מכוניות מרחפות, בגדים שגדלים יחד איתנו, מזון בצורת קפסולות זעירות, כלב רובוט שמוציא את עצמו להטיל שמן בבוקר ובערב - את הכל כבר הבטיחו לנו שנראה בשנות ה-2000. אבל אנחנו כבר כמעט 20 שנה לתאריך היעד והמצב אעפס, לא בדיוק זה.
אבל בדבר אחד הם צדקו, המכוניות החשמליות הולכות והופכות למציאות. נכון, המכשולים הגדולים בדרכן זהים לאלו שהיו לפני עשרות שנים, אלו כמובן זמני הטעינה וטווחי הנסיעה, אבל הימצאות חלופות חשמליות ברמות כאלו ואחרות הן הסנוניות שמבשרות את בוא האביב החשמלי.
חשמליצ'י
אני מגיע לחולון, שם ברחוב תעשייתי, סמוך למתחם של טרקטורים ענקיים ושלל כלי ציוד מכני הנדסי כבד, מאחורי קירות הזכוכיות של היבואנית UDS עומדות להן מכוניות הליצ'י. מעין הפך מוחלט למכונות הענקיות שממול. MDS שמייבאת כבר שנים מלגזות, ציוד הרמה וכלי רכב תפעוליים, החלה לאחרונה לשווק את המכונית הזו.
קוראים לה ליצ'י והיא מגיעה מסין, שם היא ודומותיה מיוצרות במגוון רחב מאוד של שמות והתאמות לתקנים שונים ומשונים. ההבדל המרכזי הוא שהמכונית הזו, עונה לתקן האירופי L7E וכן מוגדרת על ידי משרד התחבורה כ"קוואדרוסייקל" בעלת רישוי כביש מלא. אנחנו עוד נחזור למשמעויות בהמשך.
קשה שלא לחייך כשרואים אותה בפעם הראשונה, המכונית הזערורית הזו, סך הכל 225 ס"מ מקצה לקצה על גובה של 164 ס"מ באמת נראית כמו קריקטורה של סמארט, או מכונית צעצוע שמישהו ממש התבלבל במידות שלה. החיוך יורד כשמתקרבים ורואים שהגימור הוא לא מה שאנחנו רגילים לראות במכוניות מודרניות. כך גם המרווחים המאוד לא אחידים בין חלקי פאנלי הפלסטיק זה לזה ובינם לבין כלוב המתכת שבו יושבים הנוסעים. גם הצביעה לא בדיוק מיישרת קו, אבל צריך לזכור שני דברים: 1. אתה יכול לקבל מהסינים מוצר פרימיום כמו אייפון, זה רק הדרישה וכמה אתה מוכן לשלם עבור זה. 2. כאשר אתה רוצה לחסוך, אי אפשר להיות בררן.
תא הנוסעים מרווח מאוד, הוא מאכלס שני אנשים בלבד, אבל הם יכולים להיות גבוהים, ממש גבוהים. הנדסת האנוש מוזרה מעט, גם פה החומרים הם מהסוג הפשוט ביותר, ועל אף הסימנים של ניסיון לייצר פה עיצוב, העסק פשוט מאוד.
לוח המחוונים משלב ספרות וכיתוב סיני, אבל החיווי החיוני כמו מהירות, הטווח, אחוזי הסוללה או התחנות ברדיו ברורים. האבזור מסתכם בשקעי טעינה, חלונות חשמל ומזגן, שעובד, אבל ביום חום פראי של קיץ מקומי מצליח במלוא אונו להשאיר את הטמפרטורות ברמת "נסבל".
כאשר שני המושבים בשימוש, נותר מקום מוגבל מאוד לתיק קטן בתא הנוסעים, ואת שאר החפצים תצטרכו לשים בארגז בן כ-70 ליטרים מאחור. הוא עשוי פלסטיק והמנעול שלו פשוט מאוד, לא מקום להשאיר בו דברים יקרי ערך.
בין סין לאיטליה
בורר ההילוכים הוא ידית שדומה מאוד לזו של המגבים, היא נדחפת קדימה ואנחנו מוכנים לצאת לדרך. טוב, לא ממש לצאת אלא יותר לנוע לאיטנו.
תחילת התנועה בליצ'י נעשית ממש מפתח הסוכנות, שם אנחנו מצליחים להשחיל אותה על 140 הס"מ שלה בפתח צר ומשם לרחוב. האיטיות שלה כמעט בלתי נסבלת, לא רק הקצב, אלא גם פרק הזמן בין "לחצתי על הדוושה" לבין "התחלנו לזוז". זה גם ככה מפחיד לשבת בקופסה הזו, ולטעות בתזמון הכניסה לכיכר זה מפחיד אפילו יותר כאשר יונדאי i20 שפתאום נראית אימתנית דוהרת אלינו. מזל שאי אפשר לפספס את הליצ'י. זו בעצם כל התגובה של הסביבה אליה, יכולנו לקבל את אותה כמות תשומת לב לו הייתה זו פרארי אדומה, ולא מכונית חשמלית במחיר תוספת מהרשימה של האקזוטיקה האיטלקית.
המימדים הזעירים שלה אומרים גם תמרון מצוין, המכונית הזו מסתובבת ממש "על המקום", משתחלת לכל פיסת אספלט בחניה במקביל או בניצב למדרכה. אבל יש לזה מחיר, למרות הצמיגים השמנמנים ברוחב 155 על חישוק 12 אינץ', בבדיקת סלאלום קצרה היא מבהירה מהר מאוד שבסיס גלגלים קצר כמו שלה, על הגובה הזה לא מעודדים משחקים. זה, והעובדה שבתור קוואדרוסייקל היא פטורה מכריות אוויר, ABS או כל עזר בטיחות מלבד חגורות הבטיחות. שהן הסעד היחיד במקרה של תאונה, כמו שתוכלו לראות בסרטון, המרכב אמנם עומד במבחן ריסוק, אבל הבובות בפנים לא ממש...
הזינוקים האיטיים ברמזור ובכלל המהירות המירבית של 55 קמ"ש אותם ראינו להרף עין בירידה אומרים שאם מישהו נוסע בקצב שלכם, זה כנראה אומר שהוא מצלם אתכם. בעליות ארוכות שבכלל לא ידענו שקיימות בחולון, קצב המהירות צונח בהתאם לאורך וזווית השיפוע. בשל ההגדרה שלה כ"קוואדרוסייקל" היא אמנם בעלת היתר לנוע על כבישים, אולם רק באלו המוגדרים עירוניים. בכל מקרה, לא הייתי ממליץ להתקרב איתה אפילו לכביש שאינו כזה.
החיסכון במימדים, במקום ובעלויות אומר גם מתלים ובולמים פשוטים מאוד, המכונית הזו אוהבת לנוע על משטחים חלקים. כי עם שיבושים ושברים היא בכלל לא מתמודדת טוב, אפשר להרגיש עלייה על פס צבע בכביש.
בין קילומטר לקילוואט
טווח הנסיעה המוצהר של הליצ'י הוא בין 100 ל-120 ק"מ בשימוש תחת עומס עם מזגן פועל הוא יתקצר לכדי 80 ק"מ. אין מה להיבהל מהמספרים האלו, בתור מכונית עירונית, נדיר מאוד שגם יום סידורים עמוס יביא אתכם לחדלות סוללה. אפילו גיחות בין ערים בגוש דן, כל עוד לא עולים על כביש בין עירוני הן בהחלט ברות ביצוע.
זמן הטעינה שלה שעומד על 8 שעות ונעשה משקע ביתי רגיל מתורגם לשקלים בודדים לליל טעינה, ולזה יש להוסיף עלויות אחזקה שוטפות נמוכות באופן יוצא דופן. מלבד ביטוח החובה שדומה לזה של מכונית ועומד על בין 1,200 ל-1,500 שקלים (נבדק על נהג מעל גיל 30 עם ותק של 10 שנות רישיון), אגרת הרישוי השנתית עומדת על 30 שקלים או הטיפולים השוטפים המסתכמים בהחלפת בלמים או צמיגים בלבד, אה, ומים למגבים. את התחזוקה השוטפת מבצעת החברה על בסיס מערך השירות של UDS ובמקרה של הליצ'י - הגעת ניידת שירות לבית הלקוח.
האחריות הינה שנה לכלי עצמו ושנתיים לסוללה, שעלותה כ-7,000 שקלים ואורך החיים שלה הוא כ-4 שנים.
יש חשמל?
סיכום של נסיעת המבחן בליצ'י קשור הרבה פחות לטיב המכונית הזו, אלא מתחיל ונגמר בקהל היעד שלה. נניח שעשרה אנשים שניצבים לפנינו זקוקים למכונית. כמה מתוכם נוסעים אך ורק בעיר? מתוך אלו שנוסעים רק בעיר, כמה לא יזדקקו למושב אחורי או לתא מטען של ממש? למי מהם יש בית עם חניה קבועה ואליה ניתן לחבר את המכונית? כנראה שמתוך אותם עשרה כבר לא נשארו בחדר יותר מדי אנשים.
נאמר זאת כך, עבור מי שזקוק למכונית עירונית בלבד, קטנה, ובעל חניה צמודה במחיר של 38 אלף שקלים היא עסקה שבכלל יכולה להיחשב כאופציה, כלומר רשויות מוניציפליות או מושבים וקיבוצים שאינם מוגדרים כשטח תפעולי. זה עוד לפני ההחלטה אם הפשרות שלה ברמת המכונית מתקבלות - עבור כל השאר, ממש לא. מכונית מיני בת שלוש, על כל המשמעויות הנלוות תהייה בחירה נכונה יותר. לפחות עד המכונית המעופפת שהבטיחו לנו.
על הצד הטכני: ליצ'י A01
מנוע: חשמלי, AC
הספק: 4.5 קילוואט
תאוצה 0-100: לא יקרה
מהירות מירבית: 55 קמ"ש
טווח ריאלי: כ-100 ק"מ
זמן טעינה: 8 שעות
מחיר: 38 אלף שקלים