אתם יודעים מה אומרים: "פעם אחת מקרה, פעמיים צירוף מקרים, שלוש מקרים זו תופעה". זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשהחזרתי את הוולוו XC40 החדש מנסיעת המבחן והבטתי באולם התצוגה של וולוו.
בהתחלה זה היה עם ה-XC90, כביש-שטח גדול שהרשים אותנו מאוד כבר במפגש הראשון איתו. העיצוב, הטכנולוגיה, רמת החומרים, ההרכבה, הנוחות והביצועים היו כולם ברמת הצטיינות שמאתגרת את הטובים שבקבוצה שלו. לאחר מכן, גם עם ה-S90 הסאלונית וגם עם ה-XC60 הבנו שהשינוי שעברה החברה הזו הוא משמעותי מאוד. אבל כל אלו, מרשימים ככל שיהיו הם בכל זאת ניצחונות בקטגוריות שגם דורשות סכומים גבוהים עבור התמורה הזו. מה יקרה כאשר תרצה החברה להתחרות מול הפלח שמהווה את "כרטיס הכניסה"? האם גם שם היא תצליח לייצר את אותו אפקט? אלו השאלות שניצבו בפני ה-XC40.
דומה ושונה
גם בלי להיכנס לענייני טעם וריח של עיצוב, שני דברים ברורים מאוד בהופעה של ה-XC40. הראשון הוא היכולת שלו לשחק על משבצת ה"אח הקטן" עם קווים כלליים שמשייכים אותו מיד למשפחת ה-XC של וולוו. מצד שני הוא גם מצליח להיראות שונה מספיק כדי לייצר לעצמו מראה נבדל מהאחים הגדולים. זה בעיקר מאפשר לו שלא ליפול למלכודת של המתחרים שלו שנראים כמו שיבוטים בקנה מידה מוקטן של הדגמים הגדולים יותר.
אולי לא רואים את זה בשל הצבע הלבן של מכונית המבחן, אבל בעיניי העיצוב החיצוני מאופק, ומצליח לשבת על התפר של יוקרה מחד, ומתרחק בחכמה מהמניירות הפסאודו-מאצ'ואיסטיות של רכבי כביש-שטח אחרים.
תא הנוסעים נקי ומסוגנן. הוא שואב מהמראה של האחים הגדולים, ה-XC60 וה-XC90, אבל ברמת חומרים נמוכה יותר. כמו כן הוא מציע פחות מאותו השפע המציף שיש להם. הקונסולה המרכזית למשל, שצומצמה בגודל שלה כבר לא מכילה את כפתור ההנעה הייחודי של שני אחיו הגדולים, כך גם את גלגלת מצבי הנהיגה.
אבל הברקות יש בשפע. פח קטן עם כיסוי קפיצי שבולע את כל עטיפות הניילון הקטנות של המסטיקים, הניירת, כרטיסי החניה והחשבוניות שמסתובבים במכונית, מגירה מתחת למושב הנהג כאשר לא רוצים להשאיר את משקפי השמש חשופות ברכב, יש איזו גומחה קטנה ליד רגל ימין שאני לא בטוח מה שמים שם, על מכסה תא הכפפות יש וו תליה נשלף לשקיות. הרבה מאוד מהדברים האלו הגיעו אחרי מחקר מעמיק שעשתה וולוו עם לקוחותיה, כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלהם בהיבט של תאי אחסון במכונית. כולל צילום של המכוניות הפרטיות שלהם.
אני יכול לראות מאותגרי טכנולוגיה לא מחבבים במיוחד את מערך ממשק המולטימדיה. אני דווקא מוצא אותו ברור וקל לתפעול. הכיתובים, לפחות המרכזיים בהם גדולים, ברורים וקריאים. בחיבור הנייד והפעלת האפל קאר פליי תצוגת האייקונים גדולה וברורה. תודה לאל, גם פה כפתור עוצמת השמע הוא פיזי, גדול וקל למציאה.
מיקום המראות, בין אם מטעמי עיצוב או הנדסה נמצא לא במקום ה"טבעי" שלהן, בבסיס הקורות של השמשה הקדמית (קורות A), אלא במיקום אחורי ביחס לזה שבדרך כלל. צריך להתרגל לכך שמבט במראות דורש ממש להסיט את המבט וגם מסתיר קצת יותר מדי בשטח.
מה שפחות אהבתי הוא את הדיפון הכתום מהבד של הדלתות, זה לא הצבע (האופציונלי) כמו החומר עצמו. אני בטוח שיש סיבה מצוינת שבגללה עשו בו שימוש. חיסכון במשקל, שימוש בחומרים ממוחזרים, בידוד חיצוני או מפחית רעשים, לא ממש משנה מה הסיבה, בעיניי זה בעיקר נראה לא שייך לקבוצה הזו. אני לא יודע לגבי קלות הניקוי של הבד הזה ומכל מקום זה נראה כאילו מישהו פשוט המשיך עם שטיחי הרגליים לדלתות.
המושב האחורי מרווח. שטוח יחסית כך ששני מושבי בטיחות נכנסים שם בקלות, או שני בוסטרים ומבוגר קומפקטי בניהם. תעלת ההינע לא גוזלת יותר מדי מקום ויש יציאות מיזוג ותאורה אישית. האלכסון שבו מסתיים החלון האחורי ועולה לגג חוסם את שדה הראיה ופוגם באווירת המרווח של התא.
460 הליטרים של תא המטען ארוזים בפתח הטענה רחב ונוח לשימוש. יש טבעות עיגון למטען וגם ווי תליה. פיצ'ר נחמד מאוד מתגלה כאשר מרימים את רצפת התא ומוצאים מתחתיה משטח נוסף במפלס נפרד עם מוט שמחזיק אותו פתוח, כמו עם במכסה מנוע. זה נוח מאוד כאשר זה מפנה את שתי הידיים כדי להכניס או להוציא דברים.
מאובזר לנוחות ולבטיחות
אנחנו קיבלנו למבחן את גרסת ה-T5 החזקה ברמת הגימור R דיזיין שמלבד הבדלים חיצוניים כמו הגג השחור, הגריל, האגזוזים הכפולים ושאר תוספות חיצוניות, מגיע גם עם שלל סממנים ספורטיביים בתא הנוסעים, ההגה משולב העור והמתכת, מנופי העברת הילוכים מאחורי ההגה, דוושות האלומיניום, מושבי עור עם לוגו R דיזיין, כיוון מושב נוסע חשמלי, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, פתיחת תא מטען ללא ידיים ועוד.
מבט חטוף במפרט מערך הבטיחות מעלה את הרשימה המוכרת של התראת התנגשות ובלימה אוטומטית לכלי רכב, הולכי רגל ורוכבי אופניים, בקרת סטייה מנתיב עם תיקון, התראת עירנות נהג וברמת הגימור הזו (וגם במומנטום פלוס מתחתיה) יש בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת ה-pilot assist המאפשרת זחילת פקקים ונהיגה עירונית אוטונומית למחצה והתראת תנועה חוצה.
בכביש
מבין שני המנועים איתם מגיע ה-XC40 אנחנו כאמור בגרסה הבכירה, ה-T5. מתחתיה יש את גרסת ה-T4. שתיהן עושות שימוש במנוע 2.0 ליטרים, ארבעה צילינדרים, טורבו ותיבת שמונה הילוכים פלנטרית, אבל נבדלים בהספקים, במומנט, בהנעה ובביצועים כמובן. בעוד במנוע ה-T4 תקבלו 190 סוסים ו-30.6 קג"מ (תאוצה ל-100 ב-8.4 שניות ו-210 קמ"ש מירביים), פה האורווה כוללת 247 סוסים ב-5,500 סל"ד ו-35.6 קג"מ כבר ב-1,800 סל"ד. כאן ההנעה היא כפולה קבועה ובורר מצבי הנהיגה כולל גם מעין מצב שטח בו ניגע בהמשך.
מבחינת הביצועים והתחושות, יחידת ההנעה והשילוב שלה עם תיבת ההילוכים מקבלת גם פה את מירב השבחים. התאוצות מהמקום מצוינות, במצב הדינאמי הוא מזנק בנחישות ומהירות ו-6.5 השניות שלו למאה קמ"ש הן ביצועים של מכוניות ספורטיביות של ממש. גם תאוצות הביניים מצוינות בכמעט כל טווח מהירות, כולל כאלו שהיו גבוהות הרבה יותר מדי לדעתה של אשתי.
כל גרסאות ה-XC40 מגיעות עם צמיגי 235/55 18R, ברגע הראשון, זה לא מה שהיית מצפה לראות בגרסה הספורטיבית. בחו"ל הוא מגיע גם עם חישוקי 21 אינץ' מופרכים בחתך 45 דקיק. אבל זו בהחלט לא תלונה - האחיזה מצוינת, ויש להם מספיק בשר כדי לרדת לשטח בלי לפחד ממרעין בישין או קריעה שלהם.
בשביל
איתות ימינה וירידה לשביל דרדרתי הייתה ההתחלה לפרק השטח הקצר של המבחן. התכנון היה קצת שבילים, קצת הצלבות, עליה אחת או שתיים והמשך נסיעה על הכביש. אבל ככל שהוספתי להיכנס איתו לשטח גיליתי שהזלזול בו בשל תדמיתו היאפית היה לא במקום.
למרות השלדה המוקשחת והכיוון הספורטיבי של ה-R דיזיין, הוא מגהץ שבילים לא רע בכלל, על המקומות בהם המתלים היו קשים מדי לשיכוך, פיצתה מערכת הורדת הכוח שהמשיכה למצוא משיכה ולזוז קדימה.
למרות מהלך מתלה מוגבל, אותה בקרת המשיכה מפצה על הצלבות וברמת המכשולים שמתאימים לג'יפון הוא לא התקשה לנוע ובאופן משכנע מאוד. בלי כל מיני שמות מפוצצים של בקרות נסיעה בשטח, מסתבר שבשוודיה למודת השלג יודעים דבר או שניים על התקדמות בקרקע מאתגרת. יותר ויותר פעמים, את מידת הכניסה לשטח הגביל רק מרווח הגחון של 21.1 ס"מ והחשש מפגיעה בדוד האגזוז וביציאות שלו הממוקמות נמוך מאוד. בקרת הנסיעה במורד משתלבת אוטומטית במצב השטח ועושה עבודה טובה מאוד בשמירה על מהירות נסיעה קבועה בירידות.
בסיום ימי המבחן, רשם ה-XC40 צריכת דלק של 9.8 ק"מ לליטר. אין מה להיבהל, בהתחשב בביצועים המצוינים שלו, באופי של מנועי טורבו שבעומס קופצת צריכת הדלק שלהם בתלילות ובעיקר בנהיגה הלא מתחשבת בדובי קוטב ויערות הגשם - זה נתון מעולה.
בניגוד למותגי פרימיום מבוססים, שיכולים לפלוש לסגמנטים חדשים על סמך ה"גב" של הסמל בחזית שלהם, וולוו נמצאת עדיין בתחילתו של מסע ארוך. היא הוכיחה לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש שהיא מצוידת היטב למסע הזה מבחינת מה שיש לה בתרמיל, אבל זה הקילומטראז' שחסר לה ברמת המיתוג.
מכיוון שאנחנו לא בוחנים מיתוג וקמפיינים, אלא כלי רכב - הסיפור פשוט מאוד. וולוו XC40 הוא מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות של השנה, לא רק בסגמנט שלו, אלא בכלל. בין אם מהסיבה שאת הספר הזה לא כדאי לשפוט על פי הכריכה בלבד, אלא גם בשל העובדה שגם עניינית הוא מפגין חוזק בכמה מהסעיפים המרכזיים של ג'יפון פרימיום. עיצוב, אבזור, איכות (חוץ מהבד הזה בדלת...), מנוע, התנהגות ואפילו יכולות השטח המפתיעות שלו.
גרסת ה-T5 ברמת הגימור R דיזיין אמנם לא תהווה אחוז ניכר מהמכירות, שלרוב מתמקדות בגרסאות הפשוטות יותר, על אף מעלותיה, וולוו היא עדיין לא מותג שיריץ אנשים לשלם 300 אלף שקלים לג'יפון קומפקטי. מהבחינה הזו, רמת הגימור מומנטום פלוס שמגלחת בעיקר קישוטים ועולה 20 אלף שקלים פחות תהייה הנכונה יותר.
מכל מקום, למבחן ההשוואתי המרתק של גרסת ה-T4 מול המתחרים, אנחנו בהחלט מצפים בקוצר רוח.
על הצד הטכני: וולוו XC40 T5
מנוע, הנעה - בנזין, 4 צילינדרים, טורבו, כפולה
נפח - 1,969 סמ"ק
הספק/סל"ד - 5,500/247
מומנט/סל"ד - 1,800/35.6
תיבת הילוכים - פלנטרית, 8 הילוכים
ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות) - 6.5 שניות
מהירות מירבית (קמ"ש) - 230
מידות
אורך (ס"מ) - 443
רוחב (ס"מ) - 186
גובה (ס"מ) - 165
בסיס גלגלים (ס"מ) - 270
תא מטען (ליטרים) - 460
משקל (ק"ג) - 1,684
מתלים, בלמים, צמיגים
מתלים קד'/אח' - מק'פרסון/רב חיבורי
בלמים קד'/אח' - דיסק מאוורר/דיסק
צמיגים - 235/55 18R
מחיר - 300 אלף שקלים
