פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      השוטרים פירקו את הרכב בחשד לאירוע חבלני, הנהג תבע את המדינה

      ברכב נמצאו סכין, שקית עם תחמושת, רוגטקה ואלה, אולם בעליו - ערבי תושב בית ג'אלה הגיש תביעת פיצויים כנגד המשטרה, בתואנה כי השוטרים הלכו צעד אחד רחוק מידי עם החיפוש - וקרעו לו את כל פנים הרכב עם סכין ומוט ברזל. כיצד פסק בית המשפט?

      ניידת משטרה (ראובן קסטרו)
      (צילום: ראובן קסטרו)

      במדינה בה סף הרגישות לאירועים חבלניים כל כך גבוה, פעילות המשטרה וכוחות האכיפה מחייבת נקיטת כל האמצעים העומדים לרשותם על מנת למנוע אירועי טרור. ואולם, האם תמיד יש צורך לגזור את כל ריפודי הרכב עם סכין קומנדו, לעקור מושבים, ולפרק את הדלתות באמצעות לום ברזל בשביל לבצע חיפוש יסודי? בית משפט השלום בבית שאן סבור שאפשר לעשות זאת בצורה קצת יותר עדינה, כפי שפסק לאחרונה בתיק שרובץ על שולחנו למעלה מ-6 שנים.

      האירוע התרחש בשנת 2012 כאשר במהלך סיור שגרתי הבחינו שלושה שוטרים ברכב שמגיע מכיוון וואדי אל מחרור, שהעלה את חשדם. לאחר שכרזו לנהג הרכב שיעצור, הושלכה מחלונו שקית - דבר שביסס את חשדם של השוטרים. הם חסמו את נתיב הנסיעה והחלו בביצוע חיפוש ברכב במהלכו נמצאה ברכב שקית ובה סכין מתקבעת ולהב של סכין יפנית, שקית שקופה ובתוכה 58 כדורי צייד, דרכון על שם התובע, רוגטקה עם גולות ממתכת ואלה טלסקופית. בשל החשש כי ברכב מוסלקת תחמושת נוספת - הוזמן למקום חבלן משטרתי שביצע את הבדיקה האלימה והמקיפה אך לא מצא דבר.

      רק עושים את עבודתם

      קשה להתווכח עם השוטרים על בחירתם לחפש בדקדקנות אמל"ח ברכב אך האם לצורך כך צריך לשבור את הרכב? לטענת התובע, בעודו אזוק השוטרים מיקמו אותו ליד הרכב "כדי להסתכל איך הם שוברים את הרכב" . וכאשר הוא מדבר על סדקים, הכוונה היא כי אלו קרעו אל כל מושבי הריפודים הקדמיים והאחוריים עם סכין, השתמשו במוט ברזל בשביל לפרק את לוח השעונים ושברו במקביל גם את הכיסוי של כל דלתות הרכב. ואם לא די בכך, קרעו את דיפון תקרת הרכב ואפילו את הפלסטיק שבפגוש האחורי.

      השאלה שבית המשפט נדרש לדון בה, היא האם צורת החיפוש של השוטרים עומדת בסטנדרט התנהגות המצופה מהם; "פעולות שיטור הן פעולות שבמומחיות. שיטור הוא מקצוע הדורש מידה רבה של אימונים, יכולות ומיומנות. יש לבחון את פעילות השיטור על פי סטנדרט המומחה הסביר בנסיבות העניין", ציין השופט. הבעיה של המשטרה בתיק היא כי זו לא הצליחה להוכיח שלא היתה דרך אחרת לבצע את החיפוש מבלי לגרום לנזקים ברכב. הפעולה שיחקה לידי ההגנה היות ומבחינת השופט משתמע מכך כי החיפוש נערך בשיטה לא נכונה דיה ולא זהירה. בחירתה של המשטרה שלא להתייחס באופן מפורט לסוגיה זו הניעה את בית המשפט לקבוע כי ניתן היה לבצע את החיפוש בשיטה אחרת מבלי שייגרמו נזקים לרכב. בנוסף, העובדה שהמשטרה לא הציגה בבית המשפט את נהלי עריכת החיפוש שלה פועלת לרעתה.

      היה אפשר לעשות את זה אחרת

      לאור כך, קבע השופט כי אנשי המשטרה שבדקו את הרכב, ובעיקר החבלן שהודה כי הבדיקה שבוצעה על ידו גרמה את הנזקים לרכב, הפרו חובת הזהירות המוטלת עליהם, שכן בדיקת הרכב לא אמורה להתבצע באמצעות סכינים ומוטות ברזל; "יש להניח כי לרשות החבלן עומדים כלי עבודה קצת יותר משוכללים כגון מברגים, או אפילו להסתייע ביחידת הכלבנים, או כלים יותר משוכללים כגון מכונות שיקוף למיניהן, והרי לא עולה מחומר הראיות כי הבדיקה על?ידי החבלן בוצעה בשעת דחק ובתנאי שטח מגבילים".

      לפיכך, בסופו של יום קיבל השופט את טענות התובע וחייב את המדינה לשלם לו 50,000 שקלים בתוספת שכ"ט בגובה 10,000 שקלים והוצאות משפט בגובה 3,000 שקלים.

      עו"ד אסף ורשה מומחה בדיני ביטוח ונזיקין: "על המדינה מוטלת החובה, בהתאם לחוק הנזיקין האזרחיים, לצפות כי אי שימוש או שימוש רשלני בכוחות העומדים לרשותה, עלול לגרום לנזק לאזרחיה. החוק קובע את גבולות האחריות הנזיקית של המדינה ובהתאם לכך, קיימת למעשה אחריות כפולה שמוטלת על המדינה: אחריות שילוחית בהיותה המעבידה של השוטרים וכן אחריות ישירה. אומנם, המשטרה פועלת בהתאם למגבלות תקציב כוח אדם וסדרי עדיפויות וקדימות בטיפול באירוע זה או אחר, אולם חרף העומס המוטל עליה, קבע בית המשפט כי שיקול דעתה אינה חף מביקורת והיא חשופה לתביעות בשל נזקים שנגרמים בשל פעולותיה או מחדליה, ועל כן בכל מקרה לגופו תידון השאלה האם המדינה התרשלה".