השקה עולמית: ב.מ.וו F850GS למי קראתם בינוני?

פאן. בסופו של דבר, כל הסיפור ברכיבה על אופנועים הוא הפאן. נכון שזה חוסך זמן, ופקקים ודלק וחניה וזיהום אוויר אבל אף אחד לא עושה משהו שהוא לא נהנה ממנו רק כדי לשמור על חורים באוזון או למצוא חניה ליד הבית. גם, אבל לא רק. והעיקר ברכיבה על אופנוע זאת ההנאה שבו, הרוח על הפנים ותחושת החופש האבסולוטי חסר העכבות שמוהל ומערבב אדרנלין ובנזין ביחס של 1:1 באמצעות 9,000 סיבובי מנועי בדקה. פאן.

הפאן הזה עמד לחטוף נוקאאוט בבוקר ההשקה, שעה שעמדנו בשעה מוקדמת מדי בפתחו של המלון, אי שם בגבעות הצפון מזרחיות למאלגה ספרד, לבושים במיטב ציוד הרכיבה והסתכלנו על הגשם השוטף שירד בעוצמה על האופנועים, מאיים להשבית את שני ימי הרכיבה המתוכננים בהשקה העולמית. אז מה עושים כשיש סערה ורוצים (צריכים...) לרכב? שולפים חליפות סערה, מורידים את משקף הקסדה, מוודאים שוב וטוב שאין שום רווח בין המעיל למכנסים (כי אין דבר יותר נורא מטיפת מים שגולשת לה על הענבים), יוצאים אל הגשם ו-13 המעלות שצפויות לרדת ככל שנעלה בגבהים, עולים על המושב הרטוב ומניעים. אז איפה פה הפאן?! רגע.

למרות הסמיכות לפסח, אנחנו לא מדברים על משה וטעויות הניווט המביכות שלו במדבר, אלא על משפחת אופנועי האדוונצ'ר / אנדורו של ב.מ.וו הלוא היא ה-GS המיתולוגית. השנה היא 1980 וב.מ.וו משיקה את ה-R80GS, להלן האמא והאבא של משפחת ה-GS, ראשי תיבות עבור גאלנדה-שטראסה, שטח-כביש בשבילכם.

אחרי זה כמובן שהופיע גם ה-GS100 שכבש את העולם ומדבריות הדאקאר אבל בקטגוריית הביניים היה זה ה-650F שהוצג בשנת 1993, שזכה להצלחה לא קטנה ונתן את הפוש להמשך השושלת. בשנת 2008 הוצג דור חדש של ה-F650 כשלצדו הוצג לראשונה גם ה-F800 GS. ה-F650 עצמו זכה לדגם ושם חדש בשנת 2012 עת הפך ל-F700GS. אז כמה הסדרה הזאת חשובה ומשמעותית עבור עולם האופנועים בכלל וב.מ.וו בפרט? את המקום הנכבד בדפי ההיסטוריה של אופנועי האדוונצ'ר, חקקה משפחת ה-GS כבר מזמן והפכה לאיקון ומודל לחיקוי שבאה גם לידי ביטוי בדפי הנהלת החשבונות של החברה ממינכן.

לא פחות מ-165,000 אקזמפלרים נמכרו מהדגמים הללו (650,700 ו-800) בעשור האחרון, בין 2008-2017 עם עליה רצופה במכירות במשך 7 השנים האחרונות ונסיקה של למעלה מ-13% רק בשנה החולפת לעומת 2016. חטיבת האופנועים עצמה של ב.מ.וו מכרה בשנה שעברה 164,000 אופנועים כשהיעד שלה הוא להגיע למכירות של 200,000 אופנועים בשנת 2020 ואת זה מתכננים לעשות בחברה הבווארית, לא מעט בסיוע הדור החדש של משפחת ה-GS סדרה F, ה-750 ו-850 שלכבודם התכנסנו יחד עם עוד עשרות עיתונאים מכל קצוות באותו בוקר גשום קודר וקר.

"אל תדאגו. הגשם לא ירד כל הזמן, רק כשנרכב..." אמר לנו אקסל, מדריך הטיולים השוויצרי שמחשיב את עצמו לגרמני (אל תדאגו, הגרמנים מחשיבים אותו כאוסטרי בכלל) בערב שלפני, עת הגענו לחשיפה של האופנועים החדשים. ברחבה שבחוץ הם עמדו באור הזרקורים, הלכה למעשה, שני הדגמים החדשים F850GS ו-F750GS שעלו מדרגת נפח מ-700 ו-800. מראה ראשון לא מותיר שום ספק ביחס ליצרן או הדגם. עם או בלי שלושת ארגזי המסע שמאחור, המראה הכללי המוכר והקרבי נשמר. העיצוב אמנם חודד מעט על ידי קווים דינמיים עוד יותר מאשר בעבר, מעטפת מיכל הדלק אשר הועבר חזרה לקדמת הכלי בין המושב לכידון, הוצרה טיפה וזוג פנסי הלד מלפנים, שמעל ויחד עם הכנף הקדמית החדה, משדרים שהנה עוד רגע הכלי עומד לתקוף, אבל כאמור, המראה נשאר נאמן כמעט לגמרי למקור ובעיקר לזהות היצרן והאופי ההרפתקני.

ה-GS850F (נעסוק בהמשך גם באחיו הקטן) גדל מעט ובעיקר העלה משקל. לא פחות מ-12 קילוגרם נוספו למשקלו הודות לשלדת הגשר החדשה, שלל המערכות האלקטרוניות ובעיקר הצורך לעמוד בתקני היורו החדשים. אבל אל דאגה, התוספת של המשקל לא נראית עליו והמראה נותר חד, חטוב ודינמי. עולים על האוכף

הגשם השוטף לא הטריד אף אחד למעט אותנו כמובן, אופנוע חדש, כבישים לא מוכרים, מזג אוויר נאחס, צמיגי 50/50 ובוקר חשוך הם לא התנאים האידיאלים לצאת בהם לרכיבה ארוכה אבל לחיצה על הסטרטר (מפתח הקרבה נשאר בכיס) והמכונה מתעוררת לחיים, מסך התצוגה הגדול (6.5'') נדלק ואני יחד איתו. אורות עושים לי את זה ויחד עם נהמת המנוע אני נכנס לאווירה של הרכיבה ולעזאזל הגשם. בוחרים במוד רכיבה Rian, ה"זהיר" מבין ארבעת מצבי ניהול האופנוע, שאחראיים לתגובת מצערת, מנוע ומתלים בהתאם לתנאים הרצויים. אחריו בתור ממתינים מצב Road, Enduro pro ו-Dynamic שעוד נגיע אליהם, תרתי משמע.

ספרד היא ארץ ענקית, יותר מפי 20 ממדינתנו הקטנטונת, ובדרומה נמצא חבל אנדלוסיה שהוא עצמו גדול מישראל בערך פי ארבע. אזור זה מוכר בעיקר בזכות רצועת החוף של קוסטה-דל-סול ("חוף השמש" ולא כמו שיש ישראלים שחושבים שזה תרגום ל "כמה עולה, נשמה?"), רכס הסיירה נבאדה האדיר והערים המרכזיות בו מלאגה, סביליה, קורדובה וגרנדה עם מצודת אלהמברה המפורסמת. המסלול המתוכנן ליום הראשון נפרש על פני 260 קילומטרים ממאלגה לגרנדה, חצי מהדרך בכבישים סלולים בינות לעיירות ציוריות, ועוד חצי ייקח אותנו דרך השטחים ההרריים של החבל. תחילת הנסיעה מתקילה אותנו בירידה תלולה ומפותלת על כביש חלקלק ואנחנו עושים אותו לגמרי באיזי. אין מה לגמור את היום עוד לפני שהתחיל אבל ככל שמצטברים המספרים על מד הקילומטרים הדיגיטלי, הביטחון ביד ימין מתחיל להצטבר גם הוא, כשיד שמאל עסוקה רוב הזמן בפינוי טיפות הגשם מהמשקף. הדבר היחיד שמטריד כרגע הוא הקור שמקפיא את אצבעות הידיים שבתוך הכפפות ספוגות המים. בעצירה הראשונה אני שואל את אחד המדריכים, איך זה שכל כך הרבה מערכות אלקטרוניות ודווקא חימום ידיות אין והוא צוחק, מראה לי את הכפתור הגואל שהחליף מיקום מהדגם הקודם וכעת הוא קצת נחבא, ואני מקלל את עצמי בתוך הקסדה. אגב, מאותו הרגע שבו אני יכול לבחור בין שלוש דרגות חום לכפות הידיים, משתנים חיי מקצה אל קצה. (טוב, לפחות בשני ימי הרכיבה הבאים).

אחרי שעה בערך אנחנו מגיעים לפארק אנדורו, מתקן אימונים מרשים של ב.מ.וו שכולל שלל מסלולי שטח שהמשותף לכולם באותו בוקר הוא כמובן בוץ עמוק ועיסתי ושלוליות מים ענקיות. ובתוך כל הטוב הזה אנחנו עומדים לקבל שיעור רכיבה ותרגול כדי להכיר מקרוב את יכולות ואפשרויות השטח של האופנוע הגדול הזה לפני שאנחנו מתחילים לרכב בהרים. זה מתחיל עם נהיגת סלאלום בין קונוסים, רק שבניגוד למבחן השליטה האולטימטיבי שהגו גאוני משרד התחבורה הישראלי, פה מדובר על קרקע בוצית וחלקלקה, אלא שהחשש מהתרגיל מתחלף מהר מאוד בתחושת, איזה כיף. השליטה בכלי על 229 הקילוגרמים שלו בלי ציוד ורוכב, מתגלה כקלילה, גם על הקרקע בוצית. המזלג הקדמי ההפוך (43'') מוביל את הצמיג הקדמי בינות לקונוסים, פעם מימין ופעם משמאל בקלילות וביציבות כאילו אנחנו במגרש האספלט מאחורי גני התערוכה. התרגיל הבא קצת יותר מאיים על תחושת הביטחון, האצה ובלימת חירום.

על אספלט יבש זה קל, אבל פה אנחנו בשטח שיותר מזכיר אמבטיית שמן עכורה ולנו לא נותר אלא לסמוך על הטכנולוגיה המורכבת ומשוכללת שיצרו מהנדסי ב.מ.וו ולהודות לאלוהי הבווארים על מערכות ה-ABS, ASC (אוטומטיק סטביליטי קונטרול), DTC (דינמיק טרקשיין קונטרול) ו-ESA (אלקטרוניק סספנשיין אדג'סמנט) שמעניקים מטריית הגנה מושלמת שהופכת כל אתגר בשטח למשימה פשוטה, וכל רוכב כביש ממוצע למאסטר שטח. הפעם הראשונה מפחידה, אף אחד לא רוצה לעוף ועוד לעיני עיתונאים מכל העולם לתוך בריכת בוץ וכשהזנב מתחיל להתפתל ימינה ושמאלה בעת הבלימה ההחלטית, אפשר לספור כמה טיפות זיעה קרה על המצח אבל בתכל'ס, הכל בשליטה, קצת בעזרת שיווי המשקל שלכם והרבה הודות לאלקטרוניקה. מתרגול לתרגול אנחנו מגבירים את המהירות ואת עוצמת הבלימה אבל התוצאות דומות. יציבות ושליטה ובעיקר תחושת ביטחון בכלי.

הגשם הטורדני הפסיק אבל השבילים נותרו בוציים וחלקים, מה שהופך את כל הרכיבה למעניינת, קשה ומאתגרת הרבה יותר. בשלב מסוים יעיר אקסל שעדיף בוץ מאשר אבק ואולי יש משהו במה שאומר מדריך הטיולים שחוצה את מרחבי העולם על גבי אופנוע פעם אחרי פעם. אחרי כמה קילומטרים של שטח תחת מצב RAIN ואחרי שנמאס לי לראות את כל נורות הבקרה משתוללות ומהבהבות בלי הפסקה על גבי מערכת ה-TFT, אני מרשה לעצמי לעבור למצב אנדורו פרו, לשים בצד את התערבות המערכות ולקבל את רוב השליטה על הכלי לידיים שלי. נעמד על הרגליות, מחבק עם רגליים בעוז את מיכל הדלק ומנווט את הקדמי בהנאה גדולה במרחבים ההרריים כשהאחורי אמנם מכשכש בחדווה לא פעם, אבל הכלי הגדול לגמרי בשליטה, והרכיבה, יחד עם הנוף המדהים פשוט גורמים כיף גדול. שיא השליטה מגיע כשאחד הצלמים מחליט להעביר אותנו דרך סינגל תלול שמסתיים בירידה תלולה לא פחות שבסופה מדרגה. טוב הגזמתי, סינגל זה מושג רחב לעומת מה שחיכה לנו, שביל עיזים צר שעולה והולך ונהיה צר עוד פחות מרוחב הצמיג ככל שהוא מתקדם. קרקע לא יציבה, דרך לא דרך, עליה תלולה, מדרון דרדרתי ו...אין אפס, הכלי בשלו, נאחז באדמה כמו דבק, יציב כמו פיל אחרי ארוחה טובה וממושמע כמו חייל בטירונות, ורק אחרי שכל הרוכבים מסיימים את הקטע בשלום ועל הגלגלים מפטיר מרכוס הצלם לאקסל שאולי בעצם זה לא היה כזה רעיון טוב לעבור משם...

הדרך עוברת תחת לצמיגים, מחליפים כל כמה עשרות קילומטרים תוואי שטח, עוברים מאספלט לבוץ ומשביל לכביש, משנים מצבי ניהול, השמש מחליטה גם היא להצטרף לחגיגה וקטע הסיום של עוד כמה עשרות קילומטרים נמשך על הכביש כשמימיננו מתנשאים הרי הסיירה נבאדה המושלגים ולפנינו באופק כבר רואים את האורות של גרנדה. 260 קילומטרים קשים וארוכים מסתיימים לפנות ערב למרגלותיה של מצודת אלהמברה העצומה (מומלץ מאוד למי שבסביבה) על בקבוק בירה קרה כמיטב המסורת הגרמנית שאומרת שאם רוכבים, אחרי זה שותים. מקלחת, ארוחת ערב וכולם צונחים על המיטות רק כדי להתעורר למחרת לעוד בוקר גשום...

אמנם שוב בוקר גשום, אבל התחזית מדברת על התבהרות ויום שמש ואני מחליט להמר על סט הביגוד הקייצי. את 300 הקילומטרים בחזרה מגרנדה למלאגה ומההרים אל הים שגליו מלחכים את חופי קוסטה דל סול, אנחנו עושים הפעם רק על אספלט, הזדמנות מצוינת לעמוד על אופיו של הכלי בכביש הטהור. זה מתחיל עם כבישים אורבנים ותנועה מנהלתית אבל מהר מאוד אנחנו מתחילים לטפס במעלה רכס טאחאדה (או טג'דה אם תרצו), חלק משמורת טבע עצומה שממזרח למאלגה.

ההימור על סט הקיץ מוכיח את עצמו, כלומר מוכיח את הטענה שאסור להמר. בגבהים של 2,000 מטר וצפונה השמש אמנם עושה הרבה אור אבל הטמפרטורה צונחת ל-4 מעלות ואני מתנחם בנוף המרהיב של ההרים. אחרי שאתמול רכבנו רוב הזמן במצבי RAIN ו-ENDURO PRO, היום מתחיל עם מצב ROAD ועובר מהר מאוד למצב פאן, סליחה, DYNAMIC. העכבות משתחררות וכך גם ההגבלות על תגובות המצערת והמנוע. 853 CC הוא נפח המנוע החדש שמפיק 95 כוחות סוס, אולי לא הכי וואו, ונכון, צריך קצת לעבוד יותר עם העלאה והורדה של הילוכים כדי לשמור על המומנט (9 קג"מ ב-6,250 סל"ד) אבל בהחלט עושים את העבודה בכביש. אגב, המנוע הוא טווין מקבילי חדש לגמרי בעל גל זיזים כפול עם 4 שסתומים לכל צילינדר כאשר אחד השינויים הבולטים במנוע הם הפינים של גל הארכובה שמוקמו בהיסט של 90 מעלות (במקום 180 כמו במנוע הקודם) וזאת כדי לתת הרגשה כמו של מנוע וי-טווין בזווית של 90 מעלות. את הרעידות של גל הארכובה בגלל היסט הפינים, יחד עם סדר הצתה לא הרמוני (עזבו מספרים), מאזנים ומבטלים בהצלחה שני גלי איזון. הבנתם? לא?! לא נורא, זה עובד ועובד טוב ובעיקר חלק ועגול. צמיגי הכבישטח 21'' (90/90) מלפנים ו-17'' מאחור (150/70), שהוכיחו את עצמם בקרקע הבוצית והלא יציבה, עושים עבודה מצוינת גם בכביש. תוסיפו לזה דיסק קדמי כפול מלפנים ויחיד מאחור, מזלג קדמי הפוך ובולם יחיד מאחור עם זרוע כפולה בצדדים ושלל מערכות האלקטרוניות שכבר הוזכרו ותקבלו חתיכת מכונה משוכללת בתנועה.

הכלי מתקדם מעולה, מאיץ מהר וטוב (3.8 שניות מאפס לדו"ח) ובולם בהחלטיות כשצריך, אבל למה לבלום?! הכבישים המצוינים של ספרד פרושים לפנינו כמו שטיח שחור והדבר היחיד שעוצר מבעדנו לכופף את המצערת עד סופה (200 קמ"ש למי שירצה) זאת קסדת האנדורו והמצחייה שלה שמאיימת לעקור את הראש מעל מהירות של 150 קמ"ש. בסוואלים הארוכים ובסרפנטינות ההדוקות והרצופות במעלה ובמורד ההרים, הכלי נהנה לעבור מצד לצד, מרגיש נוח מאוד בהטיות חדות או בהעברות משקל מהירות ורק בפניות איטיות צריך לשים יותר לב להיכנס בהילוך הנכון כי המנוע פחות סלחני בסל"ד נמוך מאשר אחיו הגדול, להלן ה-1200 ירום הודו.

באחד העיקולים, צץ לו לפתע הים מבעד לשני הרים ואמנם זה לא מראה הסלע האדום אבל מרשים לא פחות. עוד כמה עשרות קילומטרים בנוף הירוק ואנחנו גולשים מההרים הישר אל חוף הים, תמונה לדאווין ואספרסו לנשמה ועוד רגע אנחנו פורקים את הציוד ונפרדים בצער רב מהכלי שליווה אותנו בנאמנות לאורך 550 קילומטרים קשים ומאתגרים.

צריך אגוזים מסגסוגת טיטניום כדי לתת לעשרות עיתונאים לרכב בתנאים כאלה ואתה יכול להרשות את זה לעצמך רק אם אתה חסר אחריות לחלוטין או כשאתה יודע איזה מוצר יש לך ביד והגרמנים יודעים. האופנוע הקשה ביותר לתכנון ויצור הוא הדו-שימושי. תחשבו שכלי צריך להתאים גם לשטח וגם לכביש ולשמור בתנאים שונים לחלוטין על אותה רמת יציבות, התקדמות, אחיזה ובלימה אם הוא מתיימר אכן להיות דו-שימושי. איך יתכן שצמיג יגלה את אותה רמת אחיזה בדרדרת ובאספלט ואיך מתאימים את תגובת המנוע או מכיילים את המתלים שיתפקדו מצוין גם במעברים טכניים איטיים וגם בהשכבות כביש מהירות. זאת לא רק הנדסה ברמה הגבוהה ביותר אלא גם אומנות וה-F850GS החדש ממשיך בגאון מסורת שהחלה כמעט לפני 40 שנה ומוכיח שהוא ראוי להיות שייך לה.

ספק גדול אם רוכשי הכלי הזה מתכננים לנסוע בו באותה רמת קושי של שטחים בהם התנהלה השקת הדגם החדש אבל הם יכולים להיות בטוחים שהאופציה הזאת של להכנס לשטח, כל סוג שטח ולרכב מאות קילומטרים בביטחון ובהנאה על הכלי הגדול הזה, קיימת. סביר להניח שרוב המשתמשים יעדיפו לרכב למרחקים עם הכלי שמציע למשל לא פחות מחמש אופציות לגובה ונוחות מושב. את המסע שלנו ליוו שלוש רוכבות שכל אחת יותר גבוהה מהשנייה כשהגבוהה בהן מתמתחת ביום טוב לגובה של 160 ס"מ, אולי. והשלוש הללו הובילו את קבוצות הרכיבה ברמת מיומנות ורכיבה שאפשר רק לקנא בה, ללמדכם שהכלי מתאים לכל אחד ואחת שרק רוצה והגודל לא קובע.

ה-F850GS ששיווקו יחל בקיץ הקרוב (מחיר בארץ טרם נקבע), מוצע במספר גרסאות גימור ואבזור שהשמיים בהן הם הגבול. כך תוכלו למשל לבחור בקלאץ' מהיר שמאפשר העברת הילוכים ללא שימוש בקלאץ' או במערכת האודיו שמתממשקת עם הקסדה באמצעות הבלוטות' בסמארטפון שלכם ותוכלו לשמוע מוזיקה או לדבר בטלפון באמצעות המסך כמו גם וחשוב יותר להזעיק עזרה וחילוץ באון-ליין תוך שליחה אוטומטית של המיקום שלכם למחלצים בעת תאונה חלילה. ישנו גם כפתור מצוקה שמקושר 24/7 למרכז בקרה של החברה שתדאג להזעיק עבורכם עזרה במקרה הצורך.

ביטחון, שימושיות, נוחות, צריכת דלק טובה אבל בעיקר פאן. זה כל הסיפור ברכיבה על אופנוע ואין מילה מתאימה יותר מזו כדי לתאר את היומיים שעברנו ואת מה שיש ל-F850GS החדש להציע.

במקביל להשקת ה850, הוצג גם דגם ה-750 שהוא בעל אוריינטציית כביש מובהקת בניגוד לדו-שימושיות שאליה מכוון ה-850. מאחר ולא ניתנה אפשרות לרכב עליו, נוכל רק לספר שמדובר באותו מנוע אשר כאן הוא מפיק 77 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ו-8 קג"מ ב-6,000 סיבובי מנוע בדקה. מלפנים הוא נועל צמיג 110/80 R19 ומאחור 150/70 R17. התאוצה מהמקום ל-100 אורכת 4.1 שניות כשהמהירות המירבית המוצהרת מגיעה ל-190 קמ"ש. כשיתאפשר, נשמח לרכב גם עליו ולספר.


על הצד הטכני: ב.מ.וו F850GS


מנוע: טווין מקביל, 4 שסתומים
קירור: מים
הספק/סל"ד: 8,250/95
מומנט/סל"ד: 6,250/9.4
תיבה: שישה הילוכים
מצמד: רטוב
שלדה: שלדת צינורות
מזלג קדמי: הפוך, 43 מ"מ קוטר, 204 מ"מ מהלך
זווית היגוי: 62
בולם אחורי: זרוע דו צדדית, אלומיניום, 219 מ"מ מהלך
בלם קדמי: דיסק כפול, 305 מ"מ
בלם אחורי: יחיד, 265 מ"מ
בסיס גלגלים: 1,593 מ"מ
מיכל דלק: 15 ליטר
גובה מושב: 860 רגיל, 815 עד 890 בהתאם לסוג המושב התחליפי
משקל יבש: 229 ק"ג