הנדסה ישראלית

כתב וצילם: דודי מוסקוביץ

"לא רוצה פרסום ולא רוצה להתראיין..." הוא מסביר בשיחות הטלפון, ואני מתעקש להיפגש "רק כדי להחליף כמה מילים". "כתבה לא תצא לך מזה..." ממשיך יורם להתעקש. במשך שבוע השכנועים עלו בי רגשות של טיול נשכח, ובו הגיש לי מקומי נאד מים זכים שקורר בעמקי הבוץ. ניסיונות ניגוב הבוץ מן הפייה כשלו, וכדי להגיע אל המים הזכים כוסו פניי בבוץ חם, דביק ולא נעים. כך בדיוק היה המפגש עם יורם. הייתי חייב לעבור מסכת 'בוץ' כדי להגיע אל הגרעין הפנימי. האיש עוטה מעטה של "העיתונות לא מעניינת אותי… לא פרסום ולא ריאיונות". התעקשות נוספת, ולבסוף, בניגוד לכללי החיים, הגעתי למפעל ולסיפורים.
הי השביל, הי השביל
המפגש עם התומקאר הוא בעל ניגודים, הכלי מעולם לא משך אותי, הוא נראה לי כמו עוד גרסה של באגי ביתי מתוחכם יותר או פחות, עד שהתיישבתי ליד ההגה לסיבוב. נכון, הגרסה המשופרת הועמדה לרשותי בהתחלה, אך ההבדל העיקרי בינה ובין השאר הוא קודם כל במהירות! וגם בכוח, וקצת... במהלך המתלים... ועוד כהנה וכהנה שיפורים... או.קיי. אני מודה, הכלי שונה לחלוטין, אבל גם התומקאר הרגיל, הדו מושבי, מפתיע לטובה. הקטנטן הזה מגהץ שבילים, ומבצע תעלולי שיפועים והצלבות שי?שבו את לבו של כל חובב נהיגת שטח, אבל כשאין בר?רה אז אין בר?רה... חזרתי מהר אל ה-'Adventurer model' או ה'סוברית' כמו שמכנה יורם את אב הטיפוס. בימים אלה ממש השלדה הראשונה הסדרתית יורדת מפס הייצור. אמנם השלדה מזכירה בצורתה את הדו מושבי, אך בוצעו בה שינויים שמתאימים לכלי החדש ומשביחים אותו. המתלים הקדמיים הוארכו, והם מספקים מהלך מכובד עוד יותר מן הדגם הרגיל. המתלים האחוריים הם סיפור שלם: יורם פיתח מתלה אחורי שדומה לפעולת ההינע של אופנוע, אלא שהשרשרת סגורה בתוך תיבה שמשמשת כזרוע. דמיינו בראשכם זרוע אחורית של אופנוע כששרשרת טבולה בשמן נמצאת בתוכה, בחלקה הקדמי מתחברת הצירייה היוצאת מהמנוע, ובחלקה האחורי – הגלגל. את הבלם שישב בחלק האחורי החליפו בלמים רציניים יותר, והוא תפס את מקום הקדמיים. עם תוספת סנטימטרים לא מבוטלים שופרו למכביר כושר גיהוץ השבילים ויכולת התמרון והאחיזה בהצלבות ומשחקי טריאל. והפעם רבותיי, את העגלה לא 'סוחב' מנוע מכסחת דשא של 'קולר' (יצרן מנועי מכסחות דשא מוויסקונסין) עם 25 סוסים, אלא עדר של 68 סוסים לבית 'סובארו' שעד לא מזמן שירתו 'ג'סטי – 1200' קטנטנה. "קיבלנו את ברכת חברת האם (סובארו) ביפן... וכבר יש מנועים בדרך לארץ".
התיישבתי מול ההגה, ומימיני, צמוד להגה ממש, כמו במכוניות ספורטיביות שמכבדות את עצמן, התנוסס בגאווה מוט ההילוכים. לא עוד ואריאטור, אלא תיבה עם חמישה הילוכים כדת וכדין, ובכלל זה רוורס למהדרין. יורם התיישב לידי, כיוון אותנו לשבילים שבאזור המפעל וסימן לי ללחוץ. לאחר היסוס קל מצאתי את עצמי מתקרב למהמורות במהירות גבוהה הרבה ממה שאני רגיל. אם לא היה זה רכב מיוחד עם מתלים ש'מטפלים' בשטח בקלילות כזאת, קשה להניח שאפשר היה להגיע למהירויות כאלה. חייכתי להנאתי ויורם שאל "למה אתה מוריד את הרגל מהגז? תמשיך לנסוע באותה מהירות ותן לכלי לעשות את העבודה!". במקום לעוף לתקרה גיהץ התומקאר את השבילים כאילו זו דרך מהירה במדינה ארופית. הגענו אל מגרש המשחקים הביתי של המפעל, בתוך הנחל מתחת לגשר, שיפועי צד של 45 מעלות...
"תענוג צרוף" היה צמד המילים הראשון שהוצאתי מפי ועל פניי חיוך של 'טמפיט' מאוזן לאוזן. כחובב מושבע של משחקי טריאל אודה כאן כי לא זכיתי למשחקים בנוסח הזה מאף רכב סטנדרטי, והתומקאר מבחינתי הוא רכב סטנדרטי שהרי בדיוק כך הוא יוצא מן המפעל. שיפועי הצד שמחכים שם, מתחת לגשר, מרסקים כמעט כל ג'יפ, והתומקאר נעמד לו באמצע השיפוע כאילו כלום. יש לו מרכז כובד נמוך, למרות מראהו הגמלוני קצת, משקל קל, ובעיקר הנדסה וגאומטריה משובחים. בלי ספק יורם ושותפו, אורי אשכול, מצליחים לתכנן ולייצר כלי שעובד מצוין ומרשים ביכולותיו, ויעידו על כך הבורות היבשים (מקוליסים...) בשדות גבעת השלושה.

סדר עולמי בהאנגר קיבוצי
שורות שורות, חלקם במגירות וחלקם על המדפים, בסדר מופתי שבית מרקחת גרמני נראה מבולגן לידו, חלקי התומקארים הבאים מחכים להרכבה. יותר מ-1,200 חלקים שונים מרכיבים את התומקאר, "והכול במדידים מחייבים" ויורם ממשיך להסביר: "אם תיקח מאה תומקאר'ים, תפרק אותם לחתיכות עד רמת השייבה והגומייה, תערבב הכול עם מקל ותרכיב בחזרה, החלקים יתאימו בדיוק מרבי, ולא תזדקק למחרטה או למשחזת". הכנת החלקים דורשת תכנון ותיעוד ברמות גבוהות, כמו כן העבודה עצמה דורשת כיפוף ברזל, עיבוד שבבי מסוגים שונים, חיתוך לייזר, כיפוף ממוחשב, חישול בחום, ריתוך מוקדם ועוד; "המנוע הוא החלק היחיד שמגיע שלם מחוץ למפעל" מספר לי יורם בגאווה. די הדהימה אותי השליטה בכל התחומים. "אנחנו עוברים ממושב הנהג ללוח השרטוט, למחשב, לבית המלאכה ובחזרה לשטח הניסויים". יורם ואורי ממציאים, מתכננים, מייצרים, בוחנים וגם מוכרים. "לפעמים, תוך כדי פיתוח הכלי, בשעה אחת אני יכול לעבור משמיעת רשרוש במבחן האב טיפוס, לשרטוט, למחשב, למחרטה, להרכיב את החלק החדש ולצאת לניסוי חוזר". בתוך שעה הם מבצעים שינויים מכניים אמתיים, (הנדסת ההיגוי או מתלה לדוגמה). מה שיפה כל כך בעיניי הוא פס ייצור מסודר ומאורגן בסדר מופתי ולא כלי חד פעמי שנבנה פעם אחת. כשנכנסים להאנגר הקטן הזה, הסמוך לגבעת השלושה, קשה להאמין שזה מפעל לייצור מכוניות. הכול נראה פשוט כל כך, אבל כל ארבעה ימים 'יורד' כלי מפס הייצור הבלתי נראה הזה. עוד כ- 14 משפחות מתפרנסות מן המפעל, שלא לדבר על כעשרה קבלני המשנה. ליד המחרטה יורם אומר: "כל כך הרבה שנים המחרטה הזאת פולטת עשרות חלקים ביום, וזה מדהים אפילו אותי...". כעשר שנים של ייצור תומקאר'ים וארבעה גלגולים עיקריים: את הכלי הראשון הוא בנה לבנו השלישי 'תום' לפני כעשר שנים. שלדת צינורות, מנוע חשמלי ומהלך מתלה-'יורמי' של שמונה סנטימטר; כאן פתאום מק