כתבה זו אינה מבחן השוואתי מקובל; זהו מפגש בין שתי קטגוריות המנסות להשתלט זו על זו. לכאורה, המאזן ברור: מזדה טריביוט לכביש, פג'רו ספורט לשטח. אבל האמת היא כי הגבולות אינם חדים כל כך. כמו איסוזו רודיאו, גם פג'רו ספורט מייצג ניסיון של העירוניים הגדולים להתקרב אל הג'יפונים האופנתיים. בשני המקרים מדובר על שליפת דגם מיושן יחסית, הלבשתו במחלצות פאר ומנוע בנזין חזק, תוך מיצובו התקשורתי כרכב פנאי אופנתי. מכיוון ג'יפוני-העל, טריביוט מייצג את הכי ג'יפ שיש הוא גדול מידות, מנועו חזק ביותר, והוא מצויד בנעילת דיפרנציאל מרכזי. מבחינת מפרט, כל מה שחסר לו הוא הילוך כוח; האמנם?
באולם התצוגה
מראה שני הנבחנים אינו עוצרי נשימה. הטריביוט מתעקש להיות אנונימי ומופנם בעיצובו, בניגוד למוטיב הראשי של קטגוריית הג'יפונים לראות ולהיראות. הכבישביל של מזדה נראה כמו סטיישן מגודל מאוד, שהתארכו לו הרגליים באופן פתאומי. אין קימורים, אין זוויות, אפילו הגלגל הרזרבי אינו מקשט את הדלת האחורית. גם פג'רו ספורט מעוצב בסגנון שמרני למדי, אבל מידותיו הגדולות וגימוריו החיצוניים מעניקים לו נוכחות חזקה יותר; חרטומו עטוי הכרום מוחצן ומזכיר ג'יפ של ממש, מדרגות הצד והכנפיים הבולטות ישביעו את רצונו של מי שמחפש הופעה קשוחה והחלטית.
תאי הנוסעים מחזקים את הרושם החיצוני. הטריביוט מרווח מאוד אבל נטול השראה התא מדופן ומרופד בשלל צבעי אפור-אפור, החומרים איכותיים אך מיושנים למראה, האבזור בסיסי: אין בקרת אקלים, אין מחשב דרך, המושבים פשוטים למראה ולתחושה, זה ממש לא נראה כמו 191,000 ש"ח! קרן אור בתא הנוסעים היא דווקא ידית ההילוכים ה'אמריקאית', מותקנת על מוט ההגה; חובבי נהיגה פחות אוהבים את הסידור הזה (בוודאי כאשר מוט של מזדה ארוך מעבר לנדרש), אבל הוא משאיר מרחב רב ושימושי בין שני המושבים הקדמיים. מזדה לא הרחיקה לכת עד הצעת פתרון מבריק כמו ב-CRV, אבל ניצלה היטב את המקום לטובת תאי אכסון גדולים ושימושיים, עם בונוס של מרחב ברכיים נדיב מאוד. גם תא הנוסעים של הפג'רו אינו עדכני, אולם עיצובו וגימורו מושקעים יותר: עור ופלסטיק בגוונים תואמים, "רב מודד" העשוי להרשים ג'יפאים של שבת, שפע ידיות אחיזה. המושבים קדמיים נוחים, אם כי הם אינם משאירים מרווח ראש גדול. בשתי המכוניות גג שמש חשמלי, הטריביוט נוח יותר לכניסה ויציאה ומתאים לשימושים עירוניים, הודות לחלון אחורי הנפתח בלחיצת כפתור. לטריביוט ארבע כריות אוויר המגנות טוב יותר על הנוסעים מלפנים (בפג'רו, רק שתיים).
אם נרחיב את מבטנו מזוג הנבחנים אל שאר חברי הקטגוריה, נוכל להכליל ולומר שג'יפ עירוני ייראה תמיד קשוח וקרבי יותר מ'כבישביל' מעודן בגלל המידות, בגלל הצמיגים, בגלל התפיסה העיצובית. בסופו של דבר, הג'יפונים נמצאים במחצית הדרך בין ג'יפ למכונית, כך שעבור מי שרוצה להתהדר בג'יפאיותו החדשה, העירוני יהיה כמעט תמיד, אטרקטיבי יותר.
ביצועי מנוע ומנהגי כביש
מנוע הבנזין של הפג'רו, 6V 3.0 ליטר, מייצר 177 כ"ס ו26- קג"מ, נתונים טובים למדי עבור ג'יפ עירוני קטן יחסית. אולם מספרים אלה וההגדרה כ"קטן", עושים עימו חסד רב; רצועת הכוח של מנוע הפג'רו גבוהה וצרה מאוד, בין 4500 ל5000- סל"ד בלבד. תיבת ההילוכים האוטומטית אינה מהטובות שבנמצא ועם 1845 ק"ג על המאזניים, הוא גם לא ממש משקל זבוב. במונחים של ג'יפ עירוני, ה"ספורט" מהיר יחסית, 12.8 שניות מאפס ל100-, 174 קמ"ש על הכביש המהיר. זה בהחלט מספק, בוודאי ביחס לג'אמוסי הדיזל להם הורגלנו. אולם לפג'רו ספורט אין מה לעשות מול המזדה; הטריביוט משעיט למערכה 200 כוחות סוס ששים לקרב, עם תיבת הילוכים זריזה יותר ו1600- קילוגרם בלבד. ביצועי הכביש של הטריביוט מענגים והחלטיים, ראויים לשם "ספורט" המוצמד דווקא לפג'רו האיטי יותר. ההנאה מהטריביוט מתחילה הרבה לפני מהירותו המירבית, 180 קמ"ש מיותרים לחלוטין. הטריביוט מאיץ מהר מעמידה ובתאוצות ביניים, צליל המנוע בשרני ונעים, ובקיצור "זום-זום" אמיתי! נציין כי הטריביוט הוא המהיר בג'יפונים האופנתיים, למרות שגם ראב4 או פרילנדר מתהדרים בביצועי מנוע נאים, שלא לדבר על סובארו פורסטר טורבו. גם בקבוצת העירוניים-מוקטנים יש חזקים יותר מהפג'רו, בראש ובראשונה איסוזו רודיאו שמנועו מייצר 215 כ"ס.
אולם ביצועי מנוע אינם כל הסיפור; אף נהג שפוי לא מתקרב למהירויות המרביות של שני כלים אלה, וברוב הזמן תהיה דוושת הגז לחוצה על פחות ממחצית מהלכה. התנהגות כביש ונוחות הנסיעה הם מרכיבים חשובים יותר, וגם (אולי בעיקר?) בטיחות הנסיעה. כאן מביס הטריביוט את הפג'רו, אבל כך גם כל חברי הקטגוריה כל הג'יפונים עדיפים על פני כל העירוניים, ובגדול. כאן גוברת מורשת ה-DNA הבסיסי על העידונים והגימורים: לא יעזור כלום, שלדת סולם, משקל גדול ומרכז כובד גבוה, ושרידים של מהלך מתלים זהו מתכון בדוק לנסיעה קופצנית ולא יציבה, בעיקר כאשר משדכים מנוע בנזין חזק להנעה אחורית (ולא כפולה-קבועה). יעידו על כך צילומי הפנייה בשביל המהיר זנב הפג'רו שש לצאת לחופשי גם במהירויות נמוכות יחסית, בעוד הטריביוט נצמד למסלולו כאותה עלוקה עקשנית.
האמת היא כי הפג'רו ספורט הפתיע אותנו לטובה. למרות מורשתו הדו-שימושית, מתליו מכוילים לנוחות רבה, מושביו טובים, והוא אינו פסול לכביש הוא בוודאי טוב ממתחרהו הישיר, איסוזו רודיאו הקופצני למדי. אבל מנהגי הכביש והשביל של הטריביוט טובים יותר, בכמה סדרי גודל. גם פה מתברר כי אין תחליף לגנטיקה עירונית שתוכננה מראש לעבודת כביש נוחה ובטוחה, למשפחה הלוחמת. הטריביוט נוח הרבה יותר, הנעת 4X4 קבועה שומרת על קשר אמיץ עם הכביש, הוא מעניק איכות חיים לנוסעים ורגיעה מלאה לנהג. שתי המכוניות צמאות ביותר, עם מכלי דלק צנועים (62 ליטר לטריביוט, 74 לפג'רו) הן תזדקקנה לביקורים תכופים ויקרים, בתחנת הדלק. רמת הגימור ובידוד הרעשים בפג'רו היתה טובה מזו של הטריביוט, שסבל מקרקושי פלסטיקה ומרכב
הכל טמון ב-DNA
8.10.2002 / 11:38