מבט אחד קצר באולם התצוגה של יונדאי מבהיר מצוין את הבעיה שיש ל-i30. זו לא בעיה אסטטית, היא נראית טוב. לא איזו התעלות רוח של עיצוב חיצוני או הברקה נועזת, אבל נראית טוב.
אבל כאשר היא ניצבת בין האיוניק ההיברידית, המתוחכמת, החסכונית והטכנולוגית מצד אחד ובין יונדאי קונה מצד שני, על הפוזה המצ'ואיסטית, המנוע הגיבור וההנעה הכפולה - שתיהן עולות כמוה - מה בדיוק יגרום ללקוח לבחור בה? שימושיות, פרקטיות, איכות חומרים והתנהגות כביש הם לא בדיוק סחורה חמה בבורסת ההעדפות של הקהל הרחב. אנשים נוטים להעדיף תוספת של עוד כמה ס"מ על יכולות, גם במכוניות...
בעמידה
סיבוב ראשון סביב המכונית והיא נראית כמו כל משפחתית קומפקטית אירופית עדכנית. זה נאמר כמחמאה, הפיתוי לייצר ייחוד בעזרת גימיקים עיצוביים הוא גדול, אבל דווקא המראה הבשל והמאופק עם נקודות קטנות כמו הגריל הקדמי, עם "מפל" הכרום בתוך המשושה של יונדאי, הפגוש העמוק ותאורת הלד (רק ברמת הגימור לקשרי הבכירה)עובד פה.
תא הנוסעים מעוצב ונאה מאוד, זה רק הצבע הכל-שחור שדי מוריד פה את העניינים. כרגיל, במכוניות שבוחרות בפתרון הזה של מסך מולטימדיה ה"צף", לא משנה אם זו מרצדס, מאזדה או יונדאי - העסק נראה לא אינטגרלי. איכות החומרים טובה ברוב המוחלט של המקומות החשובים, רק אחרי הרבה מאוד קילומטרים מרגישים במרפק יד שמאל שחסר קצת ריפוד בדיפון הדלת, ושמתחת לקו האמצע הפלסטיקה קשה. רמת ההרכבה מצוינת, העסק מהודק והגימור טוב מאוד.
הנדסת האנוש פשוטה, בלי התחכמויות או גימיקים. יש כמות טובה של תאי אחסון שימושיים בסביבת הנהג וברמת הגימור הזו גם מטען אלחוטי לסלולרי. זה טוב כי אם רוצים לטעון את הנייד משקע ה-USB, ממשק האפל קאר פליי מנטרל את ממערכת ה-Connected Car (מגיעה סטנדרט וכוללת WAZE, פנגו, רדיו אינטרנטי ואפליקציות שימושיות נוספות).
עוד ברמת הגימור הנבחנת מושב נהג מתכוונן חשמלית עם מנגנון ניפוח כרית תמיכה לגב. גם בלי כל הפירוטכניקה הזו, המושב עצמו נוח ותומך. יציאה ממנו בסוף יום של קצת יותר מ-400 ק"מ בלי מיחושים מיותרים מעניקה לו בהחלט ציון גבוה.
עם 265 ס"מ בבסיס הגלגלים היא לא מהמרווחות על הנייר, אם כי בפועל המרווח מאחור טוב, ויש גם יציאות מיזוג שזה מצוין. איכות החומרים, כמקובל נמוכה יותר מאשר מלפנים. מבנה המושב שטוח יחסית, כך שקל למקם בו כיסאות בטיחות בשני הצדדים ולהותיר מקום לבוסטר קומפקטי באמצע. מרווח הראש נפגם על ידי הגג הפנורמי, אבל זה רק לגבוהים ממש.
נפח תא המטען העומד על 395 ליטרים הוא טוב במונחי משפחתית קומפקטית, מה שעוד טוב הוא פתח ההטענה והגובה שלו.
חבילת הבטיחות המתקדמת כוללת בשתי רמות הגימור התראה על סטייה מנתיב (ללא תיקון), התראת אי שמירת מרחק, בלימה אוטומטית בחירום, בקרת שיוט אדפטיבית עם יכולת עבודה גם בפקקים, זיהוי הולכי רגל ודו גלגלי, התראה על רכב ב"שטח מת" ומצלמת רוורס.
בתנועה
לחיצה קצרה על כפתור ההתנעה, מתחילה את אחד החלקים המסקרנים יותר במפגש הראשון עם הדור הזה. עם מנוע טורבו 1.4 ליטר ולו 140 כ"ס ו-24.7 קג"מ יונדאי כבר לגמרי בקו אחד עם הטכנולוגיה המודרנית של הנעה בקומפקטיות. הוסיפו לזה תיבת הילוכים כפולת מצמד, מתלה אחורי רב חיבורי והנה לכם משפחתית קומפקטית אירופית של ממש.
תחילת הנסיעה ברחובות החפורים של מרכז תל אביב והמסר שעולה מהמתלים הוא של כיול קשיח יחסית, גם ביציאה מחוץ לעיר היא ממשיכה לספוג זעזועים שונים שמגיעים ברצף באופן שאולי אי אפשר לכנות "רך", אבל מצד שני לא מדובר בחבטות. לעומת זאת כאשר הכבישים סלולים היטב, גם כאשר מגיע שבר בודד או גבשושית באספלט היא מצליחה להתמודד איתו יפה. פה גם עולה נושא בידוד הרעשים, שוב, על אספלט טרי או עשוי היטב המכונית שקטה עד מהירויות של צפונה מ-120 קמ"ש, אז חודרים רעשי צמיגים לתא הנוסעים. לסיכום, למרות הכיול הקשיח, יחד עם מושבים נוחים המכונית הזו נוחה משמעותית מהדור היוצא.
המנוע הנמרץ מזיז אותה בקצב מהיר יחסית למשפחתית, הטורבו שמפלפל את המומנט שלה מתחום נמוך יחסית מאפשר לקבל תאוצות טובות גם בלי לגרור את המנוע לסל"ד גבוה. עקיפות מהירות מבוצעות ללא השתהות של המנוע. מי שעוד צריכה ליטוש היא תיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמד. זה לא שהיא לא טובה, אבל תיבות פלנטריות מתקדמות לא נופלות ממנה בהרבה במהירות החלפת ההילוכים והתגובה שלהן, וזאת בלי לשלם מחיר בעיקר בהססנות במהירות איטית ובעבודה לא מעודנת בזחילות ובחניה. שתי תופעות שאינן ייחודיות לתיבה כפולת המצמד של יונדאי, אלא מופיעות גם בכאלו של יצרניות אחרות.
בתחום התנהגות הכביש ה-i30 לא מציבה רף ריגושים חדש בעולם המשפחתיות הקומפקטיות, אבל היא אחת המוצלחת ביותר בהיבט של שלדה ומתלים בקבוצת המשפחתיות, וללא ספק הטובה ביותר מהתוצרת העדכנית של יונדאי בה יצא לי לנהוג. מעבר להגה דל המשוב שלא מעביר די אינפורמציה ממה שמתרחש בין הגלגלים הקדמיים לכביש, שאר העסק עובד ברמה גבוהה מאוד. התנהגות הכביש מצוינת, לא פחות. היא מאוד ניטרלית, עם רמות אחיזה גבוהות מאוד ויכולת להכיל גם מעשים מטופשים במיוחד, או טעויות נהיגה כתוצאה מפניקה כמו הידוק הפניית ההגה באופן פתאומי, או בלימה חזקה מדי בסיבוב ועוד. קשה מאוד לערער את האחיזה שלה וגם כאשר היא מתחילה "לאבד את זה" זה נעשה באופן מתון מאוד והדרגתי.
צריכת הדלק, כדרכן של מכוניות מוגדשות טורבו נגזרת במידה רבה מאופן הנהיגה בה. בשימוש מתון ומתחשב ועם נסיעה בעיקר בין עירונית היא הציגה כ-15 ק"מ לליטר, נתון סביר עבור משפחתית קומפקטית. אבל כאשר למשוואה נוספה גם נהיגה נמרצת יותר בכבישים הרריים ירדה הצריכה ל-12.9 ליטרים בממוצע.
סיכום
יונדאי i30 בדור השלישי שלה היא לא רק המוצלחת ביותר בדורות המכונית הזו, זה היה ברור, צפוי וטבעי - היא בעיקר המכונית שחיכיתי לה מיונדאי לאור ההצהרות של הקונצרן הזה שמכוון גבוה מאוד לתעשיית הרכב. עם צמצום הפער ביחידות ההנעה, תיבות ההילוכים, יכולות השלדה והמתלים, היצרניות האירופית כבר ממש לא מזלזלות ביונדאי את חלקן היא כבר משאירה מאחור ולאחרות היא לא עושה חיים קלים.
אבל שוב, הבעיה של i30 החדשה היא בכלל לא ברמת הנראות, המיצוב, העיצוב, המנוע או כל פרמטר מדיד אחר - היא נמצאת בטעם הקהל שמעדיף מכוניות היברידיות נמוכות החזר חודשי כמכונית צמודה מהעבודה, או ג'יפונים מפונפנים פוזאיים כאשר זה הכסף שלו. כך או כך סגולותיה הדינאמיות פחות מדברות ללקוח הממוצע. במחיר של 130 אלף שקלים לגרסת הבסיס ו-136 אלף שקלים למאובזרת הנבחנת היא גם לא מציעה איזה מחיר שובר שוק שיריץ אליה לקוחות.
שורה תחתונה, אהבתי מאוד את יונדאי i30 החדשה, אבל היא לגמרי מכונית שמרביצה חתיכת הופעה בכניסה למסיבה שכבר מזמן התחילה להתפזר.
על הצד הטכני: יונדאי i30 לקשרי
מנוע, הנעה - בנזין, 4 צילינדרים, טורבו, קדמית
נפח - 1,353 סמ"ק
הספק/סל"ד - 6,000/140
מומנט/סל"ד - 1,500/24.7
תיבת הילוכים - כפולת מצמד, 7 הילוכים
ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות) - 9.2 שניות
מהירות מירבית (קמ"ש) - 205
מידות
אורך (ס"מ) - 434
רוחב (ס"מ) - 180
גובה (ס"מ) - 146
בסיס גלגלים (ס"מ) - 265
תא מטען (ליטרים) - 395
משקל (ק"ג) - 1,250
מתלים, בלמים, צמיגים
מתלים קד'/אח' - מק'פרסון/רב חיבורי
בלמים קד'/אח' - דיסק מאוורר/דיסק
צמיגים - 225/45 17R
מחיר- 136,000 שקלים (130,000 בסיס)
