 'שמתזז' מלקוח ללקוח מחוץ לגבולות המשרד יעדכן את המעסיק בכל פעם ופעם לגבי זהות המקום בו יסעד על מנת שלא יפגעו זכויותיו הסוציאליות? הרי זה מגוחך, כל שכן וכפי שכתבה בפסק הדין כי "התובע הוכיח שהמעסיק ידע שהוא נוהג לסעוד בבית סבתו". כך שבנוסף להסכמה כללית בדבר בחירה חופשית של מקום הפסקת הצהריים, הייתה גם הסכמה ספציפית למקום ההפסקה שבחר התובע".