ניסאן ליף החדשה: נהיגה ראשונה

סבא של סבא שלי ראה מקרוב מכונית חשמלית נוסעת. אני מניח, לפחות. כי מכוניות חשמליות נעו בכבישי העולם כבר לפני 130-140 שנה, לפני שהמציאו את מכונת הגילוח החשמלית, את המקרר החשמלי או את האייפון אפילו. באופן אירוני, מי שקבר בפועל את המכונית החשמלית של פעם היה מנוע חשמלי - הסטרטר החשמלי שגמז את המנואלה המשעשעת של ימי המכונית הראשונים והפך את המכונית החשמלית לדי מיותרת. מיותרת, לפחות, בעיניים של העולם שטרם חווה בסטטיסטיקות של התחממות גלובלית וצילומים ברזולוציה גבוהה של ריאות שחיו באופן קבוע ליד עשן אגזוזים.

מפה לשם, דלק יקר וסוללות מוזלות, עולם מתחמם וציבור משתעל, מחזירים לתמונה את המכונית החשמלית בשנותינו. היות שבניסאן היו מפוקסים על הכיוון הזה במשך תקופה ארוכה, הם הצליחו לייצר את אחת המכוניות החשמליות הכי בשלות למשפחה ועמה הצלחה מסחרית מפוארת. ניסאן ליף המשפחתית (LEAF - עלה וגם ראשי תיבות Leading Environmentally-friendly Affordable Family-car) בדור הראשון שלה, היא המכונית החשמלית הנמכרת ביותר בהיסטוריה. כמה מכרה? כ-300,000 יחידות.

הדור הראשון פרץ דרך לראשם של רוכשי מכוניות משפחתיות, להבין שישנה אי שם חלופה חשמלית. הדור השני אמור להיות הבשלה של הראשון, משהו הרבה יותר מיינסטרימי, בשל וגם כזה שלא אמור לצעוק יותר מדי חזק "אני חשמלי", אלא דווקא להיות מכונית משפחתית טובה ותוך כדי, בנונשלנטיות, להוסיף "אה, ואני גם חשמלי".

ההצהרה הזו ברורה מיד כשמסתכלים על המכונית (אכן, זכינו לראות אותה מקרוב ואפילו לנהוג בה בסמינר החשמלי של ניסאן באיים הקנריים, ספרד). לא שליף הראשונה היתה צעקנית-אקולוגית כמו טויוטה פריוס, אבל היא בכל זאת נראתה די חריגה. מכונית הדור השני מעוצבת באופן הרבה יותר מוכר, משפחתי, בלי סממנים עדתיים. בתוך כל זאת, לטעמי, העיצוב יצא אפילו קצת סתמי, אבל זה כבר עניין של טעם. יותר מיינסטרימי, זה בטוח.

חידוש משמעותי נוסף בדור החדש הוא הצטיידות במערכי הבטיחות המודרניים שפותחו בידי ניסאן ושותפיו (הקבוצה הזו הוגדרה לאחרונה במחקר בינלאומי כגוף הממוקם במקום השמיני בעולם בתחום הזה, יותר מטסלה, טויוטה או יונדאי, למשל). כך מגיעה המכונית עם מערכת בקרת שיוט שומרת מרחק שמציעה גם היגוי אקטיבי (שדורש להחזיר אליו את הידיים אחרי שניות בודדות), עם בלימה אקטיבית, התרעות שונות וגם חניה אוטונומית מלאה.

הייתם שוקלים לרכוש מכונית חשמלית? קבלו את הסוכריות הטעימות וגם את הגלולות המרות, שתצטרכו לבלוע, במקרה של ניסאן ליף, דור שני.

ה-סוכריה בניסאן ליף, כמו במרבית המכוניות החשמליות, היא הקטע הזה של לדפוק את המערכת. כולם עוברים בתחנת הדלק ושופכים גלונים ומאות שקלים בכל פעם? אתם פשוט מחברים את שקע המכונית לשקע הביתי (יש בדרך כבל עם שני תקעים…) או לשקע מהיר כלשהו ובסוף התהליך המיכל מלא. ממש כמו שהתרגלנו לטפל בסמארטפון שלנו. כמה כל העסק עלה? משהו כמו 20-25 שקלים (קוט"ש חשמל עולה מעט יותר מחצי שקל, נכון לראשית 2018; סוללה מלאה של ניסאן ליף בדור החדש מכילה כ-40 קוט"ש).

הסוללה הגדולה מפנקת בעוד דרכים. עם מערכת שתותאם לכך, סוללת המכונית תוכל לא רק לקבל חשמל מהחשמל הביתי, אלא גם לספק הביתה חשמל, במקרה של הפסקת חשמל, למשל. ועוד משהו חשוב: הסוללה הגדולה, שעל הטעינה שלה אפשר לפקח דרך אפליקציה, מספקת מספיק חשמל כדי למזג את המכונית כמה דקות לפני שאנחנו מתכוונים להגיע אליה. גם את המיזוג אפשר להגדיר באמצעות האפליקציה.

החשמל בליף לא מסתפק בדפיקות מערכת, מיזוג ופינוקים שמתגלים במחשבון. גם בנסיעה עצמה יש כמה יתרונות ברורים. נתחיל בזה שמנוע חשמלי מספק במידה רבה את כל העוצמה שלו ברגע שנוגעים בדוושת ההאצה. היות שכך האצות מהמקום חזקות מאוד, כמעט ברמה של מכוניות משפחתיות ספורטיביות. הצצה בדף הנתונים מגלה שנתון העוצמה מכובד - 150 כ"ס, ונתון ההאצה מעמידה למאה קמ"ש מכובד עוד יותר - 7.9 שניות.

הזכרתי את דוושת ההאצה, וכאן מסתתרת טכנולוגיה מעניינת בשם e-Pedal, דהיינו דוושה חשמלית. אם בוחרים ליהנות מהטכנולוגיה לוחצים על הכפתור המיוחד ואז זה קורה: אין כמעט צורך לגעת בדוושת הבלם. זאת כיוון שדוושת ההאצה מתפקדת כשתי הדוושות גם יחד. סוחטים את הדוושה והמכונית מאיצה (היטב!); מרפים מעט והיא מאטה. מסירים את הרגל - והמכונית בולמת ונעצרת, גם בעלייה. מתי בכל זאת צריך את דוושת הבלם? במקרה של בלימת חירום וגם אם לא בחרנו להפעיל את ה-e-Pedal, כמובן.

הדוושה הזו עובדת היטב ובתוך דקה-שתיים התרגלתי לפעולה שלה, שמאפשרת נסיעה נעימה וחלקה יותר משימוש בשתי דוושות כמקובל. יופי של פיתוח. יתרון נוסף, מעבר לנוחות השימוש שלה, בכך שהדוושה פועלת ביעילות רבה יותר עם תהליך החזר החשמל מבלימה והאטה (רגנרציה). בניסאן מדווחים שערכו ניסוי עם הדוושה והשימוש בדוושת הבלם צנחה ב-90%.

הפעולה החלקה של ה-e-Pedal מצטרפת לעוד מרכיב של נוחות ונינוחות שקיים במכוניות חשמליות בכלל ובדור השני של הליף בפרט. מדובר, כמובן בהיעדרו של רעש, או צליל (תלוי), מנוע הבעירה הפנימית וגם בהיעדר הרעידות והרטיטות שלו. המנוע החשמלי מספק הרבה כוח, אבל העוצמה הזו מועברת באופן הרבה יותר נינוח ושקט, דבר שמספק רמת נוחות גבוהה במיוחד. ועוד לא דיברנו על היעדר העשן והריח.

אגב, הבידוד הזה מרעשים ורטיטות נובעת גם מאיכות בנייה מצוינת - הן בבידוד, הן בחומרים והן בהרכבה של כל זה ביחד. ניסאן ליף עושה רושם איכותית ועמידה.

טוב, היות שמדובר בטכנולוגיה חלוצית, לפחות יחסית למקובל היום בעולם הרכב, בלי כמה גלולות מרות בכל זאת אי אפשר. "חרדת טווח" - מכירים? מכונית עם מנוע בנזין או סולר, שדלקה הנוזלי נגמר, עשויה להיתקע בצד הדרך, אבל כל ג'ריקן, קופסא אטומה או כוס נייר יכול להכיל את מעט הדלק שייקח אותה אל תחנת הדלק הקרובה, ובתוך כמה דקות המכונית תהיה מתודלקת כדבעי. ובמכונית חשמלית? בג'ריקן קשה למלא חשמל וסוללה שתספיק להסעת כמה קילומטרים אינה משהו שיכול להיכנס בכיס האחורי.

בקיצור, בשלב זה של הטכנולוגיה החשמלית אנחנו לא רוצים להיתקע בצד הדרך בלי "מיץ". החשש הזה מפני סוף פתאומי לסוללה מכונה "חרדת טווח" והוא מלווה בדרך כלל בלקיחת מרווח בטחון מוגדל לפני שהסוללה תיגמר.

ואז נשאלת השאלה איפה טוענים בחשמל. את ניסאן ליף, כמו מרבית המכוניות החשמליות, אפשר לטעון בבית או בעבודה, וזהו כפי שציינו יתרון משמעותי על פני מכוניות עם מנועי בעירה פנימית. מצד שני, במקרים הנדירים יותר שבהם אנחנו מעוניינים לפצוח בנסיעת מאות קילומטרים, אנחנו צריכים להסתפק ברשת מוגבלת מאוד של טעינה (ראו בהמשך את "מפת הדרכים" בסוף הכתבה) וגם אז, הטעינה לא תימשך כמה דקות, אלא תדרוש לרוב כחצי שעה ומעלה (40 דקות ימלאו 80% מהסוללה במטען המהיר). נסיעה ממושכת ברכב כזה דורשת תכנון וחשיבה מוקדמים.

ועוד שאלה - כמה קילומטרים אפשר לנסוע בין טעינות? ובכן, המצב הולך ומשתפר ולעומת ה-100 ומשהו קילומטרים לכל היותר שאליהם התרגלו צרכני מרבית המכוניות החשמליות עד כה, התרשמתי במהלך המבחן כי טווח הנסיעה בליף החדשה יהיה טוב משמעותית. אפשר להעריך כי בנסיעות בזבזניות יחסית (נסיעות בינעירוניות והרריות, למשל) טווח הנסיעה יהיה כ-200 קילומטרים ובנסיעות חסכוניות (נסיעות איטיות, עירוניות וכד') טווח הנסיעה יהיה באזור 400 קילומטרים. זה עדיין מעט יחסית למכוניות עם דלק נוזלי, אבל הרבה יותר טוב.
אם אתם נוהגים לנהוג באוטובאן הגרמני, אותו כביש בינעירוני שלעתים אין בו מגבלת מהירות, אזי תמצאו חסרון נוסף בליף: המהירות המירבית שלה היא 143 קמ"ש, הרבה פחות מהמקובל בקבוצת המכוניות המשפחתיות.

חסרון נוסף לעומת מכוניות משפחתיות מקובלות הוא בממדים. למרות שממדי החוץ שלה הם בין הגדולים במכוניות המשפחתיות, המושבים האחוריים בניסאן ליף צפופים יחסית, ובעיקר המושב האמצעי-אחורי, מזכירים יותר מושבי מכונית סופר-מיני קטנה יותר. הסיבה, כך נראה, נמצאת בסוללה הגדולה שמתחת לרצפה. תא המטען, לעומת זאת, דווקא גדול ומכובד - 435 ליטר, במקום מכובד בקבוצה.

משהו שלא ממש קשור לחשמליות של המכונית הוא תנוחת הנהיגה. משום מה בחרו בניסאן לוותר על האפשרות לקרב ולהרחיק את ההגה והסתפקו בהגה עולה-יורד. התוצאה היא הגה שקשה מאוד להגיע איתו לתנוחת נהיגה נעימה ויעילה, דבר שפוגם בהנאה בנהיגת המכונית.

לאנשים קשה לשנות הרגלים ועם מכונית כמו ניסאן ליף צריך לשנות כמה הרגלים. השינויים הם לא רק לרעה: צריך להתרגל אמנם לטווח נסיעה מצומצם יותר ולהיעדר האפשרות למלא את ה"מיכל" בדקות בודדות, אבל אפשר גם להתרגל לחבר את המכונית לשקע בסוף היום, כמו שעושים עם הסמארטפון או המחשב הנייד.

הפגיעה האפשרית הזו בספונטניות של לקחת-את-המכונית-מהרגע-להרגע לערבה התיכונה. החסרון הזה עשוי להזמין קיום של מכונית נוספת בבית, שצורכת גם דלק נוזלי (אפשר היברידית, למשל), אבל עדיין לרוב הגדול של הנסיעות, הליף תספיק. מצד שני, קל מן הסתם להתרגל להפחית ב-80% את העלות לקילומטר נסיעה. גם בטיפולים, אגב, אפשר להעריך הפחתה משמעותית בעלויות - כמה עולה פילטר דלק לליף? אה, לא צריך? ומזרקים? אה, לא צריך. ומגדש? לא? שמנים? אוברול? רצועת תזמון? נאדה ונאדה ונאדה.

המצב הקלאסי של כניסת טכנולוגיה חדשה (טוב, חדשה בעידן שלנו) הוא של פניה ראשונה לא לכלל הלקוחות אלא לחלוצים ההם, שמוכנים לשלם קצת יותר ולסבול באהבה את מחלות הילדות של הטכנולוגיה. זו הפילוסופיה של טסלה שליט"א, למשל, ולא של בטר פלייס זצ"ל. אבל במקרה של ניסאן ליף, נראה שחלק גדול ממחלות הילדות כבר מאחורינו והדור החדש כבר בשל להרבה מעבר לחלוצים.
אז מה, הייתם עוברים לחשמל?

מתי ניסאן ליף צפויה להגיע? לדברי מורן סיטין, מנכ"לית ניסאן ישראל, הפרטים עוד לא סגורים סופית. לפי התוכנית - ברבעון השלישי של 2018, כלומר - בקיץ הקרוב

כמה היא תעלה? המחיר, לדברי סיטין, עדיין בדיונים, מנסים שלא יהיה יקר מכ-140 אלף שקלים

האם יהיה צורך ברכישת עמדת טעינה? עמדת טעינה ביתית (סוללה מלאה ב-7.5 שעות) עולה כמה אלפי שקלים, עוד לא ברור אם תהיה כלולה במחיר הרכב

האם תהיה פרישת רשת טעינה מהירה ארצית? אבי קנת, סמנכ"ל סחר בקבוצת קרסו קובל על כך שמדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות מערביות אחרות בפרישת רשת טעינת רכב חשמלי. קרסו צפויה לפרוש כ-25 עמדות מהירות (40 דקות ל-80% סוללה) בשנה הקרובה. נוסף על כך ייפרשו עמדות חצי מהירות (שעתיים לטעינה מלאה) בחניונים ומרכזי קניות, מקומות שאנשים מגיעים אליהם למשך שעה ויותר. בעתיד הלא רחוק, כך קנת, יהיו לניסאן עמדות שיטענו סוללה מלאה בעשר דקות ומטה.

מתי מכוניות חשמליות (כניסאן ליף) יהפכו מיינסטרים בשוק הישראלי? קנת מצטט הערכה כי ב-2025 מכוניות חשמליות יהוו 25% מהמכוניות החדשות שיימכרו. "אני לא רואה סיבה שבישראל זה לא יהיה דומה".