ט"ו בשבט: מכוניות שעושות חשק לשמור על הסביבה

מאז ומעולם חיו מכוניות העל, אותה שכבת אצולה של כלי רכב בעולם משל עצמן. הן הציגו תחנות כוח של מאות סוסים שהונעו על ידי עשרה או שנים עשר צילינדרים וקידשו דבר אחד בלבד - ביצועים על המסלול ובכביש הציבורי.

בין אם אלו תקנות זיהום אוויר שהביאו את היצרניות האלו להתחיל לחשוב במונחים של פליטת מזהמים, או ההבשלה של המערכות האלו לרמה שניתן לרתום את הטכנולוגיה ההיברידית לשם אותה מטרה מקודשת משכבר הימים - ביצועים מופלאים. כך או כך, השורה התחתונה היא שורה של מכוניות על מהשנים האחרונות שמעלות את מערכות ההנעה ההיברידית על ראש שמחתן.

לכבוד ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות והחג הכי אקולוגי בלוח השנה היהודי, אנחנו מפנים את תשומת הלב שלכם למכוניות העל המדהימות ששומרות על העולם.

הגודל לא קובע, גורסת המימרה הידועה ובמקרה של קוניגסג זה ממש נכון. החברה השוודית הקטנה שנוסדה ב-2002 מצליחה לגנוב את תשומת הלב של חובבי רכב בכל העולם עם כל דגם חדש שהיא מוציאה.

הרגרה (פירוש השם הוא "שלטון") לקחה את הקטע של מכונית על היברידית למקום אחר לגמרי מזה בו התמקמו יצרניות אחרות כמו פורשה, מקלארן ופרארי.

במקום שילוב מקובל של מנוע בנזין ומנוע חשמלי, היא מפצלת את ההינע החשמלי לשלושה מנועים נפרדים. מנוע חשמלי מרכזי על גל הארכובה ועוד שניים בגלגלים האחוריים -אחד בכל גלגל. מנוע הבנזין בנפח 5.0 ליטרים בתצורת V8 עם שני מגדשי טורבו אחראי ל-1,100 סוסים והשימוש ביחידות ההנעה החשמליות מוסיף את חלקו ל-1,800 כ"ס ונתון מופרע ומדהים של 200 קג"מ בשורה התחתונה. עוד מאפיין ייחודי שלה הוא השימוש ב"תיבת הילוכים" בעלת הילוך אחד בלבד. תחילת התאוצה שלה נעשית על ידי המנועים החשמליים ואז מצטרף לחגיגה מנוע הבנזין.

איך זה עובד? מסתבר שטוב מאוד, עם 2.7 שניות ל-100 קמ"ש מהן היא לא מסוגלת לרדת רק בשל מגבלות האחיזה בהעברת הכוח לאספלט לדברי החברה. תאוצות הביניים גם הן נהנות מאספקת הכוח המיידית של מנוע החשמל כאשר דילוג מ-150 קמ"ש ל-250 קמ"ש נעשה ב-3.5 שניות בדרך ל-410 קמ"ש מירביים.

חוץ מיחידת הכוח הייחודית יש כאן את כל השישו ושמחו המקובל של מכוניות על כמו מרכב חיצוני מתרכובת סיבי פחמן, אווירודינמיקה אקטיבית וכל זה על משקל של 1.6 טונות, לא כבד בהרבה ממשפחתית גדולה.

80 היחידות שלה, כבר נמכרו מראש במחיר של החל מ-1.9 מיליון דולר לחתיכה.

עם התואר המחייב "לה פרארי" שזה בתרגום חופשי "ה"-פרארי, באה החברה האיטלקית ממרנלו שמזוהה כל כך עם מנועי בנזין מוזיקליים להגיד שהם מכירים ברוחות השינוי ובעתיד של מכוניות ביצועים שאינו יכול להיסמך אך ורק על מנועי בנזין. עצם הבחירה להחליף את ה"אנזו" הקרויה על שם מייסד החברה במכונית הזו היא כבר הצהרה על החשיבות שיש לה בפרארי.

אז מה מתחת לגוף המשלב סיבי פחמן ואלומיניום? מנוע בנזין 6.3 ליטרים V12 עם 790 כ"ס ואליו מצורף מנוע חשמלי שמוסיף 160 כ"ס להספק משולב של 963 כ"ס. השימוש במנוע החשמלי נעשה בעזרת מערכת KERS לאגירה ושימוש באנרגיה לפרקי זמן קצרים של פרץ כוח, ממש כמו המערכות המותקנות במכוניות פורמולה 1. הביצועים של הפרארי ה-פרארי (השקעתם כל כך הרבה במכונית ולא מצאתם שם יותר טוב?) עומדים על 2.9 שניות ל-100 קמ"ש, פחות מ-7 שניות ל-200 קמ"ש ו-349 קמ"ש מירביים.

כבר עם הצגת המכונית, שיוצרה ב-500 עותקים בלבד היה ברור שכמו כל פרארי מסדרת העל, החל מימי ה-F40 וכן הלאה, היא הולכת להפוך לפריט אספנים מבוקש ונדיר. גם היום כאשר מדי פעם צצות המכוניות שסוחרים בהם במכירות פומביות מטפסות אל עבר 10 מיליון דולר, תשואה מצוינת למכונית שעלתה כחדשה קצת יותר ממיליון דולר.

הונדה NSX הראשונה של שנות ה-90 הייתה היהלום בכתר שליווה את ימי הזוהר של הונדה. היא הציעה את כל מה שמכונית על בזמנה יכלה להציע, מינימום הקפריזות של האמינות הרעועה שהציגו המתחרות שלה מאיטליה. שימושיות של אקורד בביצועים של פרארי.

כאשר הונדה הציגה את היורשת שלה ב-2016 היא הפכה אותה למכונית שהיא לא רק נאמנה למהות של מכונית ספורט אלא גם יודעת לשלב אותה עם כל הטכנולוגיה של מכונית היברידית מתוחכמת.

המנוע שלה בתצורת V6 בנפח 3.5 ליטרים עם מגדש טורבו כפול, ממוקם כמו בדור הראשון במרכז המכונית ובשילוב מערכת הנעה היברידית מפיק 581 כ"ס ו-65 קג"מ. בניגוד לדור הראשון שהיה בעל הנעה אחורית, הדור החדש מניע את כל ארבעת הגלגלים - האחוריים באמצעות מנוע הבנזין והקדמיים באמצעות המנוע החשמלי. תיבת הילוכים כפולת מצמד עם 9 יחסי העברה מאיצה אותה ל-100 קמ"ש ב-2.9 שניות. המכונית המיוצרת במפעל של הונדה בארצות הברית בנויה משלדת אלומיניום משולבת פלדה והשאיפה ליעילות מקסימלית באה לידי ביטוי בין השאר במרכב בו לא פחות מ-10 פתחי יניקת אוויר שלא רק מצננים את המנועים שלה, אלא גם מסייעים להצמיד אותה לקרקע בדרך ל-308 קמ"ש מירביים.

אז נכון, עבור המעריצים השרופים של פורשה, זו תמיד תהייה ה-911 שנחשבת כפורשה אמיתית, אבל למעשה מאז הוצגה ה-959 בשלהי שנות ה-80, לפורשה הייתה תמיד גם מכונית על שהכילה את מיטב הטכנולוגיה והמצוינות ההנדסית של החברה ב-DNA שלה.

פורשה 918 שהחליפה את הקאררה GT התחילה כקונספט בשנת 2010 והגיעה לייצור ב-2013 כאשר היא מלווה למעשה את הפעילות של פורשה במירוצי הסיבולת עם ה-919 ההיברידית.

המרכב הקל עשוי סיבי הפחמן, מגנזיום ואלומיניום עוצר את המשקל שלה על 1,490 ק"ג בלבד. כאשר על ההנעה מופקד מנוע V8 בנפח 4.6 ליטרים עם 603 כ"ס, שבניגוד לחברותיה למועדון האקסלוסיבי לא נעזר במגדש טורבו. למנוע הזה מסייעים שני מנועים חשמליים, האחד מותקן מאחור ומניע יחד עם מנוע הבנזין את הגלגלים האחוריים והשני מותקן מלפנים ומניע את הגלגלים הקדמיים. ההספק הכולל הוא 887 כ"ס שרצים דרך תיבת הילוכים כפולת מצמד בת 7 יחסי העברה. כל זה ביחד מייצר ביצועים שגם היום, כשנתיים לאחר שנגנזה מחיינו, מדהימים - 2.5 שניות ל-100 קמ"ש, 7.2 שניות ל-200 קמ"ש ו-19.9 שניות ל-300 עד ל-345 קמ"ש.

כל 918 היחידות של ה-918 נמכרו עוד בשנת השיווק הראשונה שלה והיצור הסדרתי של המכונית נמשך עד 2016.

לא מעט קווי דמיון מחברים המקלארן P1 לבין הפורשה 918 וגם הונדה NSX. גם היא שהוצגה בשנת 2013 משמשת כנושאת הדגל ומחליפת מכונית מיתולוגית של היצרנית הזו. במקרה שלה מדובר ב-F1 מכונית העל המחולטת של גורדון מורי משנות ה-90. כמו לאותה F1 גם פה המנוע היה מרכזי, אבל בלי אחד מסימני ההיכר שלה - שלושה מושבים בתצורה של מושב נהג קדמי במרכז המכונית ושני מושבים מאחוריו.

בחזרה ל-P1, הלב היה מנוע V8 טווין טורבו בנפח 3.8 ליטרים שיחד עם מנוע חשמלי העיפו 916 סוסים ו-91.9 קג"מ לגלגלים האחוריים דרך תיבת שבעה הילוכים כפולת מצמד. גם היא כמו המתחרות הגדולות שלה בזמנה הגיעה ל-100 קמ"ש ב-2.9 שניות, ל-200 קמ"ש ב-7 שניות ול-300 קמ"ש ב-17 שניות. המהירות, כמה אחראי מצידם מוגבלת ל-350 קמ"ש בלבד.

כמו בלה-פרארי, גם המקלארן P1, כמכונית שמאחוריה יצרנית עם עבר מפואר בפורמולה 1, הציעה הרבה מאוד מאפיינים שלקוחים ממכוניות המירוץ שלה. מערכות אגירת אנרגיה ושימוש בה לפרצי תוספת כוח כמו KERS או עזרים אווירודינמים אקטיביים כמו DRS.

המחיר של קצת יותר ממיליון דולר, ממש לא הפריע ל-375 העותקים שלה להימכר במהירות ולהפוך אותה לחתיכה של אספנות מוטורית ברגע שנסגר פס היצור שלה בשנת 2015.