בטחון עצמי

כתבה על מבחן ארוך טווח אמורה להיות רצופה בנתונים טכניים וסטטיסטיקות, החשוב הוא מבחן התוצאה - הרכב אמין או לא. הדיסקברי פתח בפנינו אפשרויות נוספות. כל מי שירד מהרכב השתמש בביטויים המגיעים מעולם הרגש, כולם התייחסו למה שעשה הדיסקברי לנפשם, ואיך הם התאהבו ברכב. נכון, אנחנו הראשונים להצהיר שהיינו חשדניים, זכרנו את האמינות הנמוכה של גרסאות העבר, ולמרות שהנתונים שהצטברו בידנו בנוגע ל- TD5 הראו כי הרכב הזה שונה, המשכנו בחשדותינו.

הדיסקו הכחול כבר מופקד בידינו 10 שבועות, בהם עבר 12,500 קילומטרים, מתוכם 1,550 ק"מ בנהיגת שטח תובענית – כולל שתי חציות נגב, טיפוס רוב מעלות הנגב, וזיגזוג היסטרי למדי בין קצוות המדינה בידיהם החמדניות של בוחני 'הגה בשטח'. אנו יכולים – מה יכולים, שמחים – להודיעכם כי הדיסקאברי לא התעטש, לא מצמץ, ולא הראה שום סימן של בעיה מכנית או חשמלית – ממש "אפס תקלות". התקלות העיקריות התרחשו כאשר בוחן זה או אחר (לא ננקוב בשמות!) סרב להיפרד ממנו לאחר כמה ימים, אבל משמעת הברזל הנהוגה ב'הגה' הצליחה להתמודד גם עם בעיה אנושית זו.

חיים קשים קצבנו לדיסקברי, הוא נסע לא מעט בשטח כולל טיפוס מעלות קשים כמו ורדית, עשוש ומעלה גרופית שבנגב. תמיד ביצע ה- 5TD את מה שציפינו, ואף יותר. נוחות הנסיעה היתה טובה ממה שחשבנו, עבירותו עם מערכת בקרת המשיכה שלו הפתיעה אותנו לעתים קרובות, הקלילות בה הוא חלף במקומות שונים גרמה לנו לא אחת לקריאות התפעלות.
במבחן דרכים רגיל אנחנו מתמקדים בנושאים העקריים, מגלים כ- 90% מיכולתו הכוללת של הרכב, ולא מצליחים כמעט לפתח רגשות. כאן, לאחר כחודשיים וחצי ניתן כבר להגיע ליחסים אינטימיים עם הג'יפ ולהתיחס לדקויות שאינן צצות באופן רגיל. דוגמאות יש לנו למכביר, כמו: פגוש אחורי הממוקם בגובה הברכיים ובולט החוצה, ובכל פעם שנגשים לתא המטען מקבלים שני פסי אבק על המכנסיים, גם אם הייתם לבושים בדיוק לאופרה. או המראות החיצוניות בגרסה הבסיסית, שאינן מתכווננות חשמלית. מצד שני ניתן להתיחס למערכת המתלים המופלאה שכולנו ללא יוצא מן הכלל התאהבנו בה, או לכך שהשילוב בין מרכב שאינו מתנדנד (שוב בזכות המתלים) לחלונות הגדולים ולמושבים התומכים גורמים להרגשה טובה גם אצל כאלו שנוהגים להקיא מטלטלות הדרך בנסיעה קצרה. לא ניתן להתעלם מרעש המנוע שהוא מטריד מאד ביום הראשון, ואח"כ מגלים כי האוזן שלנו מסננת אותו והוא נעלם ברגע.
תצרוכת הדלק היתה טובה ועמדה על 8.9 ק"מ לליטר סולר, ובזכות מיכל דלק גדול (95 ליטר) מקבלים טווח נסיעה של מעל 750 ק"מ.

נשאלנו כמה שאלות בנוגע לרלוונטיות המבחן; קוראים ועמיתים התלוננו כי שלושה חודשים אינם מספיק זמן לבדיקת אמינות, טענו כי כל רכב יפני היה מתמודד היטב באתגר. ובכן, זה לא כל כך נכון. אין ספק שמבחן לאורך שנה יכול להיות טוב ומלמד יותר, אבל גם שלושה חודשים ויעד נסיעה של מעל 15,000 ק"מ הינם ברי משמעות. הדיסקברי דור קודם שנמצא ברשות אחד מחברי המערכת, העביר אותו סדרת זובורים בפרק זמן זה; הם טופלו במסגרת האחריות, אבל למי יש זמן וחשק להתעסק בתיקוני חשמל והחלפת משאבות? גם הטראנו שהיה לו בעבר נזקק לכמה וכמה ביקורי מוסך עד שהתייצב. והיום? בהיעדר מידע מוצק ומדוד בכמות מספקת, איננו יכולים לעשות מזה תחקיר עיתונאי מסודר, אבל בינינו – האם חסרים סיפורים על התחממויות של טנדרים אוטומטיים, ביקוע תיבות העברה של עירוניים יוקרתיים, וטיגון מגדשי טורבו? רכבי השטח המודרניים מתוחכמים מאוד, אולי אפילו מתוחכמים מדי, ומערכותיהם מתוחות עד קצה גבול היכולת. העובדה שדיסקברי המבחן לא סבל משמצוץ תקלה אינו הוכחה לאמינות מוחלטת, אבל זה בוודאי לא רק מזל. זו תוצאה של תכנון תקין יותר מאשר בעבר (מן הסתם, עובדה זו קשורה גם לנוכחות מהנדסי ב.מ.וו במסדרונות רובר), ואולי גם איזון טוב יותר של העומסים במכלולי ההנעה: כאשר יש לך רק 138 כ"ס להעביר דרך סרנים חיים מוצקים, יש פחות סיכויים לשבר מכני. זוהי לא יותר מהשערה מלומדת אבל היא מקבלת חיזוק על ידי המבחן שלנו, שעדיין לא הסתיים, וגם על ידי דיווחים מבעלי 5TD בארץ ובחו"ל, שכבר עברו 40-60 אלף קילומטר, ואף הרבה יותר.

דיווח מלא ומקיף על כל תקופת המבחן יופיע במגזין 'הגה בשטח' גיליון ספטמבר.


ולענייננו – איפה היינו ומה עשינו עם הדיסקברי:
תקופת המבחן עד היום: 73 ימים
מספר נהגים: 8 חברי מערכת
קילומטרז' כביש: 10,950 ק"מ
קילומטרז' שטח: 1,550 ק"מ
תצרוכת סולר: 8.9 ק"מ / ליטר
תצרוכת שמן: 0 ליטר
בלאי ונזקים:
זוג מגבים – 60 שקל
פנס אחורי שבור – 135 שקל
פגוש אחורי נפל פעמיים וחובר ללא עלות