מיליארדי אנשים נכנסים מדי בוקר למכוניות שלהם מסביב לעולם, מסובבים את המפתח, משלבים להילוך ומצפים לנהיגה קצרה, או ארוכה, מהירה או מורטת עצבים בפקקים. הם שותים קפה או שומעים מוזיקה, מדברים בטלפון או מקללים את האמ-אמא של מי שחתך אותם. אבל כמה מהם מוכנים בכלל לאפשרות שהמכונית הזו תסכן אותם רק בגלל כשל תכנוני בסיסי, שבכלל לא ברור איך מישהו אישר לה לעלות על הכביש איתו.
אספנו כמה מה"כוכבות" הגדולות של התופעה הזו.
פורד פינטו - מכונית אש!
מסתבר שהסתבכות במעשים בתחום האפור של החוק לא שייכת רק לרבנים בשם פינטו, אלא גם למכונית כזו. הכירו את פורד פינטו, המכונית הקומפקטית של פורד שהוצגה בשנת 1970 כדגם 1971 הייתה אמורה להיות התשובה של פורד למכוניות היפניות הזולות שזכו להצלחה גדולה מאוד בארצות הברית. כבר בשלב הפיתוח של המכונית היה ברור שמיקום מיכל הדלק שלה בחלקה האחורי היה בעייתי. המכונית אמנם עברה את אישורי הבטיחות הנדרשים, אולם באותן שנים, אלו לא כללו בדיקות של פגיעה מאחור. מספר שנים לאחר תחילת שיווקה, יותר ויותר עדויות על הסכנה האורבת מאחור החלו לצוץ. בבדיקות שבוצעו במחצית השנייה של שנות ה-70 התברר כי בתאונת חזית אחור, בה נפגעת המכונית גם במהירות שאינה עולה על 32 קמ"ש, מיכל הדלק מתבקע והנוזל הדליק שנשפך ממנו הופך את המכונית למלכודת אש. בניסויים שערכה פורד בעצמה, מתוך 11 פגיעות מאחור במהירות של כ-50 קמ"ש, 8 מתוכן הסתיימו בשריפה. בשלושת המקרים בהם המכונית לא עלתה באש, נעשה שימוש במגן פלסטיק, פלטת מתכת ותושבת גומי למיכל הדלק.
מהבחינה המשפטית פורד טענה כי המכונית שלה עונה על התקן הבטיחותי הנדרש על ידי המדינה. צריך מצד ההגינות גם לומר, שהמכונית הזו לא הייתה חריגה ביחס לרמת הבטיחות הכללית של מכוניות באותן שנים, אולם מה שעורר את הסערה הגדולה יותר היה מה שהתברר בהמשך.
פורד, ידעה על הכשל, אך בחרה שלא לטפל בו בשל חישוב קר של עלות-תועלת. תחזית המכירות של פורד לדגם עמדה על 12.5 מיליון מכוניות, מספר אפשרויות תיקון נבחנו, יישום שינוי התכנון האופטימלי בכל מכונית חושב כעלות של 11 דולר למכונית, סך הכל 137 מיליון דולר. לעומת זאת, על פי חישובי פורד, אם המצב יישאר על כנו, הצפי הוא לכ-180 מקרי מוות ומספר דומה של פציעות קשות כתוצאה משריפה וכן 2,100 מכוניות שיינזקו באופן בלתי הפיך. עם הערכת שווי חיי אדם ב-200 אלף דולר, כוויה חמורה ב-67 אלף דולר ושווי מכונית משומשת שרופה ב-700 דולר (כל הסכומים בערכים של 1970), החשבון היה פשוט - סך הכל צפי לנזק של כ-49 מיליון דולר אם תישאר המכונית בתכנון הבעייתי. כלכלית, אין ספק שהחשבון של פורד היה נכון, ההערכות מדברות שבעשור של שיווק המכונית, מספר מקרי המוות עמד על 60 "בלבד", ו-120 פצועים מכוויות, אין הערכה לכמות המכוניות שניזוקה - כך שבסך הכל הסכום היה נמוך אפילו מאותם 49 מיליון דולר בתחזית.
בשנת 1978, מכריזה פורד על קריאה יזומה לתיקון (ריקול) לדגמי הפינטו מהשנים 1971-1976. הקריאה לתיקון הקיפה 1.5 כלי רכב, הריקול הגדול ביותר עד אז.
GM והסוויץ' התקול - הסתרה מכוונת
במשך עשור, ידעה ג'נרל מוטורס אודות כשל מרכזי במנגנון המפתחות של מספר דגמים שלה אך התעלמה מהדיווחים בעניין. כשל בקפיץ במנגנון האבטחה אשר גרם לכך שבמהלך נסיעה היה הסוויץ' במכונית נסגר, מותיר את הנהגים כמעט חסרי שליטה על המכונית ויותר מכך - ללא הגנת כריות האוויר במקרה של תאונה.
בתחילה הודתה החברה באחריות ל-13 מקרי מוות, אך אלו התייחסו רק למקרי מוות כתוצאה מהתנגשות חזיתית, בה לא פעלו כריות האוויר, אולם מאוחר יותר התבררו המימדים האמיתיים של מקרי המוות. 124 נהגים ונוסעים נהרגו כתוצאה מהכשל בסיכום כל התאונות.
ההתעוררות לטפל בכשל הגיעה רק אחרי תאונה בה נהרגה נהגת בת 29 שמספר ימים קודם לכן הגיעה למרכז שירות של החברה לאחר שאירוע כזה התרחש בזמן נהיגה. תכתובות דוא"ל פנימיות בחברה הוכיחו כי עוד בספטמבר 2005 הודו המהנדסים כי ישנו כשל במנגנון וכי עלות החלפתו בכל המכוניות המיוצרות תעמוד על -90 סנט. לעומת זאת עלות ההחלפה של החלקים רק במכוניות שבעליהן יתלוננו יעמוד על כ-15 סנט. ניסיונות הטיוח וההסתרה הוסיפו להסתבך כאשר התברר שכאשר הוחלף החלק התקול באחד תקין - לא שונו המספרים הקטלוגיים שלהם, מה שהקשה על היכולת להבין באילו מכוניות בדיוק הותקנו הרכיבים הבעייתיים.
רק בפברואר של שנת 2014, הוציאה ג'נרל מוטורס ריקול ענק, שהקיף בתחילה 800 אלף כלי רכב, אחר כך התרחב ל-1.3 מיליון מכוניות, עלה ל-6.5 מיליון כלי רכב ובתוך חודשים ספורים התרחב לכדי 28 מיליון מכוניות כדי לתקן את התקלה הקטלנית.
דוושת התאוצה בטויוטה - חשבון נפש יפני
שנת 2009 לא תיזכר לטובה בחברת טיוטה, שנה לפני כן היא הפכה ליצרנית המכוניות הגדולה בעולם, אבל אז הכל התהפך. זו היית השנה בה החברה שבנתה לעצמה מוניטין של מכוניות אמינות ברמה מיתולוגית, עמדה בחזית של סערות בעקבות סדרת תקלות שגרמו לתאוצות בלתי רצוניות של המכוניות שלהן.
המקרה שהעלה לכותרות את התקלה הראשונה בסדרה היה המוות הטרגי של משפחת סילור האמריקנית. האב והאם בני 45, בנם בן ה-13 ואחיו של האב בן ה-39 נסעו במכונית לקסוס ES350 ליד סן דייגו כאשר המכונית החלה להאיץ ללא שליטה. בשיחת הטלפון שערך האב עם מוקד החירום הוא מדווח כי המכונית הגיעה למהירות של כמעט 200 קמ"ש לפני שהתנגשה ברכב אחר. החברה שהגיעה להסדר פיצויים עם המשפחה מחוץ לבית המשפט על סכום שלא פורסם אך מוערך ב-10 מיליון דולר. מכל מקום החברה הבינה שמשהו חייב להשתנות.
בעקבות המקרה, יצאה טויוטה בהודעה כי האשמה נעוצה בשטיחוני הרכב, שזזו ממקומם וגרמו ללחיצה על הדוושה. ריקול ל-2.3 מיליון מכוניות טויוטה הוכרז, אבל הצרות המשיכו. עדויות נוספות על תקלות מצערת שאינן קשורות לשטיחי הרכב הוסיפו להגיע, אז התברר כי בלאי במנגנון הדוושות עשוי לגרום לשבר ולמצב בו דוושת התאוצה נתקעת במצב פתוח. אם זה לא מספיק, התברר כי החומרים החשודים ככאלו המתבלים במהירות וגוררים את התקלה נמצאים ברשימה ארוכה מאוד של דגמים מתוצרתה. בתוך כל הסערה, יצא מנכ"ל החברה אקיו טויודה, נכדו של מייסד החברה בהתנצלות פומבית רשמית ונדירה בפני הלקוחות.
במאי 2010 הודיע ה-NHTSA (ארגון הבטיחות בדרכים האמריקני) כי הוא קושר לתקלות בדוושת התאוצה של מכוניות טויוטה 89 מקרי מוות בתאונות דרכים מאז שנת 2000. במקביל הושתו על החברה גם קנסות בגובה של 16.4 מיליון דולר, בעוד מספר המכוניות שנקראו לתיקון עולה לכ-9 מיליון כלי רכב בכל העולם.
דוושת הבלם המסתורית של פיג'ו וסיטרואן - הפוך גוטה הפוך
נהיגה בצד שמאל של הדרך היא לא רק כאב ראש לתיירים שמגיעים למדינות האלו ונוהגים בניגוד לכיוון התנועה או סתם כמעט נדרסים במעברי חציה. היא סיפור לא פשוט גם עבור יצרניות רכב שצריכות לייצר מכונית לשני סוגי הנהיגה.
הפתרון של פיג'ו וסיטרואן לסיפור הזה של דוושות בצד השני של המכונית היה פשוט, הם התקינו מוט שחיבר בין דוושת הבלם שעברה לצד ימין של המכונית לבין מנגנון הבלימה עצמו, שנותר בצד שמאל, כמו במכוניות שנמכרות בשאר העולם.
זה דבר אחד לעשות פתרון פשוט, זה דבר אחר לגמרי לעשות אותו נכון. מה שהתברר היה שהמוט הזה לא היה מכוסה או בלתי נגיש באופן מספק. מה שיצר מצב בו הנוסע יכל למעשה ללחוץ על הבלמים כאשר הוא דורך על המוט הזה. בשנת 2011 זימנה החברה יותר מ-20 אלף מדגמי סיטרואן C3 פיקאסו על מנת לשפר את ההפרדה בין המוט המקשר לבין רגלי הנוסע.
ג'יפ ומרצדס - נקמת האיל הצפוני
לכל מדינה יש את הדגשים שלה כאשר בוחנים כלי רכב חדש. בארצות הברית מחסור במחזיקי כוסות הוא ממש לא יכופר, הסינים מקפידים על מאפרות במכוניות, אצלנו מיזוג אוויר יכול להיות הבדל ענק בין מכונית מומלצת לתנור אפייה על גלגלים, אבל לשוודים יש מבחן חשוב משלהם - מבחן האיל הצפוני.
המדינה הזו, בה תאונות בין כלי רכב לבין בעלי החיים הגדולים החוצים את הכבישים הינן קטלניות מאוד, בוחנים את המכונית גם בתוואי בו היא נדרשת לבצע תמרון חירום של חמיקה במהירות גבוהה. זאת במטרה לדמות מצב של איל החוצה את הכביש.
שינוי הכיוון המהיר והעברת המשקל שהוא מייצר, עלולה לגרום למכוניות גבוהות לאבד את האיזון שלהן. אבל יש כאלו שמאבדות את זה יותר מאחרות. בשנת 1997, מרצדס A קלאס החדשה כשלה במבחן הזה באופן כל כך יוצא דופן כאשר היא התהפכה במהלכו. מרצדס, שבתחילה התכחשה לבעיה, השעתה את ייצור המכונית ובסופו של דבר זימנה את כל המכוניות שנמכרו עד אז (כ-2,600 יחידות) והוסיפה להן בקרת יציבות וכן כיול טוב יותר למתלים.
מרצדס A קלאס לא הייתה היחידה, המסחרית הקטנה של סיטרואן הנמו התהפכה גם היא בתמרון כזה. כמו גם טויוטה היילקס בשני הדורות האחרונים שלו שהגיע קרוב מאוד להתהפכות וג'יפ גרנד צירוקי שלא התהפך אבל פוצץ שני צמיגים במהלך התמרון.
כריות האוויר של טקאטה - רימון רסס בפנים
כריות האוויר במכוניות שלנו הן אחד מקרשי ההצלה האחרונים של נהג במקרה של תאונת דרכים. הן מתנפחות בעוצמה ובמהירות רבה ואז קולטות את ראש או גוף הנוסע בזמן יציאת האוויר מהן, מאיטות את בלימתו הפתאומית ומסייעות להפחית את הנזק.
אבל מה קורה כאשר כרית האוויר היא היא הגורם לנזק?
חברת טקאטה היפנית סיפקה במשך שנים רבות מנגנוני כריות אוויר לשלל יצרניות רכב, בהן הגדולות ביותר בעולם כמו ניסאן, הונדה, טויוטה, פורד, ג'נרל מוטורס, ב.מ.וו, אודי, קרייזלר, יגואר, ג'יפ, מאזדה, מרצדס, טסלה ואפילו פרארי. במהלך שנת 2013 החלו מספר יצרניות רכב שעשו שימוש בכריות האוויר מתוצרת החברה להוציא קריאות לתיקון הנוגעות לכריות האוויר. מהר מאוד התבררו מימדי הכשל, והם היו אדירים.
התקלה בכריות האוויר שגרמה כבר לעשרות מקרי מוות ומאות פצועים, מתרחשת כאשר מנגנון הפיצוץ של הכרית העושה שימוש בחומר נפץ מעיף לחלל הרכב גם חתיכות מתכת של המיכל בו אוחסן. כמה הרוגים מתקלה זו מצאו את מותם כאשר חתיכות מתכת אלו פשוט קרעו את העורק הראשי בצוואר הנהג או הנוסע בשל מיקום כרית האוויר. הכשל הזה גרוע בפני עצמו, אולם ישנה בעיה נוספת, מנגנון הניפוח התברר כרגיש לשינויי לחץ אוויר, חום ולחות, חומר הנפץ הרגיש לשינויים אלו יוצא מאיזון ויוזם פיצוץ באופן עצמי.
טקאטה שידעה במשך שנים על הכשל הסתירה אותו, אבל עם ההסתבכות בחקירתה, האשימה בשנת 2017 יצרניות רכב מובילות כמו ב.מ.וו, ניסאן, פורד והונדה כי ידעו על התקלה גם כן, אך נמנעו מלדווח אודותיה עד שהסיפור התפוצץ, פשוטו כמשמעו.
טקאטה שנדרשה לשלם מיליארדי דולרים בפיצויים פשטה את הרגל במה שנרשם כפשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות יפן. היקף הריקול הזה מעמיד בצל את כל המספרים שהכרנו עד כה, הוא מקיף מעל ל-100 מיליון כלי רכב בכל העולם.
אז לפני שאתם מאשימים את המוסד בכל המדענים האיראנים שהתפוצצו במכוניות שלהם, קודם תבדקו אם לא הייתה שם כרית אוויר של טקאטה.