אנשי הבוץ

שני חברים יצאו לדרך
מומי גתמון ועודד גרוס הקימו ביחד את 'גתוס' ואחר-כך גם את קבוצת גתוס המתחרה בראלים ובתחרויות 'יוקוהמה'. נכון, אין כאן ניחוח של מלח הארץ, של כאלו שגדלו באדמות הצפון; אבל ניתן להתרשם עמוקות מן החברות ביניהם ומרצונם העז לתרום לקהילת הג'יפאים בארץ ולתרום לפיתוח ה- 4X4. מדובר בשני חברים שבאמת אכפת להם ופועלים רבות למען קהילת הג'יפאים בארץ. מומי ועודד שונים מאוד זה מזה, אחד מופנם מאוד והאחר מוחצן. התקשורת ביניהם מתקיימת בעיקר בקודים, מבט חטוף אחד מספיק, כמעט כמו בעל ואישה. וכמו בכל דבר מצליח, גם כאן - שתי נפשות שאי אפשר להפריד ביניהן ("מגיל אפס אנחנו ביחד" אמר לי עודד), ואולי זה בדיוק הדבק שמדביק אותם.
'מומי הגרזן' כמו שעודד מכנה אותו, יושב בצד ואינו מדבר; בחור ביישן ומופנם. קשה יותר להוציא ממנו מילה מלחלץ 'GMC וונדורה' מן הבוץ של יבנאל בשיא החורף. מכבש לחצים כבד יותר מפילה אפריקנית בהיריון עזר לי להוציא ממנו כמה אמר?י שפר או קביעה נחרצת שתמיד הסתיימה בחיוך שובה לב. מומי הוא איש של ידיים ולא של מילים, הבחור אוהב לעבוד וממש אינו אוהב לדבר. הוא הסביר לי כי בשעות הפנאי הוא מעדיף לשבת מול ה'פליי סטיישן'. "שם", הוא אומר, "אפשר להתהפך. זה לא עולה כסף וגם לא כואב". כאבים זה דבר שהוא מכיר היטב. בגיל שש עשרה התרסק בחולות עם האופנוע הראשון שלו, סוזוקי X חמישים סמ"ק. "הראשון שהיה בארץ", הוא מוסיף בגאווה. עודד והחברים מצאו אותו שוכב ב'בור' (במתחם סי אנד סאן) בלי הכרה. בכך הסתיים סיפור האופנועים שלו, אבל לא סיפור האהבה לשטח. "בתקופת לימודי המכונאות שלי, למדתי חצי יום ובחצי השני עבדתי על הג'יפ", מומי פירק ג'יפ לחתיכות ובנה אותו מחדש. "באמת לא הבנתי אז כלום", הוא אומר. אני דווקא התרשמתי מאוד מן הרצינות, הבחור תיעד כל שלב והראה לי אלבום תמונות מלא של המבצע. כל חלק בג'יפ פורק וזכה לטיפול אישי. עוד מגיל צעיר היה יסודי עם מחשבה, תכנון ובעיקר רצון ומו?כנות להתמודד עם הלא צפוי.
עודד הוא איש של מילים; הוא ה'ראש'. הוא דוחף רבות למעורבות בעסקי ה- 4X4. נכון שיש לו גם מניעים עסקיים, אבל הקהילה חשובה לו מאוד, ויש פעילויות שהם עושים לא רק למען העסק, כגון מתן חסות: "עוד בהתחלה השתתפנו בראלים גם כנותני חסות ועזרנו לממן". הם באמת אוהבים את כל מה שקשור בג'יפים. מיד שהשתחרר רכש עודד במכרז ג'יפ 'הוריקן' ששימש כג'יפ תול"ר (תותח ללא רתע) בצבא. ה'הוריקן' דומה ל'פייב', אבל עם מנוע ארבעה צילינדרים והתקן לתול"ר. הצבא, כמובן, הוריד את התול"רים מן הג'יפים לפני צאתם למכרז, אבל שרידים מעוררי כבוד נשארו על הג'יפ: בחלקו הקדמי, מעל מכסה המנוע, מתנוסס לו בגאווה ה'סטרשף' (פלטת ברזל שתפקידה להגן על הרדיאטור מפני הרשף) המנפח את חזה הנהג בגאוות אין סוף. "לפני שנים חרשנו ת'ארץ עם שני ה'הוריקנים' שלנו. פעם זה לא היה כמו היום, כמעט שלא היו ג'יפים" משפט שכבר שמעתי מג'יפאים שטיילו הרבה לפני תקופת ה-'יפניות'. "ירדנו לדרום, נעלמנו בנגב לימים שלמים, וחזרנו אחרי שבוע או יותר. ג'יפ ה'הוריקן' זה לא אוטו 'יפני' שטס, אתה נוסע א?תו שבעים או שמונים קמ"ש; הכול לאט לאט, עוצר בבאר שבע לגלידה של תל-חנן". הו הו איפה הימים...

תחילת הדרך
'הימים ההם', אני חושב לעצמי, אינם רחוקים. גתמון וגרוס הקימו את העסק ב- 1992 על חמישים מטרים מרובעים ברחוב יגאל אלון. הרעיון להקים עסק עלה בראשם כשנפגשו בחופשה בג'קוזי במלון גרמני. עודד קנה ליפט, קיבל רתכת בהשאלה ו?ויתר על הרעיון להיות עורך דין. אף שיכול היה לקבל את התעודה, ויתר ולבש כפפות עבודה, והחל לייצר עם מומי נגררים ולהתקין ווי גרירה. הלמות הפטישים והרבה זיעה עזרו לגיבוש ה'גתוסיה'. עם הזמן התפתח העסק לתחום ה- 4X4. "לקוחות רבים שאלו וביקשו, והרגשנו שהשוק צמא לפתרונות לשיפור כלי הרכב". בד בבד עם ההתפתחות העסקית גברה גם מעורבותם בתחום השטח בארץ. "עם התחלת הייבוא של הג'יפים היפניים למיניהם החלה פריחה עצומה של ג'יפים בארץ, ולאט לאט גברה המודעות, ואנשים לא הסתפקו עוד בוו גרירה אלא החלו למגן את הג'יפים, להוסיף כננות ולשפר". העניין נעשה אפנתי, ובעלי ג'יפים רבים, שמטפסים לכל היותר על מדרגה ברמת אביב, הרגישו צורך להוסיף כננת ומיגונים. בזמן התפתחות שוק הג'יפים בארץ עמלו אפוא בגתוס על מציאת פתרונות לשיפורים שנדרשו, ואולי אגב תרמו גם להתפתחות אפנתית ברמת אביב ג' ודומותיה. דגמי ג'יפים חדשים שעלו ארצה קיבלו טיפול אישי מחברי 'גתוס'. תכנון מקורי, עבודה קפדנית ופתרונות יצירתיים נותנים כיום מענה סדרתי לכל סוגי הג'יפים בשוק. החברה בודקים, מתכננים ובונים מערכי ייצור החל במיגונים ובתוספות קלות לרכב וכלה בהחלפת בולמים, קפיצים, כננות ושיפורים אין סוף. העסק הולך יד ביד עם התחביב, שיפורים ועקרונות שנבנים בעבור תחרויות ה'יוקהמה' מאוזרחים לטובת השוק. במעורבותם בתחרויות הן כמשתתפים והן כספונסרים הם תורמים את חלקם בפיתוח תרבות ה- 4X4 בארץ. מה שיפה ב'גתוסיה' שהכול מתנהל בנחת ועם חיוך. גם בתחרויות ה'יוקוהמה' לא מוצאים שם התנהגות צבאית או מתחים; הם פשוט מחוברים נכון ועובדים ביחד כמו גלגלי שיניים מתואמים.

בוץ, מדרגות, ושאר ירקות מאותגרים
"אנחנו מאמינים בתחרויות עם רכבים סטנדרטיים ששופרו ולא בבניית מפלצות" אומר מומי (כן, פעם בשעה הוא זרק משפט עקרוני וחשוב...); "ג'יפ הטויוטה שישמש אותנו בתחרות משמש אותי גם ביום יום" הוסיף עודד כדי לחזק את דברי 'איש הדממה'. ל'טויוטה לנד-קרוזר' הם הוסיפו 'אינטרקולר' מוגדל שעוזר להתמודד עם מכשולים שמיועדים למפלצות עתירות סוסים.
ההרכב האנושי של קבוצת גתוס לתחרויות השתנה בעונה האחרונה. כיום, בנוסף לעודד ולמומי, כוללת הקבוצה את שי שמעוני עם הדיסקברי שלו ואת עמיחי פינקלשטיין.
שי שמעוני הוא נהג בחסד וטיפוס מיוחד מאוד, עם סריטה קשה בראש. בראלי הראשון שהשתתף בו נסע עם לנדרובר רגיל בלי אף שיפור. "אמרו לי שיש