עם חשיפת כל דור חדש של אלפא רומיאו, מיד צפות ועולות השאלות הכמעט קבועות: האם הפעם היא תהיה טובה כיריבותיה הגרמניות, מובילות הסגמנט? האם זהו הדגם שיחלץ את אלפא רומיאו מהבור הכלכלי? האם זו המכונית שתחזיר את המותג האיטלקי הוותיק למקומו בצמרת? את אלפא לגדולה?
כך היה גם הפעם כשהוצגה ג'וליה. כדי לדעת אם אכן אלפא עמדה במשימה החלטנו לעמת אותה עם שלוש יריבותיה הגרמניות; כיוון שחלק מהגרסאות לא היו זמינות למבחן נאלצנו מעט להתפשר ולעמת את גוליה 2.0 ליטר (280 כ"ס) עם אודי A4 עם מנוע 2.0 ליטר (252 כ"ס) וב.מ.וו 330e (עם הספק משולב היברידי של 252 כ"ס). יבואנית מרצדס מסיבותיה, בחרה שלא להשתתף.
לכאורה נתוני הכוח והביצועים דומים, אלא שפערי המחיר מעט גדולים; ג'וליה היא היקרה ביותר - 385,000 שקלים. אודי וב.מ.וו מתומחרות קרוב יותר ב-310 ו-295 אלף שקלים בהתאמה. כמובן שמחירים אלה הם לפני הנחה, אבל לרגע נניח את כל זה בצד ונתמקד בברזלים. ואיזה ברזלים מרהיבים מתייצבים כאן למבחן הזה.
מבחוץ
ג'וליה נמצאת במקום אחר מבחינה עיצובית. מכל זווית היא נראית נהדר במיוחד כשהיא נועלת חישוקים שיש בהם יותר "חורים" מברזל. פשוט 'וואו'. מדובר בפיסול שהוא יותר מריחוף יד קלה על יצירת אומנות - יש כאן הבדל פילוסופי נחרץ בין היצרניות; אלפא היא ה"אנדרדוג". היא זו שצריכה להוכיח את עצמה בכל פרמטר ועיצוב הוא אחד החשובים שבהם. אודי וב.מ.וו (ובמובן מסוים גם מרצדס) כבר לפני שנים החליטו שהעיצוב שלהם מספיק מוצלח, ובעיקר מספיק מזוהה עם ערכי המותג. לכן, כבר למעלה משני עשורים שהן עמלות בעיקר על שידרוג וליטוש הקווים הכלליים, עד שלאזרח מן השורה קשה לומר אם זהו דגם חדש או אפילו דגם אחר. זה לא בהכרח רע. מספיק להביט ב-A4 ובסדרה 3 כדי להיווכח שהן נראות מצוין ועם תחושה שכבר ראינו אותן או את אחיותיהן הגדולות/הקטנות יותר. לטעמי זו החמצה.
מבפנים
תא הנוסעים ממשיך באותה רוח אלפיסטית, אלא שהטכנולוגיה עושה את שלה. אלפא ממשיכה ומצליחה לפתות עם עיצוב שונה, חדשני ומחמיא. חלק מהפריטים פשוט מדהימים כמו כפתור ההתנעה שממוקם על גלגל ההגה או ידיות ההילוכים הגדולות מאלומיניום שהותקנו מאחורי גלגל ההגה ונראים כאילו נשלפו ממזראטי. אלא שלצד העיצוב וחלק מהפריטים נמצא כמה פיקשושים. למשל חלק מהחומרים משובחים ומעוטרים בתפירה איכותית, אחרים מרגישים מעט נוקשים ופשוטים. אין מקום להניח את הסלולר, והתא בין המושבים מצריך כוח רב מידי לפתיחה ונסגר בטריקה.
גם מסך המולטימדיה בגודל 6.5 אינץ' קטן מידי ביחס למתחרות ובוודאי ביחס למסגרת הגדולה שלו שגורמת לו להראות קטן עוד יותר (בחו"ל מוצעת אפשרות למסך 8.8 אינץ'). ומעל הכל, מגיעים לתפעול המסורבל של ממשק המולטימדיה שמורכב מיותר מדי תפריטים ואפילו של ידית ההילוכים. יש שיאמרו שזה "אופי". זה לא. אופי זה כשאותו עיצוב יכול ללטף אדם אחד ולסטור לאחר. לא כשמיקום ה-USB והפנל בו הוא נמצא, נראים לכולם כאילו הושתלו שם במקרה.
תא הנוסעים של ב.מ.וו ואודי ממשיך את הנוסח השמרני. כלומר אותו קו עיצובי מוכר מדגמי העבר ממשיך גם בדור הנוכחי של הדגמים. בסדרה 3 של ב.מ.וו זה מורגש יותר (למשל בפנל מיזוג, מערכת השמע, לוח מחוונים), בעיקר כי המכונית כבר וותיקה יחסית ומחליפתה נמצאת מעבר לפינה. במסגרת מתיחת הפנים הקודמת ושדרוג האבזור של היבואנית, קיבלה גרסת 330e צג מולטימדיה גדול יותר (8 אינץ' במקום 6.5 בגרסאות הבסיסיות) ומערך מולטימדיה משודרג. תפעול המערכת נוח ואינטואיטיבי ורחוק לפחות בדור מזה שקיים בג'וליה.
תא הנוסעים של אודי A4 הוא האלגנטי ביותר ומציג הקפדה על הפריטים הקטנים ביותר. לוח המחוונים המוקרן נראה מצוין, ותפעול מערך המולטימדיה ושאר מערכות האבזור הוא הנוח ביותר. התלונה היחידה נרשמת לחובת מצלמת הרוורס בעלת העדשה המעוותת בצורה קיצונית, עד שקשה לסמוך עליה. אני גם לא ממש אוהב את סגנון מסך המולטימדיה המזדקר ממרכז הדשבורד, אבל ללא ספק תא הנוסעים מהווה את אחת מנקודות החוזקה של הדגם.
אבזור וממדים
כל המתמודדות במבחן הגיעו מאובזרות למדי. לכולן חלון גג, מושבים קדמיים בעלי תפעול חשמלי, מפתח חכם לפתיחה והתנעה עוד רשימה ארוכה של פינוקים כשלכל אחת אבזור ייחודי שאין לאחרות. למשל: לג'וליה, מושב נהג עם אפשרות כוונון דרגת חביקת המותניים, ל-330e אפשרות להאריך את בסיס המושב ול-A4 בקרת אקלים מפוצלת ל-3 אזורים כולל תפעול נפרד מאחור.
שלושתן מצוידות באבזור בטיחות אקטיבי מתקדם שכולל בלימה אוטונומית, ניטור שטח מת והתרעת סטייה מנתיב. אבל ג'וליה, המכונית הכי יקרה, מציעה הכי פחות כש-330e מוסיפה בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת התנגשות בדו-גלגלי במהירות עירונית ו-A4 מציעה את הכי הרבה עם התרעת התנגשות בהולך רגל (אבל לא בדו-גלגלי), תיקון סטייה מנתיב ותאורה אדפטיבית.
שלושתן מרווחת למדי כשעל הנייר ג'וליה היא הרחבה ביותר ובעלת בסיס הגלגלים הארוך ביותר. במציאות אין לה יתרון ואת מבחן המרווח מאחור היא מסיימת במקום השלישי בגלל מרווח מצומצם לראש (בלי קשר לחלון הגג הכפול), תעלת ההינע הרחבה והדלת האחורית בעלת הפתח הכי קטן במבחן. גם מלפנים לגבוהים יחסר מקום לראש. 330e נתגלתה כמרווחת ביותר, בעלת פתח הכניסה הגדול ביותר וחלון הצד הגדול ביותר. A4 קרובה אליה. מנגד ל-330e תא המטען המצומצם ביותר בשל הסוללות שממוקמות מתחתית כשהשתיים האחרות מציגות שוויון.
מנוע וביצועים
רמיסת דוושה ימנית וההבדלים מורגשים היטב; ל-330e אותו מנוע 2.0 ליטר מוגדש (184 כ"ס) שיש לב.מ.וו 320, בתוספת 2 קג"מ מומנט ועוד מנוע חשמלי שמייצר 88 כ"ס ו-10.2 קג"מ, (ויכולת לייצר לזמן קצר מומנט של עד 25.5 קג"מ). סה"כ ההספק המשולב עומד על 252 כ"ס בדיוק כמו ב-A4 כשלג'וליה 280 כ"ס. אלא ש-330e כבדה משמעותית מהאחרות. זינוק חזק וג'וליה ו-A4 לוקחות את ההובלה וכך זה גם נשאר. הפערים כמעט זניחים אבל בכל זאת מפתיע שג'וליה לא מייצרת יותר דחף אבל מצד שני מייצרת צליל מצוין, שהתיבה של אודי כל כך מהירה ושתוספת הכוח החשמלי של ב.מ.וו מסוגלת לגשר על פער בסיסי כל כך גדול.
בהתנהלות יומיומית, באף מכונית לא חסר כוח. הן מאוד זריזות. בכל מהירות ובכל הילוך. תענוג.
חישוב צריכת דלק במכונית הייבריד פלאג-אין הוא תמיד סיפור מורכב. במקרה של 330e הצלחתי לנסוע כשהסוללות טעונות במלואן, 21 ק"מ על טהרת החשמל בלבד. זה מצריך 3 שעות טעינה משקע יעודי ואומר שנסיעה מנהלתית של בית-עבודה בטווח של 30 ק"מ תשיג נתון פנטסטי. אבל המבחן שלנו כלל נסיעה של מעל 500 ק"מ בתוואי מגוון וטווח החשמל יורד מהר. במבחן שלנו החסכונית ביותר היתה במפתיע A4 שצרכה ביום המבחן 11.2 ק"מ לליטר. ביחס אליה 330e צרכה 7% יותר וג'וליה 22% יותר.
בשיוט נינוח A4 צרכה 16.2 ק"מ לליטר כשהפערים נותרו כשהיו, ובנהיגה מאומצת שתי הגרמניות עדיין שמרו על אותו פער של 7% כשג'וליה צרכה כ-30% יותר מ-A4 החסכונית. מעניין לציין שמד הדלק עצמו (לא מחשב בדרך) ב-330e לא ליניארי בפעולתו ואת הרבע האחרון במיכל הוא גמע ב"שלוק" זריז שטרם ראיתי גם במנועי V8 סופר-צמאים.
נוחות והתנהגות
ישיבה מאחורי גלגל ההגה של ג'וליה מכניסה את הנהג למצב רוח קרבי. זה לא רק העיצוב, התדמית הספורטיבית, זו גם הישיבה הנמוכה יותר מאחורי גלגל ההגה וצליל המנוע. לא צריך יותר מכמה פיתולים כדי שג'וליה תוכיח שהיא הגיעה מוכנה למערכה. ההגה שלה אולי לא ממש מתקשר כמו חלק מדגמי העבר, ובמצבו הרגיל הוא מעט קל מידי, אבל תעבירו את מערכת הניהול למצב 'דינמי' וגלגל ההגה יקבל משקל נכון יותר. הוא קצר חד ומדויק, נאות להכניס את המכונית לפניה. השלדה מאוזנת, משלימה אותו ויחד עם צמיגים דביקים, והנעה כפולה מקבלים יותר מהתנהגות כביש משובחת. מקבלים יצור חי. רק חבל שאיתות האזהרה בבלימות היסטרי.
אודי וב.מ.וו מפתיעות. בדור הנוכחי של A4 מורגש שיפור אמיתי בכל הקשור לפן הדינמי, ובגרסה זו בעלת הנעה כפולה ההתנהגות מרשימה עוד יותר. זו חבילה שכוללת כיול מוצלח של המתלים שמרסנים היטב את גלגול הגוף, אחיזת צמיגים גבוהה, ואפילו הגה חד ובעל משקל טוב. האם ניתן להגדירה כמהנה לנהיגה? בהחלט.
תוספת משקל הסוללות ב-330e גובה מחיר. הן מכבידות עליה ב-210 ק"ג בהשוואה ל-320 שלה, כאמור, אותו מנוע. זה המון. וכשהיא ננהגת מהר על כביש גלי ההגה מרגיש קל מדי והמתלים רכים. התוצאה היא נידנוד יתר שגורם להרפייה מהדוושה. לא לזה מצפים כשמדובר במוצר תוצרת ב.מ.וו. בכביש טוב העסק משתפר, היא אפילו יכולה להיות כיפית, אבל זה עדיין לא זה, במיוחד כש-320 החלשה יותר - מרגישה דינמית יותר.
אבל את רוב חייהן יבלו המכוניות בפקקים, בניידות עירונית רגועה או בינעירונית שלווה בדרך לביקור הדודה בעפולה. תוצאות שלושתן מספקות, קרובות למדי וזכאיות להגדרה של "כמעט טוב". ועדיין יש הבדלים בביצוע ומנצחת ברורה שמתברגת בצמרת: 330e. היא עושה זאת למרות נתוני פתיחה פחות טובים בדמות צמיגי אל-תקר שהם בעלי דופן נוקשה יותר, ועוד על חישוקי 19 אינץ' שגם מכתיבים דופן צר. היא מעט מתקשה להתמודד עם שיבושים קטנים בכל מהירות, מעט רכה מידי על כביש גלי, אבל כל עוד המהירות לא גבוהה מידי, היא מציגה רכות נעימה.
A4 מטפלת פחות טוב בגבעות וטלאי אספלט, וטוב יותר בדילוג על פני חורים. גם כאן שיבושים קטנים ובינוניים מעט מורגשים, במיוחד במהירות עירונית כאשר שיבושים גדולים וגלים נבלעים היטב בכל מהירות.
ג'וליה מציגה מהלך ראשוני מעט קשיח, אבל במפתיע, במהירות עירונית נמוכה של סביבות 30 קמ"ש, היא סיננה טוב יותר שיבושים קטנים. גם לה צמיגי אל-תקר. כשעולה המהירות היא משככת קצת פחות טוב מהאחרות. בתחום הבינעירוני היא שוב מציגה נוחות עדיפה על שיבושים קטנים ובינוניים במהירות נמוכה יותר אבל מאבדת את היתרון כשהמהירות עולה.
להשלמת תמונת הנוחות, 330e גם מציגה את הבידוד הטוב ביותר במבחן בכל פרמטר. A4 מאוד קרובה אליה כשג'וליה דומה ל-A4 אבל מאבדת נקודות בשל מעט יותר רעשי רוח. במפתיע בקרת האקלים בג'וליה היתה הרועשת ביותר גם כאשר הונמכה דרגת המאוורר.
סיכום
יש מבחנים השוואתים שקל להכריע בהם. זה לא היה המצב הפעם. כל אחת נושאת ערמה של מעלות שחשיבותן משתנה בהתאם ללקוח. ג'וליה היא המעוצבת ביותר מבפנים ומבחוץ, בעלת המנוע החי ביותר והתנהגות הכביש הטובה ביותר. 330e היא הנוחה במבחן, המרווחת ביותר, הכי פחות יקרה, ובעלת יתרון לא מבוטל של יכולת נסיעה למרחקים קצרים על חשמל בלבד. A4 מציגה את תא הנוסעים האלגנטי ביותר, את התפעול הטוב ביותר, ואת צריכת הדלק הטובה ביותר.
נקודות הן אלה שהכריעו את המבחן והכתירו את 330e כמנצחת. זה בין היתר בגלל חבילה מוצלחת שקיימת דווקא ברמת גימור זו ולא ברמת הגימור הנמוכה יותר שזולה ממנה ב-30,000 שקלים. האם בחירה בג'וליה עם מנוע ה-2.0 ליטר המוחלש (200 כ"ס) היתה משנה את התמונה? אולי, אבל אני די בספק. מחירה אולי דומה ל-330e, אבל היא מחסירה יותר מידי אבזור.
אז במבחן השכל 330e ניצחה. אבל בסוף, את הדרך הביתה, כולם רצו לעשות מאחורי גלגל ההגה של ג'וליה. אז אולי הפעם, זו באמת ה-אלפא המודרנית שמסוגלת לגרום לחובבי הנהיגה לדפיקות לב מואצות.
