האירוע התרחש בשנת 2010, באזור גן השלושה במהלכו מנהל מתנדב משמר הגבול מרדף אחר קטנוע עליו רכב הבחור, כאשר לטענת הבחור, בשלב מסוים ניידת המתנדב פגעה בקטנוע שלו מספר פעמים, הוא איבד שליטה ונפל בצד הדרך. במקום להושיט לו סיוע או לכל הפחות לבחון את מצבו הרפואי, הבחור מעיד כי המתנדב התחיל להכות אותו בכל חלקי גופו. למתנדב לא נשקפה כל סכנה לחיים והיה ברור כי הבחור מוחזק בשליטתו אך הוא המשיך לספוג מכות, והכל לדבריו, כאשר אקדח מכוון לבית החזה שלו. וכיצד מצדיקה משטרת ישראל את ההתנהלות הכוחנית? בין היתר היא טענה כי "לתובע לא היתה תעודת זהות וטען שהארנק אינו עליו, והנתבע הריח מפיו ריח חזק של אלכוהול".
מצטייר לכם כברוטליות שאין לה מקום במדינת חוק? גם הפרקליטות חשבה כך. כתב אישום הוגש כנגד המתנדב בגין תקיפה הגורמת חבלה ממשית, בגין שימוש מופרז בכוח, תוך גרימת שפשופים וחבורות "שלא כדין ושלא לצורך, אף לאחר שהבחור הוחזק בשליטתו". הדבר היחיד ששיחק לטובת הנאשם היה כי מדובר היה בבמתנדב שלקח אחריות מלאה על מעשיו, הודה בעובדות כתב האישום והביע חרטה על קרותם.
חרף חומרת העבירות ובשל מצבו האישי של המתנדב, בית המשפט מצא לנכון שלא להרשיעו. "נראה כי הרשעה פלילית, בעבירה המיוחסת לו בכתב אישום זה תפגע בו ובפרנסתו, תהווה מכשול בעתידו וכן תמנע את המשך תרומתו בהתנדבות למען ביטחון המדינה ואזרחיה". עוד נכתב בגזר הדין כי אם היה מדובר בשוטר ולא במתנדב, סביר כי היה "נדון בהליך משמעתי ולא בהליך פלילי". בסופו של יום, גזר השופט את דינו של המתנדב ללא הרשעתו והטיל עליו ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות.
לא בסדר, אבל רוצה פיצויים
אולם האזרח שהוכה לא וויתר ובאמצעות עו"ד שרית ברננקה - שורץ, מומחית לדיני ביטוח ונזיקין, הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בקריות כנגד המתנדב ומשטרת ישראל בטענה כי ביצעו כלפיו עוולה של תקיפה, אשר גרמה לו לחבלות ולפגיעה נפשית. על אף שכאמור, היתה זו המדינה עצמה שהגישה כתב אישום כנגד המתנדב וביהמ"ש גזר עליו עונש, המדינה התגוננה בתביעה האזרחית וטענה בין היתר כי כביכול "פעולות שוטרי משטרת ישראל והנתבעים היו סבירות ונועדו לשום קיום החוק והסדר הציבורי".
בסופו של הליך, וחרף העובדה כי לא נגרמה לאזרח פגיעה קבועה כלשהי ולא נותרה לו נכות צמיתה כלשהי, הגיעו הצדדים להסכם פשרה על פיו הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 40,000 שקלים כפיצוי כולל שכ"ט עורך דין. עו"ד שרית ברננקה -שורץ: "במקום בו מפעילה המשטרה כוח בלתי סביר כלפי האזרח, יש למצות עימה את הדין הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי שכן הפסיקה מוכיחה, כי מי שנפגע מאלימות משטרתית בלתי סבירה יזכה לפיצוי. אין חובה כי יתקיים הליך פלילי כנגד התוקף אולם הרשעה של התוקף בהליך פלילי מקלה על הנפגע בהוכחת תביעתו בהליך האזרחי".
מה מותר לשוטרים לעשות?
נוהל משטרתי פנימי קובע כי מרדף משטרתי ייערך רק כאשר אינו יוצר סיכון מהותי לפגיעה בחפים מפשע, כאשר אינו מהווה סכנה גדולה יותר לרודף, לנרדף ולעוברי אורח בדרך, בהתחשב בחומרת העבירה שביצע החשוד-הנרדף וכאשר הוא האמצעי הסביר - ואין דרך אלטרנטיבית לבצע את מעצר החשוד-הנרדף. כך עולה מנוהל משטרתי שפורסם בעבר.
הנוהל אף נפתח באזהרה: "כל מרדף עלול להוות סכנה ממשית לרודף, לנרדף ולקהל האזרחים, זאת בשל האפשרות לפגיעה בבני אדם ובכלי רכב החולפים במקום.
לא אחת הסתיימו מרדפים באסונות בהם נפגעו או קופחו חיי אדם ונפגע רכב. לכן, המרדף הוא כלי מסוכן שיופעל רק בהתקיים כל השלבים המנויים בסעיף ג'. אותו סעיף ג' לנוהל קובע כי מרדף יבוצע רק לאחר החלטה לבצעו (כאשר יש חשד ממשי לביצוע עבירה), לאחר שהוכרז על המרדף והחשוד הוזהר באמצעות הכריזה ובשילוב כוחות משטרתיים בהם מספר ניידות, מסוק כלי רכב גלויים וסמויים ומחסומי דרך מסוגים שונים.