גוליבר בארץ הענקים

כתב: רמי גלבוע צילמה: דורית פלד

מוקירי זיכרי יודעים כי איני מתלהב משיפורים מוגזמים ברכבי שטח, ועל גישתי זו אני מוכן להיצלב בכל ערכאה. אבל אפילו אני לא עמדתי בפיתוי שהציב בפני Loftur Agustsson מ-Arctic Trucks: "מדוע לא תשתמש ב'קרוזר' שלי לכל ביקורך באיסלנד? ממש עכשיו אני מחליף את הג'יפ ואם אתה רוצה, אשמור לך אותו". נכנסתי ל- www.arctictrucks.is, פתחתי תפריט שיפורי 38" עבור לנד קרוזר 70, קרסתי על מקומי ונאלמתי דום. הלו, מר גלבוע, אתה עוד שם? אכן, פחות או יותר, מלמלתי בגבורה. בזה הרגע נפל לי מהשמיים מפלץ חלומותי, ואני אפילו לא ביקשתי! לזכותי ייאמר כי התאוששתי במהירות, אמרתי "Yes, I do", וחמישה שבועות מאוחר יותר טיפסתי בעמל רב, למושבו המוגבה של הסופר-ג'יפ שלי.

לאיסלנדים יש שריטה עמוקה בנושאי 4X4; זה נכון שיורד שלג בחורף, ובקיץ יש מעברי מים וביצות, ורוב הכבישים אינם סלולים. אבל האם זו הצדקה לכך שכל עקרת בית תיסע לסופרמרקט עם הגבהות מרכב ונעילות דיפרנציאל, וסוזוקי ג'ימני ינעל צמיגי 33 אינץ'? ומדוע צריכים מגרשי החניה של ריקייוויק להיראות כמו תערוכת 4X4 בקליפורניה, וכביש מס' 1 מלא בשיירות ביגפוט'ים? מסתבר כי אפילו כאן רווחת האופנה של שטח למראית עין, אבל יש גם צורך אמיתי ביכולות שטח יוצאות דופן. האיסלנדי הממוצע יכול לנסוע בדרך ראשית, ולהיתקל במעברי מים המציפים את מכסה המנוע של ג'יפ סדרתי. בחורף הוא יפלס את דרכו בשלג טרי בעומק 60 סנטימטרים, ובקיץ... בקיץ הוא ישוויץ עם הצעצוע החדש שלו.

Arctic Trucks שבריקייוויק היא סדנת השיפורים הרצינית ביותר באירופה. כיבואני טויוטה הם מתמחים במוצרי החברה היפנית, אך לא בוחלים גם בהשבחת מוצרים אחרים. לדאבון ליבם, ייבוא הלנד קרוזר 70 ייפסק בקרוב, מכיוון שאי אפשר להתאים אותו לתקני הזיהום והבטיחות של יורו-3. זה משאיר אותם עם שני רכבי שטח בעלי מתלים קדמיים עצמאיים: טויוטה פראדו המצולם בדפים אלה, וטנדר היי-לקס (שהשבחתו כוללת השתלת קפיצי סליל והגדלת הספק המנוע בעזרת מגדש טורבו ומצנן ביניים). הצימוק שבעוגה הוא לנד קרוזר 100 המגיע לאיסלנד בהזמנה מיוחדת, עם שני סרנים חיים.

עבודת הסדנה האיסלנדית רצינית במידה המעוררת קנאה. הגבהות המרכב מינימליות, כדי לא להגזים בשינוי זוויות המתלים וגלי ההינע; עיקר תוספת הגובה נובע מהגדלת קוטר הצמיגים, המתאפשרת על ידי חיתוכי מרכב והרחבות כנפיים מיציקות פלסטיק איכותיות. קפיצי העלים מוחלפים בארבעה סלילים ובולמי 'קוני', מוטות רדיוס מסיביים מיוצרים בהתאם. באותה הזדמנות מאריכים האיסלנדים גם את בסיס הגלגלים - העברת הסרן האחורי ב-22 ס"מ לאחור, משפרת את חלוקת המשקל; יותר משקל על הגלגלים הקדמיים אומר פחות התחפרות של האחוריים, ואפקטיביות משופרת בשלג עמוק. מערכת ההיגוי מותאמת לעומס המוגבר, יחסי העברה מקוצרים שומרים את המנוע בתוך רצועת הכוח, עוד שיפור מקובל הוא שתי נעילות דיפרנציאלים (רוחביות). כדי להזיז את הברזלים והגומיות מושתל במנוע ה- 4.2 ליטר מגדש טורבו ומצנן הביניים של הפראדו, המעלים את ההספק מ- 130 ל- 190 כ"ס, עם מומנט שופע וזמין. מחיר חבילת השיפורים הוא 13,500 דולר ללא מע"מ. יש אופציות נוספות כמו מדרגות צד (ההופכות להכרחיות, נוכח גובהה המופרז של הבהמה), מיגוני גחון, חימום חשמלי ליושבים מאחור, התנעה בשלט רחוק (כדי להיכנס בבוקר לאוטו מחומם...), מיכלי דלק נוספים, ועוד ועוד. המפרט מתבסס על צמיגי 38 אינץ' אבל יש גם אופציה ל-33, 36 ואפילו 44 אינץ'. את מוצריהם בחנו אנשי ארקטיק-טראקס במשלחות שחצו את ישימון הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה, וגם את הדיונות הלוהטות של דובאיי.

הערניים ביניכם שואלים את עצמם, מדוע נעדר מהרשימה שנורקל? גם אני שאלתי, אבל נאמר לי – ממש לא צריך, אלא אם אתה אדיוט מושלם. ואכן, כאשר תחתית המנוע שלך נמצאת מטר מעל לקרקע, הסיכוי שתחליט להיכנס למים עמוקים מדי קלוש ביותר. זו גם הסיבה שתצלומי מעברי המים נראים אנמיים למדי - כאשר אתם רואים את המים לוחכים את הפגוש הקדמי, דעו לכם שהעומק מספיק כדי להטביע פראדו סטנדרטי... הפיתוי גדול למהר ולהזמין בארקטיק-טראקס פראדו עם צמיגי 44 אינץ', למרות שקשה לי להאמין כי מישהו יוכל להכניס לישראל רכב עם השיפורים האלה, אבל מי יודע?

מה שאני יודע הוא כי המוצר המוגמר מדהים באיכותו. לאחר שהתגברתי על הלם הטיפוס לסיפון המוגבה (מדרגות הצד תמימות למראה אבל הן מתנשאות לגובה 80 סנטימטרים, המנעול הדלת בגובה העיניים!), מצאתי עצמי ברכב מתורבת להפתיע. תנוחת הנהיגה נשארה מצוינת, ההיגוי קל ופעולת המצמד רכה, המנוע בשרני ומהיר תגובה. התזכורת למידותיו של הקרוזר 38" היא רעש צמיגי הבוץ ורוחבו הגדול, כמו גם ירידה קלה בחריפות הבלמים. איכות ההיגוי ויציבות הקרוזר היו מעולות, והמנוע מוכן לטרוף כל עלייה וכל מכשול. נהגנו בג'אמוס האדום למעלה מ-3500 קילומטרים והתאהבנו גם בתא הנוסעים הספרטני, תכליתי לחלוטין וטהור מכל זיבול אופנתי: החלונות והנעילה ידניים, תנוחת הנהיגה מושלמת (עם תצפית מענגת על מכסה המנוע הזוויתי), פתחי האוורור אפקטיביים, אין קישקושים דיגיטליים וריפודי עור, יש אינסוף מקום למפות ועלונים, GPS ועוד. תא הנוסעים המיושן-לכאורה העניק לנו מזיגה מושלמת של הנדסת אנוש ואיכות ייצור ברמה הגבוהה ביותר, עם אמינות ומסיביות של גזע עץ. בלילות הגשומים פרשנו מאחור מזרונים ושקי שינה, נהנינו להאזין לטיפות הגשם ולהתבונן באור הרך של הלילה הצפוני.
כאשר שאלתי את מארחנו מהי תצרוכת הדלק של הקרוזר האדום, הוא הפתיע אותי בתשובה איסלנדית: תלוי בכיוון הרוח... המצחיק הוא שבכמה הזדמנויות הגענו לתצרוכת של חמישה קילומטר לליטר על הכביש, כאשר הרוחות היו נגדנו. במקרים אחרים ובאותו סגנון נהיגה, הגענו ל-8.5 קילומטר לליטר דיזל. בימים הראשונים עוד הרגשנו שאנו נוהגים בכבאית-אש, אבל ברבות הימים הצטמק הקרוזר בתפיסתנו, בוודאי ליד ענקי איסלנד האמיתיים הנועלים צמיגי 44": טויוטה