הסמכה מקצועית: מתקין המערכות ברכב הפך למנקה אסלות בחנות

בניגוד לימים עברו, בשל התפתחות הטכנולוגיה והדיגיטציה שעוברות מערכות הסאונד והמולטימדיה ברכב, המקצוע של מתקין מערכות מצריך כיום הבנה טענית מעמיקה בתחומים אלו. בחלומות הפרועים ביותר של אותו מתקין, הוא לא ציפה כי כאשר המעסיק פרסם מודעת דרושים לחיפוש מתקין מנוסה ובכיר, הוא למעשה התכוון כי תוך זמן מה הוא יעבוד כמנקה אסלות מדופלם. את הפער בין מודעת הדרושים והמציאות בפועל חווה על בשרו הבחור המסכן שסיפורו נדון בתביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה.

בתי עסק רבים אינם מעסיקים מנקה שירותים והעבודה נופלת ומתחלקת בין העובדים. כך גם היה בסיפור שלנו: המתקין מספר כי במשך זמן מה ניקה אחת לשבוע את שירותי מכון ההתקנות וביתר הזמן עסק במקצועו - התקנת מערכות סאונד משוכללות ברכבים, אלא שכעבור זמן מה, לאט אבל בטוח שונה הפוקוס של תפקידו ולטענתו, מעסיקו הודיע לו חגיגית כי מעתה והלאה הוא מוגדר כאחראי ניקיון שירותים ראשי, לא ביום המסוים, אלא בכל השבוע.

משהבין העובד כי במקום לאחוז ביד במברג, הוא בעיקר מחזיק מקל שירותים - החליט להתפטר, בטענה כי מדובר על הרעת תנאים שמזכים אותו בתשלום פיצויי פיטורים. נוסף על כך, זה טען כי מכון ההתקנות קיפח אותו גם בכל הנוגע לתשלום שעות נוספות, כמו גם שלא הוחתם כחוק על חוזה עבודה ולא זכה לקבל תלושי שכר. אבל כמו תמיד, למטבע יש שני צדדים: מכון ההתקנות טען כי כי הרקע להתפטרותו שונה לחלוטין - העובד החצוף פתח במקביל עסק עצמאי להתקנת אביזרים והעניק דרך קבע שירות ללקוחות של המעסיק מחוץ לשעות העבודה. ואם לא די בכך, זאת באמצעות הסתייעות במכשור שבבעלותו והכל על חשבונו.

ומה בנוגע לעובדה כי הפך בעל כורחו למבריק רצפות? לטענתה, מעולם הוא לא התלונן על שינוי הייעוד ובכלל, מערכת היחסים עלתה על שרטון לאחר שמנהלו חשף בפניו את העובדה כי הוא מודע למעלליו - סיטואציה שגרמה לו לבהלה רבה. אז איך בסופו של דבר, הצליח המעסיק להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים למתקין המסכן? העובד לא הצליח להוכיח את שמצבו אכן הורע. כלומר, התברר כי חרף כל טענותיו העובד לא התריע בפני המעסיק כי בכוונתו להתפטר נוכח הרעת התנאים. העובד שלט היטב במלאכת התקנות מערכות ולצערו גם פיתח מיומנות על בניקוי אסלות, אך את המינימום הנדרש ממנו לעשות - ליידע את המעסיק על עמדתו ולאפשר לו לתקן את העוול שלכאורה נגרם לו - הוא לא עשה.

אולם בית הדין לא דחה באופן גורף את כל טענותיו של העובד הממורמר, אלא קיבלה את טענתו כי המעסיק לא שילם לו את כל השעות הנוספות אותן עבד. למעשה, אין זו הפעם הראשונה בה אנו נתקלים בפסק דין בו מעסיק בתחומי התחבורה מוצא את עצמו נתבע ומחויב לשלם לעובדים בגין כל השעות הנוספות בהם עבדו. התופעה של אי רישום שעות נוספות רווחת מאוד בקרב חברות בתחומי ההובלה ובמרוצת השנים נתנו אין ספור פסיקות בנושא. מסתבר איפוא, כי המסר עדיין לא חלחל לכל המעסיקים בענף.

ומה בנוגע לטענה כי העובד טיפל ברכבי חבריו ומעל באמון הבסיסי של המעסיק? לזה קוראים "הנייר סובל הכל", כי התברר שלכל היותר, היו מספר מקרים ספורים בהם אחרי שעות העבודה הגיעו חבריו של העובד לבית העסק, במטרה לבקרו. שום התקנה לא נעשתה ושום טיפול על חשבון החברה.

אז מה המסר שעולה מפסק הדין? חיים מולכו, מנכ"ל חברת עוקץ מערכות שמספקת פתרונות ממוחשבים בתחום כוח האדם, גם לשורה ארוכה של חברות בתחום התחבורה בישראל אומר לנו: "עקב האכילס של מעסיקים רבים בענף הוא הקפדה חלקית על חובותיהם ברישום תקין של שעות העבודה וניהול יומן נוכחות. מטבע הדברים, העבודה מתבצעת פעמים רבות מחוץ לחצרי המעסיק , עובדה שלכאורה אינה מאפשרת לו לנהל יומן מסודר. אך זו טעות שכן קיימים כיום שורה ארוכה של אמצעי פיקוח שמאפשרים למעסיק לעמוד בחובות ניהול הרישום באופן מלא ומסודר. בנוסף, החוק מאוד ברור בנוגע לחובת ההקפדה שמוטלת על המעסיק במתן תלושי שכר ובית הדין מגלה אפס סובלנות כלפי הפרת חובה זו. במקרה הזה, המעסיק חויב בתשלום של 95 אלף שקלים אך היו מקרים רבים בהם בית המשפט חייב מלבד תשלום יתרת הסכום המגיע לו, גם בפיצויים והוצאות משפט".