בואו נפתח בשאלה פשוטה מאוד, עם תשובה לא פשוטה בכלל: האם יש דבר כזה אופנוע מגניב מדי? מצד אחד, נכון שלא כל הרוכבים במדינה מניפים רגל מעל האופנוע שלהם בהתרגשות כל בוקר, על קטנועים אני בכלל לא מדבר. מצד שני, אי אפשר להפחית ברמת העניין האמוציונלי בבחירת האופנוע שלנו. אנחנו רוצים שירגש אותנו, שנתחבר אליו לא רק טכנית אלא גם במה שהוא עושה לנו להרגיש כאשר אנחנו הולכים אליו, כאשר אנחנו גונבים הצצה בהשתקפות שלנו רוכבים ליד חלון ראווה - כן, כולם עושים את זה.
אבל האם יכול להיות אופנוע מגניב מדי? והאם הקי.טי.אם דיוק 790 הוא אחד כזה?
דיוק או ג'וק?
מבחינת הרכב דגמי הכביש של קי.טי.אם, הדיוק 790 הוא בדיוק האופנוע לו חיכו בחברה. מעבר להצלחה המסחררת של האחים הקטנים בנפחי 125 ועד 300 סמ"ק של משפחת הדיוק, היה את הדיוק 690, הוא אולי היה טוב לשעתו, אבל הקטגוריה הזו של נייקדים בנפח ביניים עשתה בשנים האחרונות שני דברים, הראשון קבעה את נפחי ה-800 כתו התקן של הקבוצה והשני היה בעיקר מעבר למנועים מתקדמים שמולם לסינגל הוותיק לא היה הרבה מה להציע, ועוד לא דיברנו על אלקטרוניקה.
ועל שלושת האתגרים האלו הדיוק החדש עונה כבר ברמת אולם התצוגה, מנוע, נפח ואלקטרוניקה. בכולם אני אגע בהמשך, אבל קודם כל בואו נעיף מבט בדבר הזה.
אחד הדברים שהובילו את תכנון, בניית ועיצוב ה-790 היו מינימליזם. בלי קשקושים, בלי חיפויים ובלי קישוטים. זה ניכר, האופנוע מאוד חד, זוויתי, הפרופורציות מצוינות וההופעה שלו היא בהחלט משהו שבולט מאוד מול כל דו גלגלי אחר לידו. הרבה מזה הולך לזכות יחידת התאורה בצורת ראש החרק עם הכידון והמראות שמשמשים לו מחושים. אבל לא פחות מזה למנוע החשוף שתלוי מהשלדה ותת השלדה האחורית שנשארת במראה האלומיניום החשוף.
כבר ברגע שמתיישבים עליו, הדיוק 790 מכניס את הרוכב לעניינים תנוחת הרכיבה מכופפת את הברכיים מעט יותר ממה שרגילים בנייקדים, אבל לא בצורה בלתי נוחה. בפלג הגוף העליון, תנוחת הרכיבה מציבה אותי ממש מעל הכידון, עם ידיים שפרושות לצדדים כמו על סופר מוטו. אבל לעומתם, המושב נמוך יחסית עם 825 מ"מ ומכניס את הרוכב "לתוך" האופנוע ולא "על" האופנוע.
לוח המחוונים הוא למעשה מסך TPT צבעוני, עם תצוגת נתונים טובה מאוד ויכולת להיות קריא גם בשמש ישירה. חיישן אור מאפשר לו לעבור ממצב יום למצב לילה והוא רגיש ויעיל מאוד. מימין יש את צביר הכפתורים של המערכות האלקטרוניות של האופנוע. שימוש במצערת חשמלית מאפשר יצירת מפות הצתה שונות לסגנונות הרכיבה, בחירה בכל אחד מהמצבים (גשם, סטריט, ספורט או מסלול) משנה את תגובת המנוע וההספק, את מהירות העברת ההילוכים ואת רמת ההתערבות של הבקרות האלקטרוניות. אפשר לשלוט דרכם גם בביטול ה-ABS לגלגל האחורי לשימוש במסלול או לבטל את פעולת הקוויק-שיפט, כמו גם להשתמש בהם כמערכת מולטימדיה לשליטה על מוזיקה ומענה שיחות עם חיבור בלוטות' לטלפון הנייד. מי שהיה מוזר הוא מחוון הדלק הלא החלטי שיכל להראות שתי קוביות בלבד ביציאה לדרך ופתאום לעלות לחמש, לרדת לשלוש ושוב לארבע.
פאולים? יש כמה. הראשון הוא האופן בו מחובר חיפוי הפלסטיק היחידי פחות או יותר של האופנוע, סביב מיכל הדלק. הרווח שם והאופן בו הוא לא מהודק למקום מוזרים מאוד, ברור שזו לא בעיה בהרכבה, כי שאר האופנוע עשוי מצוין, זה סתם מפריע שזה רוקד שם. הפלסטיק הזה הוא גם המקום בו חובקים את האופנוע עם הירכיים ולמרות שהרוחב מצוין, עם ג'ינס או מכנסי קורדורה אין מספיק חיכוך וצריך ממש להדק את הרגליים. ידיות המורכב ממוקמות בקו ישר עם יציאת האגזוז, אפשר ממש להרגיש את האוויר החם יוצא ממנו.
שחרר קלאץ'
אז אחרי היכרות קצרה, שילוב בנקישה לראשון ואנחנו מתחילים להתנייד ברחובות דרום תל אביב הסואנים. הדבר הראשון ששמים אליו לב באופנוע הזה - הוא עד כמה הכלי הזה זריז ועד כמה הוא קטן. השילוב של 169 ק"ג יבשים, עם זוויות ההיגוי והמימדים הקטנים, הופכים אותו לאופנוע שאפשר לפתל בין המכוניות, ובפניות צפופות בלי בעיה, הכידון הגבוה מאפשר לחלוף מעל רוב מראות הצד של המכוניות הפרטיות, רק חבל שכל הארץ ג'יפונים-ג'יפונים וזה לא קל כמו פעם. כיף אדיר מצד לצד, אבל לא בלמעלה למטה - או במילים אחרות המתלים והבולמים. למרות הלוגו המפואר של WP על הבולמים הקדמיים והעובדה שהחברה הזו שייכת לקי.טי.אם, העסק הזה הוא העקב אכילס של האופנוע. עד שמעמיסים אותם הם קשים ואיומים. בלי שיכוך כמעט בלי ספיגה, רק נטרקים על שיבושים. אני אסייג את זה באמירה שקולגה כבד ממני שרכב על האופנוע דווקא לא מצא אותם קשים כל כך.
מה עוד בעיר? בתנועה איטית ביום חם המנוע פולט חום לכיוון הרגליים, לא בלתי נסבל, כן בלתי נעים עד כדי פישוק רחב נוסח עדות הקאסטום בהמתנה לרמזור ארוך. יש לו גם מין "פולסים" מהמנוע בתנועה איטית של 30 קמ"ש בהילוך שני, כמו התפרצויות קטנות של מערכת ההזרקה שיוצרות תנועה לא חלקה.
עם היציאה לאיילון, עכשיו אפשר לפתוח קצת את הגז, לתת למנוע לרוץ, אבל בפעם הראשונה ולא האחרונה במבחן הזה, רציתי לאכול את הקסדה. איזה מנוע חביבי.
אז למה לאכול קסדה? כי זה מנוע טווין מקביל, ואני מתעב מנועי טווין מקביל. לא אוהב כלום בהם, לא את אספקת הכוח, סדר ההצתה ובטח לא את הצליל שלהם. אבל כאן קי.טי.אם הצליחו במעשה כשפים מכאני לייצר את מנוע הטווין המקביל הטוב ביותר שיצא לי לגזגז ויותר מזה, אחד המנועים המדליקים שנתקלתי בהם לאחרונה. נדלג ברשותכם על השישו ושמחו הטכני של סידור ההצתה הלא שגרתי של 435 המעלות, ההיסט של 75 המעלות בגל הארכובה ביחס לבוכנות, על שמונת השסתומים ושני גלי הזיזם. לא כי הם לא מעניינים, כי איך שהוא מביא לידי ביטוי את כל זה - זה מעניין - ומעניין לאללה.
קודם כל הצליל שלו, עם האגזוז הסטנדרטי הוא כבר נשמע פצצה וכאשר פותחים מצערת במלוא הכיף הוא מתרונן בדציבלים שממש מפלרטטים עם הגבול החוקי, אתם יודעים מה, אפילו בקרטועים והקרקושים של בדיקות תאוצה בהילוכים גבוהים מדי וסל"ד נמוך מדי, הוא מייצר צליל מכאני גס ומדליק. דבר שני זו אספקת הכוח שלו 799 הסמ"קים שלו מייצרים 105 כ"ס שנמצאים אי שם ב-9,000 סל"ד, קרוב לקו האדום ושיא המומנט שמגיע ב-8,000 סל"ד עומד על 8.7 קג"מ. אבל הוא מציע עוד הרבה מזה מתחת למספרים האלו. הוא מושך מעולה כבר משחרור מצמד ומקבל מדרגת כוח משמעותית ב-6,000 סל"ד וממשיך להתפוצץ עד לקו האדום בלי שום התמתנות.
ובכל פעם שצריך לעלות למעלה, מכה קלה על רגלית ההילוכים והקוויק-שיפט מקפיץ עוד הילוך מהמחסנית וממשיך להטיס את הדיוק כשהחגיגה הזו מתחילה שוב. עכשיו, זה לא משנה באיזה כביש זה קורה, בתוך העיר בהילוך שני, בכבישים טכניים של שני-שלישי או במפותלים מהירים של שלישי-רביעי. העסק עובד מעולה ומגובה גם במצמד מחליק, שיחד עם שלל הבקרות שלו, מוריד עוד דאגה של בלימת מנוע חזקה מדי באחורי.
אבל לא בשביל כבישים כאלו ולא בשביל רכיבות כאלו הדיוק 790 נוצר, הוא פה בשביל הכבישים המפותלים של דרך נוף גלבוע, בית אלפא, פוריה ומבוא חמה. לשם אנחנו מגיעים, עוצרים לקפה, תיק הגב מוחבא במקום הסודי ואני עולה בחזרה על האופנוע.
עוד לפני העיקול הראשון אני יודע למה לצפות, הבנתי שהוא זז מעולה מצד לצד, הבנתי שהמנוע מדהים - לא הבנתי כלום. כאשר כל זה מתחבר יחד על רצף פניות, הקסדה בקושי מחזיקה את החיוך. התחושה היא שכל האופנוע מתכווץ לגלגל קדמי וכידון, שם העסק נגמר. כל מה שיש זה מבט רחוק, רמז קל של היגוי נגדי ועולם שפתאום נשכב על הצד בחדות, ביציבות ועם המון ביטחון. וזה חוזר, וחוזר, וזה מצטרף למנוע הזה שאני שוב אוכל עוד קסדה, אבל הוא פשוט פנינה. יש המון אחיזה, המון ביטחון והכי הרבה כיף שהיה לי המון זמן בכביש כזה.
הבלמים עובדים מצוין, גם בלי מותג מפוצץ מאחוריהם העוצמה טובה מאוד, אני אישית הייתי שמח לעוד קצת רגש בסחיטה ובשחרור שלהם, אבל חוץ מזה, אין תלונות.
מגניב, אבל...
שורת סיכום זריזה, אם מה שחשוב לכם זה אופנוע מגניב, מפוצץ אדרנלין שרוצה רק לחגוג ולהתפוצץ בעיר ובכבישים מפותלים - שום דבר לא מציע מה שהקי.טי.אם דיוק 790 החדש מביא למגרש, בטח לא ב-77 אלף שקלים. בסכום הזה הוא העסקה של מנוע-איכות-ביצועים-טכנולוגיה שקשה לסרב לה. הופעה של AC/DC על שני גלגלים, או אחד.
אבל, ותמיד יש אבל, זה דבר אחד לעוף על אופנוע במשך 48 שעות, זה דבר אחר לגמרי לחיות איתו. הוא הלהיב אותי, השאיר אותי ב"היי" גם יומיים אחרי שהוא חזר הביתה לד.ל.ב מוטוספורט היבואנית. אבל האם זה אופנוע שאפשר לחיות איתו ביום-יום? בעומסי התנועה, בכבישים השבורים, באלו המהירים? זו כבר תשובה שאני לא בטוח לגביה, הוא אופנוע מגניב נקודה, סוף. אבל לא לכולם, לחלק מהם הוא פשוט יהיה מגניב מדי.
על הצד הטכני: קי.טי.אם דיוק 790
מנוע: טווין מקביל, 8 שסתומים
נפח: 799 סמ"ק
קירור: נוזל
הספק: 105 כ"ס/9,000 סל"ד
מומנט: 8.7 קג"מ/8,000 סל"ד
תיבה: 6 הילוכים, קוויק-שיפט
מצמד: מחליק
שלדה: פלדה
מזלג קדמי: הפוך, 42 מ"מ
זווית היגוי: 66 מעלות
בולם אחורי: אלומיניום, בולם יחיד
בלם קדמי: שני דיסקים, 300 מ"מ
בלם אחורי: בודד, 240 מ"מ
בסיס גלגלים: 1,475 מ"מ
מכל דלק: 14 ליטרים
גובה מושב: 825 מ"מ
משקל יבש: 169 ק"ג
משקל רטוב: 174 ק"ג
מחיר: 77 אלף שקלים למזומן (79 אלף שקלים לטרייד או תשלומים)
