רצועת הביטחון

הסיקס הירוק של י' שנסע לפני החל לגמגם עד שנעצר. ענין שבשיגרה, איש לא התרגש. אך הפעם לא הייתה זו תקלה. טיפות דלק בודדות חסרו במכל כדי לגמוע את חמשת הקילומטרים שנותרו עד יטבתה. הפתרון המהיר היה גרירה, רצועה ושאקלים נשלפו וחמשת הקילומטרים עד התחנה עברו בגרירה. תמיד טוב שיש בג'יפ רצועות, אבל יש הבדל בין גרירה קלילה ובין חילוץ חורפי מבוץ של אדמת יבניאל השחורה...

כמה רצועות כמה שאקלים וכמה כמה יא-בית"ר
במקרה של גרירה על שביל בשטח ברור לכולנו שאין צורך ברצועה מסיבית אפילו חבל גרירה פשוט יספיק. אך אם בחילוץ מדובר, כדאי שיהיו הרצועות והשקלים המתאימים.
הציוד הבסיסי לחילוץ בגרירה הוא: רצועת גרירה, רצועת חביקה/רסן וארבעה שאקלים. במקרה של ריתום קלאסי, נוסיף רצועת רסן ושני שאקלים. רצועת חביקה או רצועת רסן, לא חשוב שמה, אלא אורכה וחוזקה. אורכה בדרך כלל יהיה כשלושה מטרים , וחוזקה בהתאם למשקל הג'יפ. אין דין ג'יפ כבד (שמשקלו כשני טונות) כדין משקל זבוב של סמוראי. גם אם תחזיק בסמוראי רצועות של פג'רו לא תהיה בעיה, פרט אולי לבעיית מקום. החוזק הנהוג הוא פי שלושה עד פי חמישה ממשקל הג'יפ. ברצועת הרסן נשתמש כדי לחבוק עץ או עמוד במקרה של שימוש בכננת או לחילופין נשתמש בה כדי ליצור משולש שיחבר בין הרכב המחולץ לבין רצועת הגרירה. רק נזכיר שככל שרצועת הרסן יותר ארוכה כך הכוחות שפועלים בניצב לקורות השילדה יהיו קטנים יותר, וזה טוב.
שיקולי החוזק נכונים לגבי כל מרכיב בשרשרת, רצועת רסן, רצועת גרירה, שאקלים ואוזני הרכב המחוברים לשילדה. אורכן של רצועות הגרירה המקובלות תשעה עד עשרה מטרים. האורך כן קובע, ולא כדאי לחלץ במרחקים קצרים; עדיף ליצור מרחק בין המחלץ והמחולץ. גם בגרירה חשוב המרחק, עדיף לגרור עם רצועות ארוכות ובטח שלא לגרור עם רצועות רסן משום שכך יש סיכוי גבוה להתנגשות. בקשירה כזאת (רצועת רסן ליצירת המשולש ורצועה נוספת לגרירה) נזדקק לארבעה שאקלים, שניים בין הרסן לשלדת המחולץ, אחד בין הרסן לרצועת הגרירה ואחד בין רצועת הגרירה למחלץ. נקודת החולשה ברוב רצועות הרסן היא מרכז הרצועה. אחרי שימוש מסיבי ברצועות הרסן, השאקל משפשף את הסיבים במרכז הרצועה והיא עלולה להיקרע. כדאי לבדוק את הסיבים גם במרכז הרצועה; סיבים משופשפים שמראים סימני עייפות הם אור אדום! באביזרי החילוץ אסור לחסוך - הסכנה גדולה מידי!

מה בין הרמה לגרירה?
הכוחות הפועלים על הרצועה בהרמה הם סטטיים, והמשקל או העומס המופעל על הרצועה ידוע. בהרמה אין צורך בגמישות, ובדרך כלל משתמשים ברצועות דו שכבתיות שמאפשרות כושר הרמה כפול אך מגבילות את הגמישות. התקנים לרצועות הרמה ברורים מאד. התקן כולל סייגים ופרטים רבים, החל , בתחום הביטחון של היצרן וכלה בצבע הרצועה. התקן קובע במפורש צבעים לרצועות על פי המשקל המותר להרמה. מהקל לכבד ביותר: סגול, ירוק, צהוב, אפור, אדום, חום, כחול וכתום לעומס הגדול ביותר. תחום הביטחון הנדרש מהיצרן על פי התקן הישן הוא 1:6, או על פי התקן האירופי החדש 1:7. לדוגמא: רצועת הרמה המיועדת לעומס של עשרה טונות, תיקרע על פי התקן רק במשיכה של שבעים טונות.
בחילוץ הסיפור שונה לחלוטין. בגרירה וחילוץ קשה מאד למדוד את הכוחות הפועלים על הרצועה. עקב המשתנים הרבים לא ניתן לקבוע תקן לגרירה, ואין בעולם תקן כזה. התקן היחיד שמצאתי הוא תקן אנגלי שאולי מתייחס בצורה מסוימת לגרירת רכב עד שני טונות, ואין ודאות שהוא כולל חילוץ. בעצם אין תקנים לחילוצים, והתחום פרוץ!
נניח שה'יפני' שלכם שקע בבוץ הדביק של יבניאל בעיצומו של חורף. אתם מחברים רצועה ומתחילים למשוך. גורמים רבים משתתפים ב'חגיגה', הכוחות דינמיים, וקשה מאד למדוד אותם. שלא לדבר על כח המופעל על ידי התנופה. נוהל מוכר בין ג'יפאים כאשר החילוץ לא מצליח מנסים את שיטת ה'תנופה': לא מותחים את הרצועה לפני תחילת הגרירה כדי לאפשר למחלץ 'לתפוס תנופה'. התנופה הזאת נותנת מכה חזקה לשני כלי הרכב, ויכולה לגרום לנזקים גדולים.

איזו רצועה לבחור
עקב חוסר תקנים בנושא הגרירה והחילוץ, כותבים היצרנים על הרצועה את כוח שיקרע אותה. כוונתם, כמובן, לכוח סטטי; הם בודקים את הרצועות על ידי כוח משיכה סטטי עד לקריעתן. המשקל הרשום על הרצועה הוא המשקל שהיצרן מתחייב שהרצועה תמשוך בלי קריעה. מקדם הביטחון של היצרנים נע בין אחוז בודד לעשרה אחוזים, ואנחנו אלה שצריכים לתת את הדעת למקדם הבטיחות.
כמו שכבר הסברתי, אי אפשר לחשב את כל הכוחות המופעלים במשיכה, ובוודאי לא במקרה של מכה, אפילו קטנה. אם ניקח לדוגמא רכב ששוקל 2 טונות, הוא יכול לייצר בבוץ טוב גם כח משיכה של שישה טונות. יש כאלה שידברו על מקדם בטיחות ביחס 1:3 שהוא חצי ממקדם הבטיחות של הרמה. דבר אחד בטוח, גם למכון התקנים אין תשובות. אני אישית הייתי נשאר עם מקדם הכפלה דומה לזה של רצועות הרמה, 1:6 או 1:7, כלומר לרכב שמשקלו שני טונות הייתי משתמש ברצועות שעוברות לפחות את משקל העשרת הטונות לקריעה על פי הגדרות היצרן. גם חברות החילוץ הידועות בעולם מדברות על סידרי גודל דומים.

שימו לב לפרטים
כמו במוצרים רבים, גם כאן יש סחורה תוצרת חוץ ויש תוצרת מקומית. וגם כאן נכנסים סבי וסבתי לוויכוח הישן נושן: "היקר הוא הטוב, ותמיד עדיפה תוצרת חוץ של היצרן הכי מפורסם; רצוי שיהיה גרמני". כך טוען סבי, אך סבתי מיד טוענת נגדו שצריך לקנות כחול לבן. "זה עוזר למדינה, ומלבד זה בארץ יודעים לעשות דברים לא פחות טוב מהגויים". יש ייצור מקומי טהור, מפעל שמוכר לכולנו – 'אחידטקס'. במפעל הזה אורגים את החומר מסיבים וגם תופרים (את הלולאות לדוגמה). לעומתו, היצרנים המקומיים האחרים, כגון 'מסילות', 'גוטוויל' ו'מוסרות' קונים את חומר הגלם – גליל גדול של רצועה ארוגה ומייצרים כאן רצועות שונות, ותהליך הייצור הוא בעצם תפירה. רצועות הגרירה עשויות בדרך כלל פוליאסטר. יש, כמובן, יבוא של חברות מפורסמות מחו"ל שמייצרות ומתמחות באבזרי חילוץ כמו וורן, סופרווינצ', ואחרות.