מחיר ההנעה

זה לא חכמה לבנות מכונית ספורט שתעלה כמו מכונית על, במיוחד לא ליצרן כמו טויוטה שבידיו מצויה מיטב הטכנולוגיה המתקדמת והניסיון. אבל מה עושים כשרוצים לבנות מכונית ספורט מהנה מאוד ויחד עם זאת למכור אותה במחיר הגיוני שאינו עולה על זה של משפחתית גדולה?! פשוט מאוד, מתפשרים. בונים גוף קטן, ניגשים למחסן החלפים, שולפים משם מנוע סדרתי, קצת מכללים, כמה ידיות, מתגים וכפתורים. מרכיבים הכל ביחד והרי לכם רודסטר זולה ומהנה. זה בדיוק מה שעשתה טויוטה עם ה- MR2. טוב, אז האמת שהרעיון של מכונית ספורט קטנה ומהנה עם מנוע מרכזי כבר לא חדש אצל טויוטה; הדור הראשון של אותה MR2 הוצג עוד בשנת 1984 ונבנה ממש לפי אותם כללים. הדור השני תפח והשמין מעט. אך הדור השלישי שבו אנו עוסקים כבר הלך לכיוון אחר. בעוד השניים הראשונים היו דגמים סגורים, הרי שהאחרון הוצע אך ורק בגרסה פתוחה עם התפשטות גל הרודסטרים הזולים.
לארץ הגיעה ה- MR2 לפני כמעט שנתיים כשאליה מוצמד תג מחיר של כ- 200 אלף שקל, גבוה בהרבה מהרעיון המקורי של אנשי טויוטה. העיצוב העגלגל של ה- MR2 נראה טוב מאוד. תפיחות ארוכות מעל הכנפיים הקדמיות שמסתיימות בפנסים מוחצנים, כונסי האוויר הנפערים במרכז הגוף והפנסים האחוריים המשלימים את מכסה המנוע, משווים לה מראה ספורטיבי המגובה בצללית נמוכה. העובדה כי היא מזכירה את הפורשה בוקסטר רק מחמיאה לה. נסיעה ברחבי העיר בתוך הטויוטה הקטנה מסובבת ראשים רבים, חלקם מלווים בהבעות פרגון וקנאה ואילו השאר במין הבעת אכזבה/תמיהה: "מה, זאת טויוטה?! כבר חשבתי איזה פורשה או משהו". ובכן רבותי המזלזלים, נכונה לכם הפתעה.
נהיגה בקארטינג 4 פעימות היא ההוכחה הניצחת כי לא מנוע חזק הוא המפתח לנהיגה מהנה, מה שנכון גם לגבי ה- MR2. טויוטה לקחו את מנוע ה- 1.8 ליטר בעל התזמון המשתנה המשמש את הקורולה והאוונסיס, הם סחטו ממנו עוד חמישה סוסים המגיעים 400 סל"ד מאוחר יותר, בתמורה להעלאת שיא המומנט ב- 200 סל"ד (4,400). הם הצמידו לו תיבת הילוכים ידנית המתאימה לו כמו כפפה והרי לכם יחידת כוח משובחת אם כי לא ממש חזקה. הבעיה היחידה בטויוטה שלנו מתבטאת במחט המשקל הנעצרת על 975 ק"ג קלים ביחס למכוניות משפחתיות אך כבדים כאשר מדובר ברודסטרים. עם משקל כזה, אין מה לצפות לניסים. זוהי לא רייסרית של ערבי שישי אלא מכונית ספורט טהורה שכל תכליתה הוא פאן והנאה. זה לא שהיא מרגישה עצלה, כל עוד המנוע סובב מעל 4,000 פעם בדקה אין לו שום בעיה להאיץ את המכונית כמעט בכל מצב. תיבת ההילוכים הידנית עוזרת לו בכך, היא מחולקת ומרווחת בצורה ההולמת את אופי המכונית. מה גם שאופן תפעולה מדויק מאוד ונוח לשימוש.
אני יורד אל מגרש החניה של המערכת, מעיף מבט סביבה, פותח את דלת הנהג ומתיישב. הראש שלי בגובה של מראת הצד במכונית שליידי ואני מרגיש קצת נמוך. . . אני בוחן את הכפתורים השונים, פותח את הגג ויוצא לדרך. אני מתרגל במהרה לעובדה כי כל נהג ברמזור בודק אם לא שכחתי שום דבר ומתחיל להתחרט על כל עניין הגג הפתוח. אני יורד מהרעיון של לנסות ולסגור מבלי לצאת מהרכב אם כי זה אפשרי (אך מצריך גמישות מסוימת). תנוחת הישיבה הנמוכה נוחה מאוד מחברת אותך טוב יותר אל המכונית בכבישים עקלקלים, אך מערערת את תחושת הביטחון בדיוק ברגע שאתה עומד ברמזור ובמראה הפנימית נשקפת משאית מתקרבת . . .
ירידה מהכביש המהיר לכיוון כביש צדדי ומפותל הרחיבה עוד יותר את החיוך הדבילי שהיה מרוח לי על הפנים (מזל שיש לי אוזניים שעוצרות אותו). לא צריך הרבה זמן כדי להתרגל לאופן המדויק בו משרטטת הטויוטה את קשתות הפניות על הכביש. המרכב הקצר מנתב את עצמו בדיוק לנקודה בכביש בה נעוצות עיניך כל עוד הסיבובים מתפתלים באיטיות. בפניות ארוכות ופשוטות יותר, הסיפור הופך דווקא למורכב מהצפוי, המרכב נוטה לאבד מעט אחיזה גם במהירויות נמוכות יחסית, המרכב נוטה לאבד גם במצבים שמשפחתיות רגילות עדיין יצמדו לכביש. לא ברור אם הבחירה של טויוטה בארבעה מתלי מק'פרסון עבור כל פינות המרכב או דווקא הצמיגים עצמם הם הגורם להתנהגות הזו. ההגה ב- MR2 הוא הפנינה האמיתית, הוא מדויק מאוד ומשקלו מכויל כהלכה. הוא יודע לתרגם את מחשבותיך ולהפנות את המרכב בדיוק לאן שרצית, שבריר שניה לפני שבאמת עברה הפקודה מהמוח לאחת הגפיים.
נראה כי אנשי טויוטה קצת פספסו בארץ את הפואנטה של ה- MR2. מכונית שכל הרעיון מאחוריה היה צמצום עלויות על מנת להגיע למחיר שלא יעלה על זה של משפחתית גדולה, נמכרת בארץ במחיר גבוה בכ- 40 אחוז ממחיר מכוניות אחרות שעולות סכום זהה בחו"ל. הרי בדיוק בגלל זה החליטו בטויוטה להשתמש בחלקים מן המדף. כמקדם תדמית, אין ספק שהיא עושה את העבודה. אך למרות המחיר העומד על כ- 200 אלף שקל הרי שה- MR2 עדיין נחשבת לאחת המכוניות המספקות יחס הכיף לשקל הטוב ביותר שניתן להשגה בארץ. החסרון היחיד שלה הוא המקום המצומצם שנותר למטען; תא קטנטן מלפנים (שמתחמם) ועוד תא פחות קטן מאחורי המושבים מספיקים בקושי לצמד תיקי גב. זה נכון שפרקטיות היא לא שם המשחק במכוניות מהסוג שלה, אבל אם הייתה לך MR2 כרכב שני אני בטוח שלא היית מתלבט באיזה מהם לבחור כדי לרדת לאילת. ואז נראה אותך לוקח קצת בגדים . . .ואת המזוודה של האשה! בעבור חבילת הכיף שתרכוש בטויוטה תקבל בנוסף בונוס גדול ומשמעותי מאוד כאשר מדובר במכונית ספורט: אמינות. כאשר מאחוריך פועל מנוע הקורולה, אתה יכול להיות בטוח שגם בעוד כמה שנים היא תניע בבוקר כמו שעון שוויצרי ומאות אלפי קילומטרים לא יהפכו אותה לעגלה, כפי שקורה במותגים אירופיים או אמריקניים יוקרתיים בהרבה.
אני אישית מוכן לוותר לה: לסלוח על אבדן האחיזה, לנסוע לאילת בלי לקחת בגדים, להסתפק במנוע 1.8 של הקורולה, לפחד מהמשאיות שמאחורי ולספוג את מבטי "איזה צפוני" כל היום. אני רוצה כזו שתהייה צבועה ירוק כהה, עם גג בז' . . .