גיבורי תרבות נהיגה

הצטרפו אלי למסע אנתרופולוגי בנבכי נשמת הבטיחות בארצנו. ברשימה הזו אבחן גורמים שונים בחיינו שיכולים להשפיע על ההתנהגות הבטיחותית שלנו: עיתונאים, מורים לנהיגה, שוטרים, הורים ובני משפחה, טלויזיה, פרסומות, חברי כנסת ועוד.

עיתונאי הרכב מעודדים השתוללות ?

"נסענו בהילוך שלישי, המהירות 120 והמנוע רק ביקש עוד. מזל שלא העברנו לרביעי כי תוך כדי עקיפה הופיע רכב ממול והיינו צריכים לסיים את העקיפה מהר. . . אין ספק, המנוע מדהים. . .".
"בדקנו את המכונית בכל מצב, בכל דרך ובמהירויות שעדיף שלא נכתוב עליהן. . . "

האם סביר שעיתונאי יבדוק מכוניות על המגבלות בכביש ציבורי ? האם סביר שמישהו יעשה זאת ? לעיתונאי ולקוראיו נדמה שיש לו זכות והוא גם רץ לספר לחבר'ה. ומה יעשו הקוראים הנלהבים ? האם יסתפקו בקריאה או ינסו בעצמם ? ברור שינסו בעצמם. נכון, יכול להיות שהיו מנסים גם אם לא היו קוראים. אבל בעיתון מישהו שידר לגיטימציה. לפני מספר שנים העלה שר התחבורה האנגלי יוזמה לסגור את תוכנית הרכב המופלאה של ה- BBC 'טופגיר'. הוא טען שהתוכנית המאוד פופולרית מקלקלת את הנהגים ומעודדת נהיגה פראית. זאת למרות שכל הנהיגות האגרסיביות מצולמות באזורים סגורים מסלולים או שדות תעופה. אין ספק שזוהי סוגיה בעייתית. יתכן ש'בטופגיר' מצאו שיטת צילום מאוזנת, שבה נסיעות בכבישים רגילים נעשות רגוע והנסיעות העצבניות במסלולים. אבל מה יעשו העיתונאים בארץ הקודש שיש להם שלשה מנחתים ושני מגרשי חניה עם אספלט מתפורר.


שוטרים משדרים בטיחות ?

רובם, ממש לא. לאחרונה עצרו אותי לבדיקת רשיונות במקום ממש לא סביר. בזמן שהשוטר אימת את הפרטים, עמדתי מעבר לגדר הבטיחות שהיתה שם. השוטר הסתכל עלי כאילו אני מתכנן בריחה לגבעה הסמוכה. כשהסברתי לו שאני חושב שהרבה יותר בטוח מאחורי הגדר ושכל שנה נהרגים אי אלו אנשים בעמידה על השול, הבחנתי במבט שעלול לשלוח אותי להסתכלות. השוטר פשוט לא הבין על מה אני מדבר. בעבודתו היומיומית על השול הוא איבד לחלוטין את תחושת הסכנה שבעמידה במרחק של 70 ס"מ ממכוניות חולפות. זוהי דוגמא עדינה. דוגמא בוטה יותר היא מה שהשוטרים מוכנים לעשות ע"מ לעצור נהג שנתפס במכשיר לייזר.
שוטרים גורמים לנו לנהוג בטוח ? ממש לא בטוח. ברור לכל שהשפעת השוטר פוקעת כמה מטרים אחרי שעוברים אותו. וכיוון שכל נהג ממוצע מנסה להיות ילד טוב ליד השוטר ובאופן מופגן נוצרים מצבים מסוכנים של בלימות מיותרות, מעברי נתיב מסוכנים ומיני התנהגויות מבוהלות.

מורים לנהיגה מלמדים חשיבה בטיחותית ?

ברמה בסיסית מאוד - כן. הבעיה היא שגם אם הם רוצים מאוד, לרוב הם נתקלים בחומה בצורה של חבר'ה צעירים והוריהם שרוצים את הרשיון בזול ועדיף אצלם ביד אתמול.
בנוסף לכך, מורה הנהיגה מקבל תוצר של ההורים והמשפחה. מה עושים עם תלמיד בן 17 ויומיים שמקלל בזמן השיעור את הנהגים האחרים ? נזהרים מאבא שלו! להורים שבינינו כדאי לחשוב על כך שאנו מעצבים את ילדינו גם בנהיגתם. מחקר מרתק שבוצע בארה"ב בדק את הקשר בין מספר הדו"חות ומספר התאונות של הורים וילדיהם כנהגים צעירים. התוצאות מראות קשר ישיר בין ההורים לילדים. הורים תרבותיים / בטוחים בכביש = ילדים נהגים טובים יותר.
הגיעו אלינו לאחרונה שני אחים לקורס נהיגה מתקדמת. האח הגדול (24) היה מוטרד מהנהיגה של הצעיר (17 ומשהו). זה האחרון היה מעורב בתאונת טוטל לוס רצינית ואחת ממטרותיו בקורס היתה להבין את התאונה. כיוון שבסוף הקורס הגיעו אלי מסרים של מדריכים מוטרדים מאוד מהנהיגה של האח הצעיר, הזמנתי את שני האחים לשיחת סיכום אישית. במהלך השיחה אמרתי לצעיר בשיחה: "אל תלמד מהאח הגדול שלך. הוא אמנם נוהג מהר אבל הוא יודע מה הוא עושה". בדיעבד אני מבין שגם הצעיר חושב שהוא יודע מה הוא עושה ויש לו אחלה אח גיבור תרבות לחקות אותו.


קורסים לנהיגה מתקדמת מעשית.

למרות שהח"מ עוסק בהדרכת קורסים שכאלו, צו מצפונו מחייב אותו להעלות את השאלה. סביר שהשתלמות כזו מעודדת להתנסויות אישיות אפילו יותר מקריאה עליהן בדף כרומו. לא בטוח בכלל שהבקשות " אנא, לא לנסות בבית " החוזרות ונשנות בתחילת, במהלך ובסוף השתלמות כזו עוזרות. סביר מאוד שאיפוק וצורך להתנסות תלויים בגיל המתלמד.
לעומת זאת מקובל בעיני ההסבר שהמשתלמים היו מנסים בעצמם, עם הקורס ובלעדיו, ולכן עדיף שמישהו ילמד אותם כיצד לעשות את זה נכון ובעיקר לדעת היכן נמצאת מגבלת המכונית והנהג ומה לא כדאי לנסות.


הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הגוף הממלכתי שאמור היה לתת את כל התשובות. יש להם מספר מסעות פרסום נכונים . אחד הטובים בהם שפגשנו לאחרונה הופנו לילדים. "אני ילד מקליק" העלה את המודעות אך אני לא משוכנע שנגע לכל רבדי האוכלוסיה. "פסים לב" שיצא בימים האחרונים נראה הרבה פחות מעודד. בכל הנוגע לנהגים, לרשות דרך ארוכה מאוד. עליה להיות מקצוענית הרבה יותר ממה שהיא מציגה עד כה, ועליה לשכנע את הציבור שאנשיה יודעים על מה שהם מדברים. כדי לעשות זאת על הרשות לעשות הרבה שיעורי בית. צעד ראשון יהיה לימוד מעמיק של הגורמים לתאונות דרכים. הכונה היא לניתוח תאונות מהיבט של גורמים ולא לניתוח המשטרתי של תאונות שרוב מטרתו הגשת כתבי אישום.

אנשי ציבור.

היינו שמחים לקבל דוגמא חיובית. האמת שסביר שרובם בסדר רק שאלו העולים לכותרות הם אותם ח"כים שנתפסו על עבירה חריגה זו או אחרת (הפופולרית היא כמובן מהירות). ישנן ראשי ערים שמפעילים תוכניות בטיחות שונות המכוונות בעיקר לילדים. בחיפה מופעלת כבר מספר שנים ביוזמתו של ד"ר בקר "תחרות הנהג הזהיר והמיומן". למרות שרק מספר מצומצם של חובבי נהיגה משתתף בארוע –עדיין מגיע 'כל הכבוד' על היוזמה וההשקעה. ולנושא מרתק לא פחות - אין ספק שזה מאוד מרגש לשבת בשיירת שר עם אורות מהבהבים העוקפת על השול. ה"גיבורים" בשיירה שיושבים במכוניות לא חגורים (באיצטלה בטחוניסטית כלשהי) הינם אנטי גיבורי בטיחות.


טלויזיה.

הכלי שהפך ל