השוואתי: הונדה אפריקה טווין מול קי.טי.אם אדוונצ'ר 1090R

ההונדה אפריקה טווין 1000 והקי.טי.אם אדוונצ'ר R1090 מצטיינים יותר מכל בכך שהם מצליחים להרחיב את גבולות ההנאה מהרכיבה, באופן ששום אופנוע אחר לא יכול לעשות. לאחר יומיים שבמהלכם מצאתי את עצמי מספר רב של פעמים רוכב מאוד מהר, משוחרר לחלוטין בכביש ובשטח ופולט שאגות התלהבות בתוך הקסדה, הבנתי עד כמה שני האופנועים הללו מיוחדים. כבישים עירוניים, הרריים מפותלים, מהירים, לבד, בהרכבה, מעלות קשים במדבר, ירידות תלולות ללא אחיזה, חלוקי נחל, קפיצות... לא משנה איפה שמתי את הצמיגים, הצלחתי לחוות את הריגוש מהרכיבה ובמנות גדולות. זה אומנם החזיר אותי לשאלה הישנה, מה אני בעצם מחפש באופנוע? אבל על כך בהמשך.

שני האופנועים שבמבחן שייכים לקטגוריית אופנועי האדוונצ'ר הגדולים, אבל ייחודם הוא ביכולת השטח הגבוהה שלהם יחסית לשאר אופנועי האדוונצ'ר הנובעת בעיקר ממהלך מתלים ארוך יותר, מקוטר הגלגלים הזהה לזה של אופנועי שטח מקצועיים, מתנוחת רכיבה שמאפשרת גם רכיבה יעילה בעמידה, ממרווח גחון נדיב וממשקל כללי נמוך יחסית לאדוונצ'רים גדולים. למעשה המתכננים של שניהם כיוונו לאותה מטרה, אך כאשר החליטו באיזו דרך להשיג אותה, בחרו בדרך מעט שונה. איך הם בנויים?

באפריקה טווין מורכב מנוע טווין מקביל לעומת מנוע ה-V טווין אורכי עם זווית של 75 מעלות בין הצילינדרים בקי.טי.אם. לכל אחת מהתצורות יתרונות וחסרונות, כך למשל ההונדה רחב יותר באזור הרגליים לעומת הקי.טי.אם, אך בעל מרכז כובד נמוך יותר לטובת היציבות והשליטה במהירויות נמוכות. הבדל משמעותי נוסף בעקבות תצורת המנועים הוא המצאות צילינדר אחד בין רגלי הרוכב בקי.טי.אם, עובדה הגורמת לפליטת חום רבה לאזור הירכיים ובהחלט עשויה להיות בעיה ברכיבה איטית בקיץ.

ההבדלים בין המנועים באים לידי ביטוי משמעותי עוד יותר בסעיף ההספקים, כאשר מנוע ההונדה מפיק 94 כ"ס ב-7,500 סל"ד ו-10 קג"מ ב-6,000 סל"ד לעומת המנוע האוסטרי שהספקו מטפס עד 125 כ"ס ב-8,500 סל"ד ולא פחות מ-11 קג"מ ב-6,500 סל"ד. ההבדל העצום העומד על 30% בהספק המרבי מורגש היטב ברכיבה בעיקר על האספלט, אך להפתעתי בעיקר בתחום הסל''ד הבינוני והגבוה ופחות בתחום הנמוך. התוצאה היא שהקי.טי.אם מרגיש הרבה יותר חזק ומאפשר לרוכב להאיץ באופן שההונדה פשוט לא עומד בקצב.

תזמון פעימות העבודה בין שתי הבוכנות של ההונדה הוא 270 מעלות ובזכות כך המנוע מצטיין בתגובה מהירה לשינוי במצב הגז ומפיק צליל נעים במיוחד. תיבת ההילוכים בשני האופנועים מעט נוקשות, אך עדיין מדויקות, כאשר פעולתו של מצמד מגביל ההחלקה הגדול בקי.טי.אם, מעט פחות מדויקת לעומת ההונדה ומחייבת הסתגלות ובאופן כללי התיבה של ההונדה נעימה וחלקה מעט יותר. יחסי ההעברה בשני האופנועים מתוכננים היטב, כדי להתאים לשיוט במהירויות גבוהות וגם לרכיבה רגועה בשטח ובזכות המומנטים האדירים ניתן, ברכיבה רגועה, להישאר בהילוך גבוה יחסית ללא צורך בהעברות הילוכים תכופות.

מערכות הניהול של המנועים נבדלות מאוד זו מזו בגלל העובדה, שבקי.טי.אם השליטה על הפרפרים בסעפות היניקה היא בעזרת מנועים חשמליים נשלטים על ידי מחשב ואילו בהונדה עושים שימוש בכבלים הקונבנציונאליים. בזכות כך מערכת בקרת האחיזה בקי.טי.אם, אותה ניתן לכוון במגוון מצבים, מאפשרת התאמה אופטימלית של מצב הפתיחה של הפרפרים בהתאם למידת האחיזה של הצמיגים ולא גורמת לניתוק ההצתה כפי שעושה מערכת בקרת האחיזה בהונדה. כתוצאה מכך, ההבדל ברכיבה בשטח הוא עצום ומהר מאוד הבנו שבכדי לרכוב עם ההונדה בשטח מבלי להרגיש שהמנוע כבה כל הזמן ולאבד שיווי משקל, צריך לבטל את המערכת לחלוטין, פעולה אותה יש לבצע לאחר כל דימום מנוע. היבט נוסף של מערכת זו היא רכות הפעולה של ידית הגז בקי.טי.אם שבהעדר כבלים מתכתיים מעניקה לרוכב שליטה מדויקת להפליא על מצב הגז, אך עלולה לגרום לרוכבים לא מיומנים לחשוש מהשילוב בין המנוע העוצמתי ורכות הפעולה של הידית. על שני האופנועים הורכבו מערכות פליטה משופרות של AKRAPOVIC שמעבר למראה המדהים שלהם, מפחיתות את המשקל, משפרות את צליל הפליטה ומשפרות במקצת את כוח המנוע.

בכדי לבחון את האופנועים באותם התנאים ביקשנו מהיבואנים שירכיבו עליהם צמיגים זהים והבחירה הטבעית הייתה בצמיגי PIRELLI SCORPION RALLY STR. צמיגי 50/50 אלו מתאימים בדיוק לייעודם של שני האופנועים ומצליחים לשלב בין יכולת שטח טובה מאוד לבין אחיזה היגוי ברמה טובה על גבי האספלט. את לחץ האוויר בצמיגים כיוונו בהתאם למה שרשום בספר הרכב ולא הורדנו אוויר לפני הכניסה לשטח בכדי להימנע עד כמה שניתן מצביטות ולאפשר מעבר מהיר ובטוח בין השטח לכביש.

שלדת ההונדה היא בתצורת עריסה כפולה מפלדה, שמקיפה את המנוע גם מתחתיו, כאשר שלדת הזנב מהווה חלק בלתי נפרד מהשלדה הקדמית. לעומת זאת בקי.טי.אם השלדה בנויה מסבך צינורות שמחברים בין צוואר ההיגוי לציר המזלג האחורי והמנוע תלוי עליהם ומהווה חלק אינטגרלי מהשלדה ושלדת הזנב מחוברת אליה עם ברגים.

בהונדה מורכב מזלג קדמי הפוך בקוטר 45 מ"מ של SHOWA עם מהלך של 23 ס"מ ואילו בקי.טי.אם המזלג הקדמי הוא מתוצרת WP בקוטר 48 מ"מ ומהלך של 220 מ''מ. המזלג בהונדה הרבה יותר רך וסופג וברכיבה איטית על גבי סלעים סיפק יותר נוחות ואחיזה, לעומתו המזלג בקי.טי.אם מצליח לשמור על היציבות ומעניק יכולת הרבה יותר טובה של ספיגת חריצים עמוקים בשטח ומאפשר רכיבה הרבה יותר אגרסיבית גם בכביש בלי לגרום לנדנודים. הבולם האחורי בקי.טי.אם פועל ללא מנגנון לינק פרוגרסיבי וכמו לגבי המזלג, גם במקרה זה הוא מרגיש תומך יותר באותם מצבים של רכיבה מהירה, בהם הרוכב כמעט מתעלם מכל מה שמתחת לגלגלים. בשני האופנועים קיימת אפשרות של הקשחת הבולמים האחוריים על ידי ברז חיצוני, בכדי להתאים את הבולם למצבי עומס שונים הנובעים מהמטען הרב ששני האופנועים מסוגלים לשאת.

בשני האופנועים מורכבים שני דיסקים מלפנים, בכדי להתמודד עם בלימה במהירויות גבוהות ועם עומס רב. מערכות ABS מקלות מאוד על הבלימה, כאשר בתחום זה יש יתרון לקי.טי.אם בזכות היכולת לשנות את אופן ההתערבות של המערכת על ידי בחירת מצב רכיבה מתאים. התחושה המתקבלת בבלימה בהונדה היא מעט יותר רגישה, לעומת הבלימה העוצמתית בקי.טי.אם שדורשת קצת יותר הסתגלות בכדי להרגיש בשליטה מלאה.

ההבדלים בהספקי המנועים, בשלדות והמתלים גורמים לשני האופנועים להיות שונים מאוד בתחושה שהם מעבירים לרוכב בכביש. הקי.טי.אם קרוב יותר בתחושות לאופנוע ספורט, עם תנוחת רכיבה זקופה ונוחה ומוכן בכל רגע להטיס אותך קדימה ולגרום לך להרגיש שאתה רוכב על טיל. המראה של האפריקה טווין נעלם לי מהמראות בעליה מצומת אלמוג לכיוון ירושלים נחרט לי עמוק בזיכרון וגרם לי להבין עד כמה הקי.טי.אם חזק יותר. ההונדה לעומתו גורם לרוכב להתיישב בתוכו ולא מושך אותך להגיע לתחום הבריא של המנוע. להפתעתי הקי.טי.אם נוח יותר לישיבה ממושכת ופחות רועד ברגליות, גם לאחר הסרת כיסויי הגומי. לעומת זאת, המשקף הקדמי המינימליסטי בקי.טי.אם רחוק מאוד מיכולות הסטת הרוח של המשקף הרחב והגבוה יותר של ההונדה, אך האחרון מסתיר את מה שקרוב לגלגל הקדמי ברכיבת שטח איטית.

בכביש אלון המפותל ההבדלים באו לידי ביטוי באופן בולט וגרמו לי להרגיש הרבה יותר כיף והתלהבות מרכיבה על הקי.טי.אם, גם אם הקצב שבו רכבתי על שניהם היה זהה. יש משהו בשילוב בין יכולת הטיפוס למעלה של מנוע של הקי.טי.אם, עם השלדה הקשיחה ופעולתו של מצמד מגביל ההחלקה שגרמו לי ליהנות מאוד מהרכיבה עליו בכביש. בעיר שני האופנועים מצליחים לתמרן בקלות בתנועה, כאשר הקי.טי.אם מבשל יותר את הרגליים של הרוכב. בכבישים בין עירוניים מהירים ניתן כמובן לשייט במהירויות גבוהות מאוד ללא כל בעיה לאורך זמן, כאשר מיכל הדלק הגדול יותר ב-4.2 ליטרים של הקי.טי.אם מעניק לו טווח נסיעה של כ-350 קילומטרים שהם כ-70 ק"מ יותר מההונדה.

לאחר פרוק מהיר של הגומיות מרגליות הרוכב וכיוון של מנופי המצמד והבלם, כדי להתאים למגפי וכפפות שטח, התיישבתי על כל אחד מהאופנועים ושניהם גרמו לי להרגיש שאני על אופנועי שטח, אבל גדולים במיוחד. המושב בהונדה נמוך יותר לעומת הקי.טי.אם, אבל להפתעתי היה פחות נוח לאורך זמן. שני האופנועים צרים יחסית באזור הרגליות, ומאפשרים עמידה ללא פיסוק מוגזם ומעודדים רכיבה בעמידה.

הכידון בהונדה גבוה ומכופף לאחור יותר מאשר בקי.טי.אם ולכן קצת יותר נוח לרכיבה בעמידה זקופה, אך מעניק פחות תחושת שליטה על הגלגל הקדמי. תפעול רגלית ההילוכים בהונדה עם מגפי שטח בעייתית מאוד לעומת הקי.טי.אם, בגלל הקרבה בין הרגלית למנוף ההילוכים. מהר מאוד התחלתי להתחבר לשני האופנועים, אך ההונדה דרש פחות תשומת לב וגרם לי להרגיש בשליטה מלאה מוקדם יותר. המהירות בשבילים כלל לא מורגשת ורק לאחר מבט חפוז בלוח המחוונים מבינים עד כמה האופנועים מהירים ומבצעים הכול בקלילות ללא העברת מסרים מאיימים לרוכב. למרות שלוח המחוונים בהונדה כולל מידע רב, הוא כמעט בלתי קריא ברכיבה בעמידה ולעומתו בקי.טי.אם מוצג פחות מידע על הצג, אך אין כל בעיה לקרוא אותו.

נחיתות מקפיצות תוך כדי רכיבה מהירה על השבילים וכניסה לתוך מהמורות נבלעות ברובן ללא שום בעיה על ידי המתלים, כל עוד נוחתים נכון ומאטים לפני חריצים גדולים. בסעיף זה יש יתרון לקי.טי.אם בזכות קשיחות השלדה ואופן הכיול הבסיסי של המתלים, שמאפשרים לרוכב על הקי.טי.אם לשמור על מהירות גבוהה יותר ללא התחשבות בתנאי הקרקע. בעליות הארוכות בדרכי ה-4X4 שהג'יפים דאגו לחפור בהם בורות גדולים ולחשוף מדרגות סלע, נאלצתי פעמים רבות פשוט לפתוח גז בעמידה ולכוון את האופנועים למעלה ללא בחירת נתיב אופטימלית. בתנאים אלו הקי.טי.אם העניק תחושה בטוחה יותר והצליח לשמור על התקדמות בקצב מהיר באופן נשלט יותר לעומת ההונדה. פעמים רבות, בכדי לשמור על זרימה אחידה השתדלתי להימנע עד כמה שניתן משימוש בבלמים והשתמשתי הרבה בבלימת המנוע בכדי להאט את האופנועים. גם במקרים שבהם הורדתי כמה הילוכים בבת אחת ושחררתי את המצמד בהחלטיות, כמעט ולא הצלחתי לגרום לגלגל האחורי להינעל ולצאת מהכיוון, בזכות מנגנון המצמד המיוחד המותקן באופנועים. בקטעים איטיים וצפופים אהבתי מאוד את זווית הצידוד הגדולה של הכידון בהונדה לעומת הקי.טי.אם המאפשרת סיבובים כמעט במקום.

למרות שהמנוע של הקי.טי.אם אדוונצ'ר R1090 חזק ומתקדם מזה של ההונדה אפריקה טווין 1000, המתלים קשוחים ותומכים יותר, האבזור המקורי הוא ברמה גבוהה יותר, ברכיבה עצמה ההונדה מצליח לצבור מחדש נקודות באופן מפתיע. ההונדה בעיקר נעים יותר במפגש הראשוני ופחות מאיים, במיוחד עבור מי שאין לי ניסיון רב ברכיבה על אופנועים גדולים וחזקים ומחפש אופנוע שיעשה הכול בקלות. למרות המצמד ההידראולי והמצערת החשמלית בקי.טי.אם, ההונדה מצריך פרק הסתגלות קצר יותר ומצליח להעניק לרוכב תחושת שליטה בטוחה יותר.
במהלך הרכיבה על גבי הקי.טי.אם הרגשתי הרבה יותר פעמים את אותה התחושה המשכרת שהכול ברכיבה מתחבר במדויק וכל פעולה של האצה, בלימה והעברות משקל היא בדיוק מה שנחוץ כדי לרכוב מהר ונכון יותר. להפתעתי ההבדל בין האופנועים הורגש באופן בולט יותר דווקא על הכביש, שבו בזכות הביצועים העדיפים משמעותית הקי.טי.אם הצליח להעניק חווית רכיבה משמעותית בהרבה. לעומת זאת חווית הרכיבה על ההונדה היא פחות מרגשת ועוצמתית וגורמת לרוכב להיות יותר מנותק מהרכיבה עצמה. הנטייה שלי היא להעדיף אופנועים שמכוונים במקור לביצועים גבוהים ובעקבות כך, גם המתלים, השלדה, תנוחת הרכיבה וכל שאר המערכות מותאמים בהתאם. לאחר מחשבות מרובות הגעתי למסקנה שעבורי לבחור בהונדה יהיה דומה למצב שבו גבר נשוי לאישה, אך כל הזמן חושב על מה שהפסיד מזה שלא בחר באישה אחרת מרתקת, מעניינת ובעלת אופי שובב יתר ולכן אני בוחר בקי.טי.אם.

בעוד שבועות ספורים תנחת בארץ גרסת האדוונצ'ר האמיתית של האפריקה טווין, שמקבלת מיגון, מתלים, מיכל דלק מוגדל, חישוקים שונים, מערכת דלק ועוד רשימה ארוכה מאוד של שיפורים שבהחלט עלולים לשנות את התמונה בכל מה שקשור להקשחת יכולות השטח שלו. את המפגש המחודש של הגרסה הזו עם הקי.טי.אם יהיה מעניין מאוד לראות.

ההזמנה לרכיבה מדברית בנוף העוצר נשימה של מדבר יהודה וקפה מול הנוף המדהים של מנזר המרסבא היושב לו על צלע ההר מעל ערוץ נחל קדרון, הוא אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו ולסרב לו. נוסיף על כך שני אופנועי אדוונצ'ר מהנחשקים ביותר כיום בשוק וקיבלנו מתכון מעולה לרכיבה מהנה במיוחד.
קי.טי.אם - למרות המשקל העצמי, 205 ק"ג, התחושה היא שהאופנוע קל, הפרונט קל לתמרון ואפילו לרגע אתה שוכח שאתה רוכב על גמל. לי הפריע קצת גובה המושב בקי.טי.אם בעיקר בקטעים טכניים שצריך את עזרת הרגליים, זווית ההיגוי המוגבלת שהקשתה על תמרונים המצריכים רדיוסים קטנים ותגובת המצערת חדה ומהירה.
ברכיבה זורמת הכלי קצת נוקשה אך ככל שהמהירות עלתה רמת ההנאה עלתה אין ספק שמדובר באופנוע שבנוי גם לרכיבה ספורטיבית וקשוחה.
הונדה - תנוחת רכיבה נוחה מאוד בישיבה ובעמידה הכול במקום וקל לתפעול. חולשת המנוע ביחס לקי.טי.אם מורגשת, מצד שני האופי שלו נעים ונשלט יותר. המתלים היו נעימים גם ברכיבה על דרכים משובשות וסלעיות כשהמהירות עלתה הרגשתי שהאופנוע יוצא קצת מאזור הנוחות שלו.
שורה תחתונה , הבחירה כאן היא בין שני אופנועי אדוונצ'ר טהורים האמורים למלא שורה של משימות בחלקן יומיומיות כגון עבודה בית, לצאת לבילוי, טיולי כביש, טיולי שטח ארוכים ועוד.

המנצח שלי במבחן הוא האפריקה טווין עליו הרגשתי הכי בנוח ובטוח, המנוע נעים, האופנוע נשלט וצייתן אין ספק שמבחינתי זה האופנוע שאתו הייתי בוחר לצאת למסעות.

ירון פריאנטה, רוכב שטח בסופי שבוע על הוסאברג שתי פעימות וביום יום מתנייד על ב.מ.וו GS1200

יש ברכיבה גב אל גב על שני אופנועים כדי לחדד כל כך הרבה הבדלים ביניהם. לו היה מישהו מתייעץ איתי יום לפני המבחן לגבי אחד הכלים האלו, לא היה ספק שהייתי משבח אותו על הבחירה. אבל יש דברים שמבינים הרבה יותר במעבר חד, תכוף ונשנה בין שני האופנועים.

עיצוב חיצוני הוא עניין של טעם, ושני הכלים האלו מגיעים בשני טעמים שונים. שניהם בסכמת צביעה שמאוד מזוהה עם הבית מהם הם מגיעים ונאים ביותר, אבל בעוד ההונדה מתחבב יותר בקלות בזכות ה"פנים" שמעניקות לו יחידות התאורה, הקי.טי.אם מבהיר כבר ברגע הראשון שהוא כלי מושחז שבא לעבוד. וזה גם המסר שימשיך להדהד במהלך היום הזה.

מבחינת סביבת המחיה, למרות המופע המודרני בהונדה, סידור תצוגת הנתונים בו לא אופטימלי. ספרות המהירות גדולות וברורות, אבל כל השאר ממוקם למטה מדי וקשה לקריאה ללא הסטת מבט. הקי.טי.אם מפצח את זה טוב יותר, למרות המראה הפחות היי-טקי.

על אף ג'מוסיותם, לא מדובר במפלצות וגם רוכבים בינוניים במידותיהם יוכלו להתמודד איתם, הן בהיבט הגובה והן המשקל. עם זאת, ההונדה היה ידידותי יותר למשתמש בקלילות שלו. שניהם נחבקים בקלות על ידי הירכיים כאשר לקי.טי.אם יתרון קלוש בשל הצינור המחבר בין סעפת הפליטה לדוד בהונדה שמפריע לעקב.

על פער המנועים ראובן כבר כתב, הוא אכן מוחשי כאשר דוחפים את הכלים. אולם למרות זאת, עבורי ההונדה היה האופנוע העגול, הנעים והזורם ביותר ואליו גם התחברתי יותר. הקי.טי.אם הוא יותר כמעט בהכל, עד שעבורי זה היה יותר מדי. למי שירצה את הכלי הכי "ברזלים" שיש ובאמת הולך להעביד אותו קשה - כנראה שהוא יתאים יותר, לרוכב היומיומי שמחפש את העגול והידידותי - אפריקה טווין הוא הבחירה. גם עבורי.