אשתי הביטה בי במבט שקודם לכן לא ראיתי כמוהו. היתה בו תערובת מיוחדת במינה של שעשוע, מבוכה, מעט זלזול והרבה הרבה חמלה.
בתי הג'ינג'ית, מיכל, שישבה במושב האחורי של ההונדה CRV הירוקה והחדשה, היתה הרבה פחות סלחנית "איזה פאדיחה" אמרה, "מה זה האוטו הזה, זה בכלל לא ג'יפ. בשביל מה קנית אותו?!?"
ואני, שהיתה לי זאת הפעם הראשונה שבה יצאתי לטיול שטח, ולשטח בכלל, ישבתי במושב הנהג של ה- CRV הדנדשית, עדיין סומך כדרכם של טירונים, על מה שאמרו לי לגבי "ההנעה האחורית המשתלבת אוטומאטית כאשר יש החלקה של הגלגלים הקדמיים". כשאני מזיע מחום, לחץ, בושה ותסכול, ראיתי איך כל הטיול המלהיב של חמישי, שישי שבת בנגב שכל כך ציפיתי לו, יורד לו לטמיון לקול מצהלותיהם וגיחוכיהם של שאר המשתתפים בטיול, שהיו חמושים בסופה, סיקס, דיפנדר ארוך, טראנו, פאג'רו וכו'.
סופו של דבר, ולאחר שההונדה CRV המעונה עוד פרפרה ודשדשה מספר פעמים בנסיון נואש לכבוש את אותה גבעה בלתי אתגרית במסלול שנקבע לאותו יום, ירד לו בנון שלאנטיות חברי שילינגר עם הטראנו דיזל הארוך שלו, ובפעם המי יודע כמה באותו טיול שלא יישכח, קשר ל- CRV את הרצועה ומשך אותי במעלה הגבעה הזאת ואח"כ במעלה גבעות נוספות, כאשר כל כשלון והגרירה שבעקבותיו, נועצים בלבי עוד סיכה של פאשלה רבתי.
ארבע שנים חלפו מאז ולמרות שהסיטואציה אולי לא היתה נראית בעיניכם קוראים יקרים, כמשהו יותר מאשר אירוע מבדח, היא גרמה לי תחושה קשה של כשלון מביש ונטעה בי את המוטיבציה והדחף להגיע רחוק ככל שניתן באותו עולם חדש ומלהיב שנגלה לי, עולם השטח והעבירות.
לא מיותר אולי לציין, כי ביום א' שלאחר אותו טיול שנערך בחג הפסח של שנת 1998, כבר מצאתי עצמי מחפש מקורות וספרות מקצועית מתאימה על נושא ה- 4X4. כמי שלא ידע אז מאומה על ענינים ומונחים טכניים כגון טרנספר, ממיר מומנט, יחסי העברה, דיפרנציאל, נעילות, ובקצור לא ידע דבר, עמדה בפני משימה קשה וארוכה של לימוד והתמחות בעולם השטח.
הזרעים שנזרעו באותו "טיול" וכן הלימוד, וההתנסויות הרבות שבאו בעקבותיו נבטו והבשילו עד שהפכו לצפרדע על שיפוריה האחרונים, צפרדע שהשתתפה בתחרות העבירות היוקרתית ביותר בארה"ב (ואולי בעולם כולו), ה- TOP TRUCK CHALLENGE (ובקצור ה- (TTC, בעיר HOLLISTER שבקליפורניה, תחת חסותו של מגזין ה- 4X4 המוביל בארצות הברית, ה-
FOUR WHEELER MAGAZINE.
כזכור, החלה הצפרדע את דרכה כסופה שנת ייצור 1992, אשר נרכשה מממשלת ישראל. הסופה היתה ארוכה, פתוחה, נמוכה וירוקה, ותפקידה בחיים (לאחר שכבר הספקתי ללמוד לא מעט), היה לשמש פלטפורמה לבניית מה שרציתי שיהיה רכב השטח הטוב ביותר. אלא שהדרך לרכב השטח המושלם היתה רצופה לימוד, ניסוי וטעיה, בניה בשלבים ושיפור הדרגתי - ככל שהתנסיתי בשיפורים והחלפות, כך למדתי, וככל שלמדתי מן הנסיון ידעתי כיצד לבנות טוב יותר ונכון יותר.
בניית הצפרדע היתה יקרה המון זמן, אנרגיה, מאמץ וכמובן הרבה מאד כסף, והמון תסכולים, ואכזבות. אילו נדרשתי היום לבנות רכב חדש כדוגמת הצפרדע, הייתי עושה זאת ברבע הזמן, אבל זאת דרכו של עולם - על ידע ונסיון משלמים שכר לימוד, ואני את שכר הלימוד שלי שילמתי במלואו.
ותחילה, מנין השם הצפרדע? הסופה אשר היתה כזכור נמוכה וירוקה, קבלה בתחילת דרכה סרן קדמי דנה 44 ברוחב מלא (משברולט ואן-דורה) וגם הסרן האחורי הורחב ע"י ספייסרים - מתאמים. כתוצאה מכך, ניראתה הסופה (אשר קוצרה בינתיים), קצרה, נמוכה, רחבה מאד וירוקה, והדמיון לצפרדע לקראת זינוק היה בולט. ידידי אדי לינדנבאום, ג'יפאי וטייל מן הטובים שבהם, העניק לסופה את שמה והדבר התקבל בטבעיות רבה.
מאז, רבו השינויים והרכב הנמוך והמוצק שינה את תכונותיו והפך כתום, רחב, גבוה ומפלצתי, ואף השיל מעליו את מרכב הסופה, אך שמו הראשון דבק בו והפך חלק ממנו.
ובכן, הצפרדע הידידותית שלנו, הסכימה (בלית ברירה) לכל הניתוחים שעברה, ויש לדעת כי עברה כמעט את כל סוגי הניתוחים כירורגיים, השתלת איברים, הסרת גידולים, ניתוחים פלסטיים וכו'.
במסגרת הטיפול "הרפואי" המקיף, הוחלפו סרניה מספר פעמים עד שקבלה בסופו של דבר סרני ROCKWELL צבאיים (של משאית ריו) חזקים ביותר עם כניסת גל הינע (דרייב שפט) עליונה, דבר המקל רבות על זויות גל ההינע. בסופו של דבר, קבלה סרן קדמי גם מאחור, דבר שאפשר הגוי על 4 הגלגלים וכשר תמרון משופר מאד. גם המנוע המקורי בעל ההספק הצנוע של הסופה הוחלף מספר פעמים, עד שבסופו של דבר קבלה הצפרדע את המנוע שהיה צריך להתקין בה מלכתחילה מנוע שברולט BIC BLOCK אימתני, בנפח 7.5 ליטר עם הזרקת דלק, המספק 500 כ"ס וכ- 75 קג"מ של מומנט.
וכך, כשהיא מצויידת במנוע חזק, גיר אוטומאטי מחוזק (TH-400), טרנספר אימתני (NP-205), סרנים צבאיים עם יחס העברה מעולה של 1: 6.72 היגוי אחורי, צמיגי סופר סוואמפר בקוטר "44 (כ- 110 ס"מ), כננות קדימה ואחורה, זויות בטן, גישה ונטישה מדהימות, גמישות מתלים מצויינת, כסאות מירוץ, רתמות 4 נקודות וכלוב בטיחות מוטרף שעבר בשלום כ- 5 התהפכויות, היתה הצפרדע מוכנה סוף סוף להסתערות על האתגר האחרון ברשימה, משאת נפשי מאז שהתחלתי לחפש בארץ ובחו"ל חומר וספרות, ונתקלתי בין היתר במגאזין FOUR WHEELER האמריקאי אשר בחסותו וביזמתו נערכת תחרות ה- TTC שהפכה כבר לשם דבר. תחרות זאת משכה את ליבי, גם בשל היוקרתיות והסיקור העצום להם היא זוכה, וגם משום שבניגוד לכל התחרויות הנערכות בעולם, בוחנת תחרות זאת את הרכב במגוון נושאים ונפים.
כולם מכירים את תחרויות ה- ROCK CRAWLING העוסקות רק בהתגברות על סלעים ובולדרים; כולם מכירים את תחרויות הבוץ שענינן מעבר בורות ומסלולי בוץ קשים ועמוקים; ומי לא מכיר מירוצי מהירות ומירוצי הסתערות על דיונות ומעלים ארוכים, וכמובן תחרויות עבירות שענינן מעבר מכשולים בנויים, וכו' וכו'. כל אחת מהן מציבה אתגר מסוג אחד בפני כלי הרכב, והמשתתפים בהן בונים כלי רכב יעודיים המתאימים לאותו סוג פעי
הגשמת חלום
8.8.2002 / 16:49