פתאום כולם דיברו בלחש. אף אחד לא היסה אותנו, לא היו שלטים במקום שמורים לשמור על השקט ותאמינו לי, קשה לחברות עיתונאי רכב לשמור על שקט. אבל לא היה צריך שלטים או קריאות "ששש" - כי מהרגע שעברת את הקו שמפריד בין העולם הזה לעולם של מוזיאון אלפא רומאיו - זה קורה מעצמו.
שלוש קומות, כל אחת מספרת את הסיפור של אלפא רומיאו מזווית אחרת ובסופן, אלפיסט או לא, ציניקן או רומנטיקן - אתה נשאר עם תחושה קוטבית מאוד. מצד אחד המורשת המפוארת הזו, על יצירות המופת האדירות שלה, אל מול מציאות שאתה ואני יודעים - הייתה רחוקה ממנה, רחוקה מאוד במשך שנים.
המוזיאון הזה ראוי, ויקבל כתבה נוספת בהמשך.
"מחר", אני אומר לעצמי "מחר אנחנו ננהג באלפא רומיאו סטלביו תלתן ירוק. חביבי, יהיה לו הרבה מה להוכיח".
הצ'אנס האחרון
כל ההתחלות קשות, אומרת הקלישאה, וההתחלה של פלטפורמת ג'יורג'יו עליה יושב הסטלביו יחד עם הג'וליה הייתה קשה במיוחד. זה היה רגע של להיות או לחדול עבור אלפא, סרג'יו מרקיונה, יו"ר FCA היה ברור מאוד בעניין הזה. החיסול של לנצ'יה הראה שהסבא החביב עם הסוודרים לא צוחק - אם אתם רוצים להמשיך חאלס עם המשחקים. מיטו, עם כל הכבוד להצלחה שלה, משתמשת בפלטפורמת הגרנד פונטו העתיקה ובה נסע יוליוס קיסר כשהייה חייל בטירונות. ג'ולייטה היא מכונית נאה מאוד, אבל אי אפשר שזו תהייה מכונית הלחם והחמאה שלנו ועם כל הכבוד ל-4C ול-8C, אנחנו לא מייצרים מספיק, לא מוכרים מספיק ולא מרוויחים מספיק כדי להמשיך ככה.
כך נולדה פלטפורמה חדשה - ג'יורג'יו. מנוע אורכי, הנעה אחורית, שימוש נרחב מאוד באלומיניום וסיבי פחמן, שעליה יושבים עיצובים מרהיבים, עם מכוניות שנוסעות כמו שאלפא רומיאו צריכה לנסוע. אחרי דחיות, עיכובים, שליחה חזרה של המתכננים לעשות שיעורי בית - לבסוף ב-2015 יצאה מכונית שבהחלט היה שווה לחכות לה, כזו שעבורה אלפא שינתה שוב את הלוגו שלה. זו אלפא אמיתית. זו מכונית שיכלה לצאת כל כך טוב (ברוב הדברים, כן? לתא הנוסעים שלה יש עוד דרך ארוכה...) רק כאשר עושים אותה כמו שבחרו לעשות באלפא - לבנות את גרסת התלתן הירוק המטורפת וממנה לגזור את הגרסאות הרגילות. הפוך לגמרי ממה שכל חברה אחרת עושה. התוצאות היו בהתאם, הג'וליה שברה את שיא ההקפה סביב הנורדשלייפה, הלולאה הצפונית המפורסמת של מסלול הנורבורגרינג הישן והשאר היסטריה.
אבל בחברה יודעים שלמכור סדאן ספורטיבית זה מעולה לתדמית, אבל כדי לעשות בוחטות, סטיפות וערימות של שטרות - הם צריכים SUV - להלן סטלביו. כל ההקדמה הזו הגיעה כדי לומר דבר פשוט, "יש לנו פלטפורמה ומנוע בני אמא-של-שופט-כדורגל" בואו נשים אותה על SUV ונתחיל להעיף פה את העולם. אמרו ועשו, ואתה יודע מה הסטלביו עשה? נכון, שבר גם הוא בזמנו את שיא ההקפה על הנורדשלייפה ל-SUV. השיא הזה נשבר מאז על ידי ריינג' רובר, השתגע העולם...
בריון קשקשים
אפשר לומר הרבה דברים על המראה של הסטלביו תלתן ירוק, מופנם הוא לא אחד מהם. ארבעה כאלו חיכו לנו בבלוקו, מסלול הניסויים של אלפא רומיאו שהוא חלק מקומפלקס אדיר עם מעל ל-50 ק"מ של כבישים מכל סוג המוכר לאדם. ארבעה כלים בצבעי אדום וכחול - כל אחד יותר ז'לוב מהשני. על חישוקי 20 אינץ' שחורים, עם צמיגי 255 עבים מלפנים ו-285 עבים לאללה מאחור. חצאיות, ניפוחים, ארבעה אגזוזים מאחור, שני פתחי מילוט חום במכסה המנוע מלפנים וגג קרבון אחד, אלוהינו שבשמיים ובארץ - הסטלביו הזה הוא לא בחור שמצניע את ההופעה שלו.
אתה צריך לראות את הפנים של ג'יאנלוקה פווטי, מי שאחראי על המנוע שנמצא פה מתחת למנוע, כשהוא מדבר עליו. פווטי, אקס מהנדס ראשי בפרארי מדבר עליו כמו היה בנו בכורו בסיום קורס טייס בשייטת מטכ"ל. "זה מנוע שפותח אך ורק עבור אלפא" הוא אומר, "אין שום קשר למנועים של פרארי", קשר לא קשר פרארי או לא - הוא לא פראייר, גם המנוע. הוא מספר על הבחירה בזווית הצילינדרים של 90 מעלות כדי להכניס בתוכם את שני מגדשי הטורבו ועדיין לדחוס את כל זה בתא המנוע, על האתגרים של לועות יניקת אוויר מלבניים ולא עגולים, הקירור שלו, מערכת השבתת הצילינדרים שלו. רגע, מה?
כן, מנוע התלתן ירוק, ה-V6, עם ה-2.9 ליטרים שלו, עם ה-510 כ"ס סוס שלו, משתמש רק בשלושה מהם כאשר הוא משייט לו בעיר או שאינו תחת עומס.
אבל אותנו לא כל כך מעניין שיטוט שאינו תחת עומס, אז אנחנו יוצאים לצוד קצת כבישי נהיגה. הכביש הצדדי שמחוץ למתחם די משובש, משובש ברמה של כביש סביר בישראל. שם הסטלביו היה נוקשה מאוד למרות שאנחנו במצב הרגיל של המתלים האדפטיביים. אבל אז הגענו לכביש טוב ושם, טוב, אין כאן שינוי - הוא עדיין נוקשה בטירוף. על מכסי ביוב, שברים וטלאים הוא כבר ממש היה לא נעים. אבל בין המכסים, בין השברים ובין הטלאים - אצה טסה הרכבת כמו שאומרים.
לחיצה על הדוושה, גם במצב ה"נורמל" ובטח במצד "דיינמיק" מבהירה שאין בו שום דבר "נורמל" עשירית שניה של השתהות ואז דהרה, שעטה, הסתערות חיל הפרשים קדימה. הכוח שמופנה פה לגלגלים האחוריים בעדיפות ראשונה ורק עם איבוד אחיזה עובר קדימה גורם לו לרכינה קצרה אחורה לפני שהוא משגר אותנו למהירות על בכביש שפתאום נראה צר מדי, צר מאוד.
ההשהייה הזו פחות מפריעה שנוסעים ישר, היא מפריעה מאוד כשנכנסים איתו לכביש מפותל וטכני. כי בדיוק ברגע שבו אתה רוצה את הכוח כדי להאיץ מהפניה הוא לא מגיע, ואז הוא כן מגיע בבום. באופן כללי את פניות ראשי הסיכה הוא לא ממש אוהב. קודם כל, כי לא משנה איך הופכים את זה 1,830 ק"ג זה הרבה מאסה שזזה מצד לצד. דבר שני, מצד אחד יש לו הגה קצר מאוד עם פידבק שהוא אחד הטובים בהגאים החשמליים, בעיקר כי הוא לא מנסה לייצר אחד מזויף. אבל מצד שני יש לו איזה רגע מת סביב המרכז שלו שבגללו אין היענות מיידית להפנייה של ההגה. פורשה קאיין עושה את זה הרבה, הרבה יותר טוב למשל.
בכבישים האלו, על מצב D הדינאמי הכל מתחדד בבת אחת, ההגה, תיבת ההילוכים, ובעיקר התגובה של דוושת הגז שמתחדדת והמהלך שלה הופך קצרצר ועצבני. בכל הרפייה ממנה מתפוצצים מארבעת האגזוזים שלו בק-פיירים שמאוד מגניבים בהתחלה, אבל יכולים להיות מעיקים. סוג של גרסת מחיאות הכפיים המוגזמות של סיטקומים אמריקניים.
דוושת הבלמים חדה מאוד בתגובה שלה בעיקר בנשיכה הראשונית, אני אוהב דוושות כאלו, בטח במכוניות גדולות שאתה רוצה בטחון בבלימה. מה שלא עשה ביטחון זה ריח בלמים חריף מאוד שהגיע בסוף הירידה מהכביש המפותל. מעניין מאוד שזה היה רק ריח, בלי שום שמץ דעיכה ביכולת. אולי זה איזה מנגנון הרגעת נהגים איטלקי חדשני.
אל האייפקס בדילוגים
החלק השני של יום הנהיגה הביא אותנו לאחד ממסלולי הניסויים של FCA במתחם בלוקו. המסלול הספציפי בו נהגנו הוא מעין מסלול מירוצים ארוך למדי עם 4.4 ק"מ להקפה. כאן מכיילים ובודקים את ההתנהגות הדינאמית של המכונית במגוון של פניות. ארוכות ומהירות, פניות S רצופות ושתי ישורות ארוכות מאוד של 230 קמ"ש ומעלה.
על פניו, אין לנו מה לחפש כאן עם SUV, על פניו, אבל על הפנים שלנו המציאות דווקא טפחה טוב-טוב. קודם כל האפשרות לנתק לגמרי את הבקרות ובלי לדאוג שמא פיאט דוקאטו של איכר מקומי הלום קיאנטי יופיע מעבר לעיקול - היה אפשר לתת דרור למלוא 510 הסוסים שלו.
ההפתעה מגיעה לא בעיקול הראשון והשני, אלא ככל שצוברים איתו מהירות והקפות, ומגלים שהוא ממש לא מרים ידיים גם כאשר לוחצים אותו ממש חזק. העברת הכוח, שבכביש תסכלה אותנו עם השיהוי שלה כבר פחות מפריעה כשנוהגים אותו ממש חזק. הדרך להתגבר עליה היא לנהוג אותו MODE חוליגני של השלכה שלו לתוך הפנייה, תוך הסתמכות על האחיזה מהצמיגים הרחבים ואז רמיסה אדירה של דוושת הגז, אם עושים את זה כמו שצריך, הוא יחליק בעדינות את החלק האחורי, בפסיעה עדינה שמכניסה את האף פנימה. אם עושים את זה בברוטאליות הוא פשוט יוצא להיגוי יתר שדורש שילוב לא מבוטל של שליטה עצמית. אתה חייב לתקן את זה בעדינות ולא להיתפס לתבהלה של תיקון נגדי מהיר מדי. הדבר האחרון שאתה רוצה זה 1,830 ק"ג שיתחילו לעוף מצד לצד בטח במהירויות שהוא מפתח.
למרות הריח מהבלמים, גם פה במסלול ואחרי כמה הקפות בקצב מהיר מאוד מאחורי נהג הבית של המסלול - אין שום זכר לדעיכה בעוצמה או ברגש שלהם.
מלך תלתן
החברה עם העבר המפואר בזבזה יותר מדי זמן בייצור יותר מדי מכוניות שהן לא אלפא אמיתית כמו מיטו וג'ולייטה שהן פיאט פונטו ובראבו מאופרות (וזה בסדר, פולקסווגן עושה את הטריק הזה כבר שנים) ופחות מדי זמן בלייצר מכוניות שנאמנות לסמל ולמורשת שלה.
כדי לא להפוך לצל חיוור, כדי לא לגמור כמו לנצ'יה היא הייתה חייבת למצוא את המוג'ו שלה. פלטפורמת הג'וליה והסטלביו במסגרת הרנסאנס האיטלקי של אלפא רומיאו היא בדיוק זה. יש פערים לסגור, אבל הבסיס מצוין ושם אותה איפה שהיא צריכה להיות.
אלפא עשתה מעשה פורשה ויצרה SUV ספורטיבי, עכשיו היא צריכה להמשיך ולעשות מעשה פורשה ולהפנות את הכסף שהוא יכניס לה כדי לייצר עוד ממכוניות הכביש שסמל התלתן באמת צריך להיות עליהן.
על הצד הטכני: אלפא רומיאו סטלביו תלתן ירוק
מנוע, הנעה - בנזין, V6, טורבו, כפולה
נפח - 2,891 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס) - 6,500/510
מומנט/סל"ד (קג"מ) - 2,500/61.2
תיבת הילוכים - פלנטרית, 8 הילוכים
ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות) - 3.8
מהירות מירבית (קמ"ש) - 283
מידות
אורך (ס"מ) - 470
רוחב (ס"מ) - 196
גובה (ס"מ) - 168
בסיס גלגלים (ס"מ) - 282
תא מטען (ליטרים) - 499
משקל (ק"ג) - 1,830
מתלים, בלמים, צמיגים
מתלים קד'/אח' - מק'פרסון/רב חיבורי
בלמים קד'/אח' - דיסק מאוורר/דיסק מאוורר
צמיגים - קדמי- 255/45 R20, אחורי- 185/40 20R
מחיר - 750 אלף שקלים
