מה הקשר בין תעשיית האוטו-טק הישראלית למלחמת הסחר?

הביטוי "מלחמת סחר" עשוי להישמע כמו דרמטיזציה של תופעה כלכלית שכיחה, אבל כמו כל מלחמה אמיתית, גם היא התנגשות מכוונת ואלימה שמטרתה לפגוע אסטרטגית בנקודות תורפה של הצד השני, להחליש אותו ולשבש את תוכניותיו. וכמו במלחמות אמיתיות, גם מלחמות סחר יוצרות הזדמנויות נדירות - וגם סיכונים - לצדדים שלישיים, שאינם מעורבים בה ישירות. במקרה של מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין, שהולכת ומחריפה בימים אלה, ישראל היא "צד שלישי" שנמצא בנקודה רגישה במיוחד.

כפי שכתבנו כאן לא אחת בעבר, ישראל נמצאת כיום בעיצומו של רומן לוהט וחסר תקדים עם סין ובמוקד שלו נמצאים המאמצים להפיכת ישראל לצומת מפתח בתוכנית "דרך המשי" של הממשלה הסינית לפתיחת ערוץ סחר ימי ויבשתי לאירופה ולמזרח התיכון. בשנה שעברה זרמו לכאן השקעות סיניות בהיקף של כ-16 מיליארד דולר וחברות ממשלתיות סיניות מעורבות בישראל בצורה עמוקה בכמה מהפרויקטים הגדולים והרגישים של תשתיות - כולל נמל אסטרטגי במפרץ חיפה, שינוהל על ידי חברה סינית במשך 25 שנה. כמעט מדי שבוע מבקרות כאן משלחות סיניות בכירות ומתקבלות על ידי בכירי השלטון המקומי במלל של התלהבות והתבטלות עצמית, שכבר מזמן חורג מקוד הנימוס הדיפלומטי המקובל.

מדור הרכב אמנם אינו מסגרת להתעמקות בעתיד של מערכת היחסית המשולשת ישראל-סין-ארה"ב, וממילא עיקר ההשפעות של מלחמת הסחר הנוכחית יהיו ארוכות טווח. אבל אפשר להניח שההשפעה שלה על ענף האוטו-טק העולה ומתפתח שלנו תהיה קרובה ומוחשית הרבה יותר.

עד לאחרונה השחקנים הסיניים הפגינו מעורבות די מינורית בענף האוטו-טק המקומי, בוודאי ביחס לפעילות של חברות ומשקיעים מהמערב. התרחיש ההגיוני אומר שבעידן של מלחמת סחר, היקף ההשקעות הסיניות באוטו-טק הישראלי יגדל משמעותית ככל שמשקיעים סיניים ויצרני רכב יעבירו את מוקד העניין שלהם - מבחירה או בלחץ של הממשל אמריקני - מחברות בסיליקון ואלי לישראל.


התרחיש הזה כבר מתממש במידה מסוימת, אבל מי שמצפה לשיטפון בהשקעות הון-סיכון סיניות, שיוסטו מארצות הברית לישראל. יצטרך כנראה להתאים ציפיות. שחקן מרכזי בענף האוטו-טק המקומי, שמכיר היטב את השוק הסיני, אומר שהתמונה יותר מורכבת.

"הפתיחה המואצת של סין למערב יוצרת את התחושה שמדובר בכלכלת שוק חופשית. בפועל, למפלגת השלטון יש עדיין מעגלי שליטה גלויים וסמויים, שמגיעים לרבדים רבים בפעילות העסקית. הממשל הסיני 'רעב' כיום לטכנולוגיות שמוגדרות כאסטרטגיות, דוגמת AI (בינה מלאכותית), מעבדי על, הגנת סייבר, חיישנים מדור חדש וכו', במטרה לחזק את מעמדה של סין כמעצמה גלובלית. לפיכך, לצד השקעות הון סיכון 'רגילות', ויש כאלה, חלק מההשקעות האסטרטגיות של הסינים בטכנולוגיות עולות מנותבות מלמעלה לאפיקים ספציפיים, כאשר התמורה המבוקשת היא קבלת בלעדיות, ולעתים אף העתקת בסיס מו"פ וייצור לסין, של 'טכנולוגיות קצה'".

בנוגע לפוטנציאל שרואים הסינים בענף האוטו-טק הישראלי, קיימים שני רבדים בתוך התמונה הרחבה. ברובד הרחב והגלוי, שוק הרכב הסיני נמצא כיום בעיצומה של מהפכה תחבורתית, שמטרתה להפוך את התחבורה בכבישים לירוקה, בטוחה, יעילה וחכמה יותר - כלומר אוטונומית. המהפכה הזו מוכוונת ישירות על ידי הממשל המרכזי באמצעות תמריצים וסובסידיות ליצרנים וצרכנים, והיא מעניקה לחברות אוטו-טק ישראליות הזדמנות נדירה לנעוץ דגל בשוק הרכב הגדול והסוער ביותר בעולם. חתימת חוזה אספקה עם יצרן רכב גדול/בינוני אחד בסין יכול להביא למכירה של מיליוני יחידות בשנה.

הרובד השני, שאותו נמנעים להזכיר בענף, הוא רובד אבני הבניין הטכנולוגיות. מימוש חזון הרכב החכם והאוטונומי דורש כיום פיתוח של טכנולוגיות קצה חדשות ופורצות דרך, שלרובן יש פוטנציאל צבאי, לעתים ברמה האסטרטגית.

למה הכוונה? רכב אוטונומי, כפי שהוא מצטייר כיום, עתיד להיות אמצעי תחבורה בעל הנעה שקטה ויעילה, שבלבו ניצב מעבד-על ממוזער וחסכוני בחשמל, שמתפקד בתור "מוח מרכזי". בסיוע בינה מלאכותית, חיישנים אולטרה-מתוחכמים וארוכי טווח לכל מזג אוויר ותקשורת פנימית וחיצונית מהירה, שמוגנת מפני איומי סייבר, הרכב הזה יהיה מסוגל לקרוא את סביבתו המורכבת, למקם את עצמו ביחס לעצמים ולקבל החלטות עצמאיות בזמן אמת במטרה להגיע אל היעד בנתיב אופטימלי תוך התחמקות מאיומים. אבני הבניין הטכנולוגיות שנדרשות לצורך מימוש החזון, רלוונטיות וחיוניות באותה מידה ליצירה של נשק וחימוש אוטונומיים - קרקעי, אווירי או יבשתי - שפועל בשיטת "שגר ושכח". כל מומחה יגיד לכם, שזה העתיד של זירת הלחימה המודרנית בין המעצמות.

אם מביאים בחשבון שחלק לא מבוטל מטכנולוגיות הליבה, שהעניקו בשנים האחרונות תנופה לענף האוטו-טק הישראלי, נולדו בהשראת משאבי הפיתוח האדירים והשבחת המוחות של צה"ל ומערכת הביטחון (ועל טכנולוגיות מסווגות, כידוע, לא רושמים פטנטים...), אפשר להבין מדוע, תיאורטית, מעצמות זרות ושאפתניות עשויות לגלות עניין רב בידע הטכנולוגי המתקדם בתחום הרכב האוטונומי והנגזרות שלו, בעיקר בתחום החישה וה-AI, שקיים בישראל.

אמנם קיימים עדיין "קווים אדומים" ומערכי אבטחה, כולל כאלה שמעוגנים ביחסים עם ארצות הברית, שאמורים למנוע זליגה של טכנולוגיות רגישות. אבל כיום הקווים בין השוק האזרחי לשוק הביטחוני מטושטשים מאד והכסף הוא המלך.

עם או בלי קשר לענייני ביטחון ולחומות הסחר והטכנולוגיה שבונה כיום ארצות הברית מול סין (ולהיפך), מערכת היחסים בין ענף האוטו-טק הישראלי לבין סין מבעבעת על אש גבוהה. בשבועות האחרונים נערכו בסין כמה כנסי משקיעים שהפגישו בין עשרות ומאות חברות היי-טק ישראליות, עם נציגות מכובדת לחברות מתחום הרכב, לבין אלפי חברות ומשקיעים פוטנציאליים מסין. בדצמבר אשתקד נחנכה שלוחה של הטכניון בגואנדונג וכמעט כל מחוז גדול בסין מציע כיום ליזמים ישראלים שטיח אדום של חממות ומרכזי פיתוח מושקעים ועתירי משאבים.

האחרון היה ראש עיריית שנחאי יינג יונג, שביקר בתחילת יוני ביקור "שקט" בישראל, בליווי בכירים ממפלגת השלטון. העיתונות הסינית דיווחה,שראש העירייה הביע את רצונו להקים ולממן פארקים של מחקר ופיתוח ישראלי בעירו - הצעה שזכתה לתמיכה נלהבת משר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס. העיתונות הסינית מדווחת, שאחת מהמטרות המרכזיות של הביקור הייתה חנוכה רשמית של העבודות על הנמל ה"סיני" החדש של חיפה, בליווי אזכור לקשר שלו לפרויקט "דרך המשי", אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.

במקביל הולכת ומתרחבת הנוכחות של חברות אוטו-טק ישראליות בתעשיית הרכב וה-IT הסינית, ואחד השיאים שלה הוא ההודעה של ענקית האינטרנט הסינית Baidu, חברה עם שווי שוק של כ-88.5 מיליארד דולר, על אימוץ הטכנולוגיות לאימות הבטיחות (RSS) והחישה של מובילאיי בפרויקט הרכב האוטונומי "אפולו", שבו משקיעה באיידו מיליארדים.

לאימוץ טכנולוגיית ה-RSS של מובילאיי - קיט חישה שכולל מערך היקפי של מצלמות ויחידת עיבוד, שנועד לתת לרגולטורים ולחברות ביטוח כלים לוודא שהרכב האוטונומי לא אחראי במקרה של תאונה - יש ערך סמלי חשוב, ועשויה להיות לו גם השפעה מסחרית חשובה כבר בטווח הקצר, בקשר לפרויקט התחבורה הציבורית האוטונומית של באיידו, שיושק כבר בשנה הבאה בסין וביפן. אבל החשיבות הגדולה ביותר של באיידו היא היותה "שומר השער" של כל תעשיית הרכב הסינית. דרכו תגיע הטכנולוגיה של מובילאיי לעשרות יצרניות רכב, ששותפות לתוכנית "אפולו" ומייצרות עשרות מיליוני כלי רכב בשנה.

אנחנו לא שוכחים לרגע שמובילאיי היא כיום חלק מאינטל, שהיא חברה אמריקנית שכפופה למדיניות להגבלת יצוא הטכנולוגיות הרגישות של הממשל האמריקני. אבל כאן דווקא המשולש המורכב ישראל-סין-ארצות הברית עשוי להתגלות כיתרון עסקי ולא כמכשול.

כך או כך, כפי שאמרנו בפתיחה, במלחמות סחר טמונות הזדמנויות אבל גם סיכונים. ההתלהבות שבה מסתער כיום ענף ההיי-טק הישראלי, והממשלה, על הפיתוי הכלכלי של סין מעידה איזה צד בסכסוך מועדף כרגע. אבל ספק שהמילה האחרונה לא נאמרה בנושא, ואין לנו אלא לצטט את תמצית מדיניות החוץ האמריקנית, שלא השתנתה בהרבה מאז הגדיר אותה רוזוולט במלים "דבר ברכות ושא עימך מקל גדול".