דעה: נהיגה וסלולארי - אסור, מסוכן, אפשרי

נתחיל בלשון החוק, בהבהרה ומס השפתיים המתבקש.

על פי תקנת תעבורה 28 שעניינה חובה להחזיק בהגה או בכידון. נאמר:
(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב) (1) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב -
(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב) לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2) בתקנת משנה זו -
"דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" - מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.


עד כאן כאמור לשון החוק. כעת להבהרה: שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה גורע מתשומת הלב של הנהג, פוגע ביכולת לזהות, לנתח ולהגיב לסיטואציות בחירום ובשגרה.

מס השפתיים: אין באמור בכתבה הזו משום המלצה לעבור על החוק.

ועכשיו אחרי שפינינו מן הדרך את כל הגורמים המפריעים, בואו נדבר בכנות על הסיפור הזה של טלפונים ניידים ונהיגה. ויובהר כבר עכשיו, חלק גדול מכם לא ישמח לקרוא את זה - אבל שימוש בנייד בזמן נהיגה מסוכן ובעייתי ככל שיהיה - אולי אסור על פי חוק אבל בהחלט אפשרי.

נתונים מדויקים אודות חלקו של השימוש בטלפון הנייד כגורם לתאונות דרכים - אין, ההערכות של המשטרה מתוך אסופת המחקרים של משטרת התנועה עומדות על בין 20 ל-30 אחוזים, מספרים גבוהים מאוד אם להאמין לנתונים אלו.

מצד שני, מהתרשמות כללית מהנעשה בכבישים עושה רושם שלעומת כמות האנשים העושים שימוש בנייד בזמן הנהיגה מפתיע שאלו המספרים, היינו מצפים לאחוזים גבוהים בהרבה. מה שמוביל אותי לתרגיל המחשבתי הבא:

הכירו את א', השעה היא 13:30 והוא נוסע בכביש הערבה, מסביבו עשרות קילומטרים של שממה. הכביש ישר וריק ואלו רק הוא, סטטיק ובן אל והזיופים שלו. הטלפון משמיע צפצוף קצר, זו הודעה, הוא מעיף מבט מסביב, מוודא שהוא באמצע הנתיב ואז מעביר את העיניים למסך, קורא, מקליט הודעה וממשיך בדרכו.

עכשיו נעבור ל-ב', השעה היא עדיין 13:30, ב' נוסע בכביש 6. יש מכוניות סביבו, אבל התנועה דלילה למדי. זה רק הוא, סטטיק ובן אל והזיופים שלו. הטלפון משמיע צפצוף קצר, זו הודעה, הוא מעיף מבט מסביב, מוודא שהוא באמצע הנתיב ושאין מישהו שצמוד אליו ואז מעביר את העיניים למסך, קורא, מקליט הודעה וממשיך בדרכו.

ועכשיו נעבור ל-ג', השעה גם פה היא 13:30, אבל ג' נוסע בעיר וספציפית בסמוך לבית ספר יסודי. גם הוא שומע סטטיק ובן אל ומזייף. הטלפון משמיע צפצוף קצר, זו הודעה, הוא מעיף מבט מסביב כדי לוודא שאין שוטר ואז מעביר את העיניים למסך, קורא, מקליט הודעה וממשיך בדרכו.

בשלב הבא, בואו נדרג בסולם של 1 עד 10 את רמת הסיכון שלקח כל אחד מהנהגים והסיכוי שלו להיות מעורב בתאונת דרכים בעקבות השימוש בטלפון הנייד. האם כולם נטלו את אותו הסיכון בביצוע הפעולה הזו? איפה תמקמו את א'? רמת סיכון של 4-5? איפה תדרגו את רמת הסיכון של ב'? 6-7? מה עם ג'? האם רמת הסיכון שלו גבוהה יותר? בכמה? 9? מה אם נחליף את פעולת הנהג בשתייה, הורדת מעיל, חיפוש מסטיק בתיק או מבט לתינוק?

ברור לכם שברגע שאנחנו שמים את שלושת הנהגים האלו באותה קבוצה של "שימוש בטלפון בזמן נהיגה" ותולים בשלוש סיטואציות שונות את האשם באותה מידה - מדובר בטעות גדולה.

הטלפון הנייד על יישומיו השונים בתוך ומחוץ למכונית הוא עובדה קיימת וברורה. הוא אחד המעצבים החזקים ביותר של החיים המודרניים שלנו. אנחנו עושים דרכו קניות, מזמינים כרטיס לקולנוע, מחפשים מסעדה, שומרים בה מקום, מוודאים מה מקום החניה הקרוב ביותר, מנווטים אליה ומשלמים על החניה דרכו וזה רק חלקיק מהמעטפת שלו. העמידה הצדקנית ומנופפת האצבע עם האמירה "אסור להשתמש בטלפון בזמן נהיגה", בדיוק כמו אחותה "כשאתה נוהג - תתרכז רק בנהיגה" היא לא רק מזויפת היא גם לא נכונה. אין שום דרך לאכוף ולהכריח אנשים שלא לעשות את זה באמצעים חוקיים בלבד, יש דרך ללמד את האנשים איך לעשות זאת באופן פחות מסכן חיים ואחראי. אחראי - היא מילת המפתח בכל הסיפור הזה.

נהיגה במכונית היא פעולה הטומנת בחובה סיכון, נקודה. אבל אנחנו לא נמנעים מלעשות בה שימוש אלא נוקטים בשלל פעולות כדי לצמצם ככל האפשר את הסיכון לנהג ולסובבים אותו. שימוש בטלפון הנייד גם הוא טומן בחובו סיכון, והשימוש בו דורש הבנה של האופן בו הוא מסכן באופן המצומצם ביותר. לצפות כי אנשים יימנעו מלעשות בו שימוש הוא נאיבי אם אני במצב רוח מחמיא - הוא מטופש מאוד אם אני לא.

אבל המפתח הוא לא גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן, אלא לנקוט בפעולות לצמצם ככל האפשר את הסיכון. זה נעשה באמצעות חינוך הסברה והטמעה של השימוש הנכון, המידתי והפחות קטלני במכשיר מתוך אחריות אישית והבנה של הסיכון. מהצד השני זה יכול להיעשות באמצעות אכיפה של נהיגה מסכנת חיים ולא מתן דו"ח על כל מבט, קריאת הודעה או נגיעה במסך כדי להגדיל את תצוגת הוויז. אם נעשתה פעולה זו באופן הגורם סיכון, מפריע לתנועה או השולל ממשתמש כלי הרכב לשלוט בו באופן סביר - אזי הקנס אינו רק מוצדק אלא חשוב ומציל חיים.

ברגע שהאיסור הוא חד משמעי, גורף וללא הבחנה או אבחנה מחד והציבור לא מסוגל לעמוד בו מאידך - משהו כאן לא עובד ולא יעבוד אף פעם. הוא לא עבד כאשר הקנס היה 500 שקלים, 1,000 שקלים, 1,500 שקלים, כפול, משולש ומרובע.
במשך שנים ועד היום במידת מה נחשבה המהירות לאם כל חטאת בכביש, אולם תקנות התעבורה שבמשך שנים הטילו מגבלת מהירות מירבית של 90 קמ"ש הפכו ללא רלוונטיות שונו, עקומת ההרוגים והפצועים מתאונות בשל מהירות בכבישים הללו ירדה, ומיותר לציין כי נבואות הזעם של אלו שהתנגדו לשינוי התבררו מהר מאוד כמופרכות. המציאות משתנה, ומאתגרת לא רק אותנו גם את המחוקק כדי להתאים אליה.

ורק דבר אחד אחרון, בחרתם להשתמש בנייד, אתם עוברים על החוק. במידה ונעצרתם על ידי שוטר, התייחסו אליו בנימוס ובכבוד, הוא לא אויב ובשום פנים ואופן לא נגדכם. עברתם עבירה - קבלו את הקנס - הוא זה שמבצע את תפקידו כנדרש.

- ברוב המוחלט של המכשירים הניידים המודרניים ניתן לבצע לא מעט פעולות ללא מגע במסך, השמעת כתובת בשורת החיפוש בוויז על ידי שימוש במיקרופון וגם חיפוש אנשי קשר, הפעלת מוזיקה ועוד באמצעות פקודות קוליות לסירי באייפון או OK GOOGLE באנדרואיד.

- בדקו את האפשרות להקראה קולית של התראות, הודעות או דואר אלקטרוני במכשיר שלכם.

- קצרו שיחות באופן כללי בזמן נהיגה או השתדלו לבצע אותן באיזורים בהם ניתן לבצע מינון בין תשומת הלב לכביש. לדוגמה: בית ספר בשעת תחילת או סיום שעות הלימודים הוא מקום גרוע, כביש 1 ב-14:00 בצהריים בהחלט פחות נורא.

- מקמו את הטלפון גבוה ובכל מקרה באופן בו הסטת המבט היא פחותה ביותר ומותירה את הכביש בראיה המרחבית

- נוסעים עם מישהו? הסתדרתם על עוזר אישי, תנו לו לקרוא, לכתוב, לענות או לחפש את הכתובת המדויקת מהודעת הדואר האלקטרוני.