לא הרבה מכירים את ההיסטוריה של מרצדס בתחום כלי הרכב המסחריים, אולם החברה הזו, עוד בראשית המאה ה-20 הייתה הראשונה להציע מנועי דיזל במשאיות. הראשון בשנת 1923, ומנוע דיזל שישה צילינדרים בטור בשנת 1927. בשנים אלו החברה גם התנסתה בפיתוח מערכות הזרקת דלק בשימוש בלחץ אוויר למשאיות.
כמעט מאה שנים אחר כך, מרצדס שוב מקדימה את תעשיית המשאיות הכבדות עם ההכרזה על דגם כל חשמלי למשאית הכבדה שלה ה-E אקטרוס.
דגם הקונספט שהוצג בתערוכת האנובר לכלי רכב מסחריים בשנת 2016 וגרר תגובות נלהבות בציבור הלקוחות וכמובן ארגונים ממשלתיים, יחד עם 150 הזמנות מלקוחות מובילים הביאו את חטיבת המסחריות של מרצדס להאמין במוצר.
כרגע, מדובר בהסבה של משאיות כבדות מסדרת אקטרוס הבכירה בתצורות שניים ושלושה סרנים. המשאית עושה שימוש ב-11 סוללות המותקנות בתחתית המרכב, אלו ושאר רכיבי ההנעה מגיעים ממקורות שכבר עושים שימוש בהם או כאלו הקרובים מאוד לייצור סדרתי, כך נמסר בהודעה.
עשר חברות גדולות, שמונה מהן מגרמניה ושתיים משוויץ נבחרו לקחת חלק בפיילוט של השימוש במשאית החשמלית. החברות שיעשו במשאיות שימוש בתנאי אמת מתפרשות על מגוון רחב של שימושים. משינוע מוצרי מכולת בקירור ועד חומרי בניין ויחליפו משאיות דיזל ללא שינוי באופי השימוש. למעט הכשרה מיוחדת שיעברו נהגי המשאיות הללו.
ייצור סדרתי ב-2021
חלק ממכלולי ההנעה, דוגמת הסרנים מגיעים מיישומים שונים של מרצדס, כמו אוטובוסים היברידיים של מרצדס והותאמו לשימוש באקטרוס. מיקום המנועים החשמליים בטבורי הגלגלים מאפשר גם הגבהה של מרווח הגחון של המשאית ליותר מ-20 ס"מ.
המנועים התלת פאזיים מקוררי נוזל מייצרים הספק של 125 קילוואט (שהם כ-168 כ"ס) ו-49.5 קג"מ כל אחד. יחסי ההעברה של "תיבת ההילוכים" מאפשרות לחלץ יותר מאשר פי 10 מנתון המומנט הזה.
הסוללות שמשמשות את המשאית אחראיות גם לאספקת הכוח לצרכני אנרגיה האופייניים למשאית כמו מדחס אוויר לבלמים, משאבת ההגה, מדחס המזגן לקבינה או לתא המטען המקורר אם יש צורך בכך.
טווח הנסיעה המוצהר של 200 ק"מ מחושב גם במעמס המלא של המשאית העומד על 11.5 טונות.
זמני הטעינה של המשאית נעים בין שלוש ל-11 שעות בהתאם לתקן הטעינה, מצב הסוללות ולניהול מערכת הטעינה הממוחשבת במשאית. זו מתעדפת את הטעינה כך שמערכות החשמל החיוניות כמו אורות, בלמים, בולמי האוויר ומערכות הקירור ייטענו ראשונות.
10 המשאיות שייקחו חלק בפיילוט צפויות לנוע על הכבישים עד לפחות אמצע שנת 2020, במטרה לאפשר לחברה לא רק לקבל משוב אמיתי מהשימוש בהם, אלא גם לשמש בסיס למחקר להשוואת ההיבטים הרחבים יותר של שימוש במשאיות חשמליות לעומת משאיות דיזל לטווח ארוך.