תזמורת, זה הדבר הראשון שעולה לי בראש כאשר אני מביט על כל הכוורת הרוחשת שמתגלה לי בשטח העבודות של רכבת ישראל בתחנת הרצליה. אבל בעוד בתזמורת נחלקת העבודה בין הכינורות, החלילים והאיש שהסתדר הכי טוב עם המשולש הזה ממתכת - כאן מנגנים על כלים הרבה יותר כבדים.
אבל לפני שנצלול לתוך מה שאנחנו רואים מסביבנו, כמה מילים על המבצע הזה. מדובר בפרויקט החלפת תוואי המסילה במקטע שבין שפיים לתחנת הרצליה, אבל לא מדובר רק ב1,100 מטרים של פסי רכבת, המבצע כולו משלב גם את החיבור של המסילה עם תוואי כביש 531 ההולך ונשלם, הנחת תשתיות תקשורת, איתות, חיבור לקו המסילה לכפר סבא ותחנות רעננה מערב ודרום העתידיות וביטול מפגשי הכביש-מסילה, שלושה במספר - ביטול שיקל משמעותית על עומסי התנועה באיזור, במיוחד בשעות הבוקר.
אבל כמו בכל תזמורת, העסק הזה ידפוק רק אם כולם יידעו לנגן בהרמוניה ומי שאחראי על ההרמוניה הזו הוא עמוס פרתוק, מרכז המבצעים בחטיבת התשתיות של רכבת ישראל. אם דיברנו על תזמורת, עמוס הוא המנצח שלה, האיש שעל הכתפיים שלו מונח היישום של כל המבצע האדיר הזה. כל ההסברים שלו לא הבהירו את ההיקף של מה שקורה פה כמו לוח תכנון העבודה שתלוי במרכז המבצעים של הפרויקט. ברגע הראשון זה נראה כמו גרף מקושקש ורק כאשר מביטים מקרוב מבינים את המורכבות האדירה שמקיפה את כל הדבר הזה.
רק כדי לקבל מושג על ההיקפים שבהם מדובר, העבודות שמתנהלות סביב השעון, 24 שעות במשמרות מתחלפות כוללות מאות עובדים במעטפת הרחבה של הפרויקט, אופרציה שלמה שמתחילה בדיילים בתחנות, שאטלים שמחליפים בעצם את הרכבות בין תחנות בית יהושוע ותל אביב האוניברסיטה, עבור בעשרות רבות של עובדי קבלני משנה שאחראים על המעטפת של המסילה וכ-40 עובדי חטיבת התשתיות, מסילאים, מפעילי ציוד כבד ועוד באתר העבודות עצמו.
כאשר אני שואל על עלות הפרויקט אני מתחיל לקבל מושג על מה שהולך פה, מבחינת הנחת הפסים, רק העלות הזו עומדת על 1.8 מיליון שקלים. כאשר מוסיפים אליה את אותה עלות של קבלני משנה, תקשורת, הסעות, דיילים, ההפסדים מעצירת הפעילות - העסק נאמד במאות מיליוני שקלים להערכת אנשי הרכבת.
במשקל כבד
עם ההגעה שלנו לאתר העבודות מציידים אותנו בווסט בטיחות וקסדות, בודקים שהנעליים בטיחותיות ואנחנו נכנסים פנימה. בדיעבד, את אביזר הבטיחות החשוב ביותר לעסק הזה לא לקחתי בחשבון - אטמי אוזניים.
ההמולה באתר העבודות מטעה, מה שנראה במבט ראשון כאנדרלמוסיה מוחלטת של כלים שונים ומשונים מתחבר למכונה אחת גדולה שעובדת בתיאום מושלם ותזמון מדויק שנמדד בדיוק של דקות, אין שום מרווח טעות. הנחת רבדים, הגעת קרוניות החצץ, הידוק, הנחת המסילות, פילוס, בדיקה ומעבר קרוניות הפינוי והבקרה - הכל דופק בדייקנות כזו שבינינו - אנחנו לא כל כך מזהים עם רכבת ישראל.
הכלים שמסתובבים פה, ערימות ענק של ברזל מופעלות על ידי אנשי צוות מנוסים שהצליחו להדוף כל קושיה שזרקתי לעברם. החל ממודל היצור של הפלסר - 1998, העלות שלו - כ-3 מיליון יורו, כמה כוחות סוס - 506, וכן הלאה. הפלסר שמכונה "המפלצת הצהובה" הוא מכונת ענק לכיוון והידוק המסילה. הוא מתופעל על ידי שני אנשים, הראשון בחזית הכלי אחראי על הזנת נתוני המסילה הרצויים למחשב והמפעיל האחורי למעשה שולט במערך עשרות הפטישים שאחראיים לכך שהמסילה תונח בדיוק על פי הנתונים האלו. קצב ההידוק עומד על 400 מטרים בשעה.
את המנוף הענקי שאחראי על הנפת מקטעי המסילה או בכינויו ברכבת "הקרנף", מפעיל ולרי, שמצליח לחלק את הקשב שלו בין הנפת מקטע מסילה באורך 18 מטרים ומשקל 12 טון לשאלות שלי על פרק ההכשרה לתפעול המנוף המסויים הזה (חודש וחצי רק לכלי הזה ועוד כמה מאות שעות התמחות לצד מפעיל מנוסה). המנוף, בעל כושר הנפה של 90 טונות הוא אחד משני כלים שיש לרכבת בנוסף למנוף "קטן" של 25 טונות. דלק? יש מספיק עם מיכל של 1,000 ליטרים סולר.
הכלי השלישי הוא המווסת, אני לא יודע מה מווסת בו - הוא נראה בדיוק ההפך ממשהו מווסת - זו מפלצת על פסים שכאילו יצאה מהסט של "מקס הזועם - מסילות הזעם". בחזית שלו מעין פורץ מחסומים שמסלק את כל השאריות שמרים הפלסר ומאחוריו גרסת המוטציה של מטאטאי כבישים שמעיף את אבני החצץ הענקיות ומרחיק אותן מהמסילה.
אחרונה חביבה היא קרונית הבקרה, שאמנם לא ביקרה אותנו באותו יום, אבל מכונה מעניינת בכל קנה מידה. הקרונית שהיא למעשה חדר מחשבים ענקי על גלגלים המפעיל שיושב מול סוללת המסכים, מקבל את הנתונים אודות המסילה משמונה מערכות חישה אופטיות בחיפוש אחר הפגמים הקלים ביותר במסילה. אגב, את כל זה היא יכולה לעשות במהירות של עד 120 קמ"ש.
תתחדשו
עבור רובם המוחלט של משתמשי הרכבת, עבודת חטיבת התשתיות היא שקופה לגמרי. אלו האנשים שלמעשה אחראיים לכל מה שלא נע או מסיע ברכבת ישראל, אבל בלי העבודה שלהם שום דבר גם לא יזוז עליה.
אם גם אתם הייתם בין מאות אלפי הנהגים שמרטו שערות בפקקים הענקיים בשבוע שעבר יכול להיות וגם מאוד מובן אם פה ושם סיננתם איזו קללה עסיסית על העיתוי, התזמון, למה זה באמצע השבוע, למה במשך היום ולמה לא עשיתם פיפי לפני שיצאתם לדרך. כל הטענות האלו לגמרי מובנות, אבל רק אחרי שרואים את המפעל הענק הזה של הנחת המסילות ומבינים את ההיקף שכולל מבצע כזה, השאלה העיקרית שאתה שואל את עצמך היא לא "למה", אלא "איך", איך הם מספיקים לעשות את כל זה תוך פחות משבוע?
