"נגמרו הימים שגוררים את המרצדס": העבריינים נוטשים את רכבי הפאר לטובת משפחתיות

"נראה לך שאני אתן לחלאות האלו להחרים לי את הרכב? אני נוסע על טויוטה קורולה שכורה. רוצים להחרים אותה? שיחרימו לחברת ההשכרה. נגמרו הימים שהם באים ומעמיסים על הגרר שלהם את המרצדס". דברים אלו, אומר לוואלה רכב אדם שמקורב למעגלי העבריינים הבכירים בישראל, והם מייצגים במידה רבה שינוי בשיטת השינוע שהתרחשה בעשור האחרון בבבחירת כלי הרכב עליהם נוסעים העבריינים בארץ.

השימוש הגובר של רשויות האכיפה בישראל בכלי החילוט - תפיסת רכושו ונכסיו של אדם, יצר מצב בו לא מעטים זנחו את כלי הרכב המפוארים לטובת כלי רכב עממיים שאינם מסגירים דבר אודות הנהג ונוסעיו. כמובן שישנם כאלו שעדיין נוסעים על מכוניות יוקרה, אך הסבירות כי מאחורי החלון השחור בג'יפ BMW יושב עבריין כבד - קטנה משמעותית מבעבר.

"המון על מאזדה 6. וגם טויוטה קורולה מככבת חזק. מעבר לעניין של מניעת החילוט, יש לזה גם יתרון מבחינת היכולת לזהות את הרכב. ברגע שמדובר על רכבים כאלו, זה קשה הרבה יותר", מסביר לוואלה קצין משטרה בכיר בדימוס, ומוסיף; "קח בחשבון שהם מחליפים רכבים על בסיס קבוע. לפעמים כל חודש. ויש כאלו שאפילו לעיתים קרובות יותר".

עוד אומר לנו הקצין, "גם השימוש בקטנוע הפופולרי טימקס, שבמשך שנים נתפס ככלי מועדף ע"י עבריינים, הולך ויורד. הסיבה לכך אינה החשש מהחרמות, אלא הרגישות של המשטרה לכלי הזה. כבר לא תראה כמו פעם את כל החיילים בארגון, כמעט ללא יוצא מן הכלל רוכבים על טימקס חדש, אלא על כלים שמושכים הרבה פחות מבטים. מספיק שיש עליו ערמה של שטרות שהוא מביא לצ'יינג - לך תסביר מאיפה הכסף וכל זה. הוא הבין שעדיף לו פחות שופוני ושהעבודה תדפוק כמו שצריך".

עוד מקורב למשפחות אומר לנו, "אני ירדתי מטימקס ועברת ל-MT9. גם לא רואה אותו ממטר וגם נמאס מכל הקפיצות של המשטרה. גם לידי עוד חברים יורדים ממנו. הוא כלי כלי, אבל קשה לעבוד איתו בלי שיפתחו עליך עין. ברור שעדיין מלא רוכבים עליו כי יש לו וואסח אבל לא כמו פעם. הרבה כבר לא עליו".

מעבר לשינוי בבחירת כלי הרכב, אחד מהשינויים הגדולים שהתרחשו בשנים האחרונות בדפוסי ההתנהגות של בכירי העבריינים בישראל, הוא השימוש ההולך וגובר באביזרים ואמצעים בשביל למנוע את האפשרות כי יטמינו להם מטען ברכב. בחודשים האחרונים השטח יחסית רגוע: רשימה ארוכה של עבריינים כבדים אינה שוהה בארץ והמשטרה רושמת לא מעט הצלחות במניעת הנחת מטענים אך מבחינתם, השגרה היא האויב המסוכן ביותר; העליה במספר אירועי הגניבה של אמצעי חבלה מבסיסי צה"ל, שחלקם הגדול הגיע לארגוני פשיעה, נמצאת גם בעוכרם. התועלת שצומחת מההפקרות בבסיסי צה"ל יוצרת מצב בו בקלות רבה הם משיגים חומרי נפץ גולמיים שמאפשרים להם לבנות מטען חבלה ולהטמינו ברכבו של ארגון פשיעה מתחרה, יחסית בקלות ובעלות נמוכה.

"תראה. להזמין רצח יכול לעלות גם 350,000 אלף שקל, וגם זה מאוד מסוכן כי אפשר לעלות עליו וגם לא תמיד זה מצליח", אומר לוואלה רכב גורם שמעורה בעולם העברייני. מצד שני הוא מחדד, "פיצוץ ברכב שיפרק אותך לגורמים, וישלח אותך חזרה למעלה, עם מטען משוכלל מאוד, עולה עשרות אלפי שקלים בודדים. אז ברור שהרבה יותר עדיף מטען ברכב. בוא ניקח לדוגמא מטען צינור רגיל אבל איכותי, שמפעילים אותו עם שלט רחוק במשקל של ארבע קילו, אז הוא עולה בסביבות 16 אלף שקל. ואם נגיד אתה לא רוצה לפוצץ את המטרה לחלקים, אלא רק לתת לו פיצוץ מבוקר אבל חזק ברכב - קח מטען צינור מגנטי במשקל של קילו. כולה שש אלף שקל. אז מה היית מעדיף? מהרגע שאתה מקבל החלטה להטמין למישהו מטען ברכב ועד שהוא מוכן - יכולים לעבור ימים ספורים, לפעמים שעות, תלוי במורכבות המטען".

"סוף עידן המטענים", כך נכתב בפרסומת שהופיעה במשך חודשים ארוכים באתר חדשות שעוסק בתחום הפלילים, ובשטח מספרים כי לא מעט עבריינים רכשו את המכשיר, ולא רק אותו. תחום אמצעי גילוי המטענים מגלגל מידי שנה מיליוני שקלים.

גולן וישניה, אחד מהמומחים הבכירים בישראל בתחום מכירת אמצעי ריגול ואבטחה, בעליו של חברת 'וורלדשופ', מסביר כי כיום מקובל מאוד להתקין ברכב שורה של גלאים וחיישנים, שמשדרים התראה אם מישהו נוגע ברכב, שמוזנת ישירות למכשיר הסלולאר. החיישנים הוא אומר לנו, מאוד רגישים, אך זו גם מגרעתם שכן הם נותנים אינספור התראות שווא ואינם שמישים כאשר הרכב נמצא בחניון תת קרקעי. "מספיק שהשכן מחנה את הרכב ליד הרכב שלך, בשביל שהחיישן יתריע, וזו בעיה כי ההתראות שווא הללו פוגעות בדריכות. זו בין היתר הסיבה כי רבים לא מסתפקים בכך, אלא רוכשים במקביל ציוד נוסף שמאפשר להבחין האם ברכב קיימים סימנים שמעידים כי מישהו ניסה להתקין בו אביזר מסוים. בנוסף, בשביל ליצור מטריית הגנה יעילה, מותקנות מצלמות נסתרות מסביב למקום חניית הרכב".

בעוד שאזרחים נורמטיביים מגיעים לרכב מידי בוקר ותוך שניות מתניעים ונוסעים, אצל העבריינים הדברים שונים לגמרי; "אתה יכול לשים מערכת הכי משוכללת. אבל בסוף, אין אפס - מישהו צריך לבדוק את הרכב בצורה מדוקדקת. אין דבר כזה שהרכב לא נבדק מלפנים, מאחור, מתחת ומעל. בודקים הכול, לראות אם מישהו הצמיד לרכב חפץ זר. בשביל זה אני פה", אומר לוואלה גורם שמנהל את מערך האבטחה עבור עבריין בכיר; "לא עושים אותה רק בבוקר, אלא בכל מקרה שאני חושד שיש סיכוי שמישהו הניח משהו. כן, זה קשה לחיות ככה, אבל בכל רגע נתון זה יכול לקרות".

המשהו הזה עליו הוא מדבר אינו רק מטען חבלה. בניגוד לאזרחים מן השורה שאינם חיים במציאות בה מבוצעים מעקבים אחריהם כחלק משגרת היומיום, אצל העבריינים, החשש הוא לא רק מניידת בילוש שמגששת סביבם, אלא גם מיריב שאוסף מידע על לוח זמנים טיפוסי;" בשביל להטמין מטען או לבצע חיסול בירי צריך לרוב אחד מן השניים: או משתף פעולה מתוך הארגון או להתקין מכשיר איתור ברכב".

הטכנולוגיה היום כל כך מתקדמת, מסביר וינשייה, עד שניתן להצמיד לך לרכב בשנייה מכשיר GPS שלא ניתן לזהות מי בעליו במקרה והוא מתגלה. הוא יכול לעבוד במשך חודש ימים רצוף כאשר התקשורת נעשית ללא עקבות, אין שיוך לבעל הקו ולא ניתן לאתר ולגלות מי מפעיל מכשיר במקרה והוא נחשף. בסכומים לא גבוהים יחסית, אתה יכול לרכוש היום מוצרי מעקב סופר יעילים, שעד לפני מספר שנים היו בגדר מדע בדיוני".