פיג'ו ריפטר הוא הדור השלישי למשפחת המסחריות הקלות של PSA, אחיו של סיטרואן ברלינגו. כ-8,500 טנדרונים נמכרים בישראל מדי שנה, 80% מהמכירות הן של סיטרואן ברלינגו או פיג'ו פרטנר. עם שליטה גדולה בקטגוריה קורץ פיג'ו ריפטר לזירת הקרוסאוברים, עתירת הרווחיות. לפיג'ו יש כבר סדרת קרוסאוברים חזקה עם 2008, 3008 ו-5008; אבל ריפטר עשוי לשכנע לקוחות עירוניים הצריכים שימושיות רבה יותר מזו של קרוסאובר רגיל - רוכבי אופניים, גולשי גלים וטיילים מרובי ילדים.
האמת היא שעם תא מטען ענקי בנפח עד 4000 ליטרים, מנועי דיזל / בנזין מתוחכמים, תיבות 6 או 8 הילוכים ומערכות בטיחות מלאות, המשימה בהחלט אפשרית. נכון שלעולם יהיה הטנדרון פחות סקסי מאחיו לסדרת 008 אבל עבור מי שמחפש קרוסאובר עם שימושיות מקסימלית, זו עשויה להיות אופציה מעניינת. הרחקנו לכת עד מונאקו, כדי לבדוק את הטנדרון החדש של פיג'ו.
אין חדש תחת השמש
כך הרהרנו לנו בזמן נהיגת ההשקה, עד שלפתע נתקלו עינינו במוצג פרה-היסטורי; בשולי הדרך חנה לו קרוסאובר קשוח למראה, רכב שטח מסוקס עם גג כפול-מדרגות ושני גגונים, פנסי ראלי וגלגל רזרבי, הוא אפילו נעל צמיגי שלג עם מסמרים! לרגע חשבתי שזה אבטיפוס מוסווה של הצעקה האחרונה בעולם הקרוסאוברים, אך לא היא - היה זה אקזמפלר משומר באופן מדהים של Matra-Simca Rancho מודל 1977. ה- Ranchoהקדים את זמנו בארבעים שנה, הוא עלה על הכביש עשרים שנה לפני טויוטה ראב4 הנחשב כאבי הג'יפונים המודרניים! לסקרנים ביניכם אספר של'מטרה' הלבנה יש מנוע 1.5 ליטר בהספק 80 כוח סוס עם תיבת 4-הילוכים ידנית, כמובן. הראנצ'ו הלבן הוא מסדרת Grand Raid בעל מרווח גחון מוגדל במקצת, ודיפרנציאל קדמי מוגבל החלקה. בזמנו הוצגו גם גרסאות ברזנט וב-1981 זינקה ראנצ'ו כזו לפריס-דקאר; אין לי מושג אם הגיעה לסוף המסלול.
חדי העין יבחינו במדרגה המשופעת במרכז הגג, האם מכאן הגיעה ההשראה לדיסקברי-1 שהוצג ב-1989? חלקו הקדמי של הראנצ'ו הוא בעצם, סימקה 1100 עם המנוע והסרן המקוריים; מאחור יש רצפה מוארכת, שאיפשרה להקנות לרנצ'ו מראה קשוח ושימושיות גבוהה. הסרן הקדמי של סימקה-1100 מחזיר אותנו לפיג'ו ריפטר הכול-חדש; גם כאן בחרו מהנדסים צרפתיים לבסס את הטנדרון החדש על הפלטפורמה המודולרית עליה בנויים דגמי הפנאי של פיג'ו וסיטרואן, EMP2. הפלטפורמה העדכנית מעניקה לריפטר התנהגות הכביש ברמה גבוהה, ויכולת ליהנות ממבחר המנועים של פיג'ו וממערכות בטיחות מודרניות. חלקה האחורי של רצפת הריפטר מאפשר ייצור של שני אורכי מרכב, ויכולת הובלת מטען עד 700 קילוגרם. את הריפטר אפשר לקנות בגרסה מסחרית פשטנית, עם חישוקי 15 אינץ' ומנועים נמוכי הספק; גרסת בסיס זו תספק את החקלאים הצרפתים אבל עבור עכברי העיר מציעה פיג'ו את גרסת GT Line המאובזרת, עם צמיגי 17 אינץ' ספורטיביים למראה.
זהות חצויה
חרטום הריפטר נראה מצוין; החזית המשפחתית של פיג'ו קיבלה פרופורציות כוחניות עם פגוש מסיבי, מבחר כונסי אוויר, פנסי ערפל ויחידות תאורה גדולות ומגולפות. אבל ככל שחרטום הריפטר מושקע ומגולף, אין מה לעשות - מאחור אתה נשאר עם קופסת מתכת רבועה למדי. דלתות ההזזה מכתיבות דפנות אנכיות, המסוגלות לאכסן את מסילות הדלת. כי לכן נראה הריפטר כמו טנדרון משודרג, עם חגורות מגן פלסטיות המעניקות לו ניחוח מסוקס בסגנון עדות הקרוסאוברים. המעצבים עשו כמיטב יכולתם כדי לשבור את הצורה הריבועית עם גילופי פח, גלגלים גדולים מהמקובל, חלונות מלוכסנים וגגון נאה ופונקציונאלי. באופן אישי אני מאוד אוהב את צורתו הפונקציונאלית של הריפטר, אבל הוא לא תואם לדימוי הקלאסי של רכב משפחתי-עירוני-פנאי.
אל תסתכל בקנקן
אז כבר הבנו שהריפטר אינו רכב "שופוני" קלאסי אבל יש לזכור, שקסמו מצוי בתוך הקופסה. הדבר הבולט לעין הוא המרחב הפנימי העצום; החל במושבים הקדמיים, ובעיקר במעמקי התיבה שמאחור. תשכחו ממשפחתיות צפופות, אל תחשבו על קרוסאוברים המתקשים להסיע חמישה אנשים. הריפטר מעניק מרחב פנימי גדול מאוד לאנשים ולמטען, אפילו בגרסה הקצרה (4.40 מפגוש לפגוש, מול 4.75 בגרסה הארוכה). אפשר לבחון את הריפטר בהסתכלות של MPV, מיניוואן, או טנדרון עבודה; אנשי פיג'ו מתגאים בשימושיות הגבוהה של הריפטר, המתבטאת במבחר עצום של תאי אכסון פנימיים - לא פחות מ-28 תאים, בנפח מצטבר של כ-180 ליטרים. תאי האכסון מפוזרים לאורך ולרוחב תא הנוסעים, כמה מהם ייחודיים מאוד - בראש ובראשונה, מדף אורכי מחרטום ועד זנב, צמוד לגג. התא עשוי מחומר שקוף למחצה עם תאורה פנימית. יש תאי אכסון ענקיים בלוח המחוונים, בהם ניתן לשמור מחשב נייד בגודל 15 אינץ', יש תאים מצוננים, דלתות שיבלעו בקבוקי Perrier משפחתיים, והכי מדליק - 'תא מזוודה' ננעל, מתחת לחלקו האחורי של הגג.
הדלת האחורית גדולה מאוד, בדגמים המאובזרים אפשר לפתוח את החלון האחורי בנפרד - במקום צפוף זה הרבה יותר נוח, מאשר לפתוח את דלתו הכבדה של תא המטען. שני המושבים האחוריים מרווחים יותר מאשר ב-5+2 רגיל, ובשורה המרכזית תמצא שלושה מושבים. זה מצוין אם אתה מסיע חמישה נוסעים או שלושה מושבי תינוק, זה פחות נוח אם אתה נוסע עם זוג נוסעים מאחור. דלתות ההזזה והישיבה הגבוהה מקלים מאוד על הכנסת פעוטות מצווחים למכונית, ביום קיץ לוהט. המושבים מתקפלים מודולרית, את האחוריים ניתן לסלק לגמרי מהמכונית. חובבי אופניים וגלשנים יאהבו את המחסן הגבוה, הנפער לקראתם.
שורת המושבים הקדמית מרשימה מאוד - הכלי אינו מפואר כמו משפחתית מודרנית או קרוסאובר אבל תנוחת הישיבה גבוהה, והתצפית קדימה מצוינת. הקונסולה המרכזית קצת רחבה לטעמנו, גוזלת מרווח ברכיים. התחושה המשפחתית-פנאי מקבלת חיזוק מלוח המחוונים i-Cockpit המוכר לנו. ה i-Cockpit מיושם כאן בצורה טובה מהמקובל, הישיבה הגבוהה מקלה על התצפית מעל לגלגל הגה. ההגה הקטנטן נראה כאן מוזר, אבל מתרגלים אליו. צג המגע 8-אינץ' מזדקר מתוך לוח המחוונים ולאושרי כי רב, מצאתי מתחתיו שני מתגים אמיתיים לכוונון מאוורר המזגן! חומרי לוח המחוונים אינם מזהירים אבל הם בסדר, עמידים למראה. גרסתGT Line כוללת תפנוקים כמו מפתח חכם, בלם יד חשמלי, מערכת צליל טובה, צימוד טלפון וטעינה אלחוטית, בורר מצבי נהיגה בשטח קל, שקע 220 וולט ועוד תופינים. בחלק מהדגמים מצאנו צירופי צבעים נאים, נקווה שיגיעו גם לישראל. אין ספק שמעצבי פיג'ו התאמצו, והצליחו לייצר תא נוסעים המשלב שימושיות גדולה, עם תחושה משפחתית שאינה משויכת רכב עבודה ספרטני.
יוצאים לדרך
לאורך ההשקה יצאו הצרפתים מגדרם כדי להדגיש ש"הריפטר הוא פיג'ו אמיתי, עם יכולות דינמיות ורמת הנוחות המוכרת משאר רכבי החברה". לצורך זה הפיקו סרטון קצר עם סטפן פטרהאנסל, היוצא לסיבוב בריפטר עם המשפחה וכמה זוגות אופניים; אם הוא לא חורך דיונות, לפחות ניתן לו לקדם את דימוי הרכב החדש!... בתחתית ההיצע יש דיזל 75 כ"ס אבל את מבחן הדרכים פתחנו עם גרסת דיזל האוטומטית, בגימורGT Line . אהבתי את תנוחת הנהיגה וסביבת הנהג, ואת תחושת המרחב מסביבי. פיסת חומר גמיש מרפדת את מרפק שמאל, מחשבה נחמדה. לחיצה על מתג START והדיזל מניע בשקט; זהו מנוע BlueHDi בנפח 1.5 ליטר, עם 128 כ"ס ו-30 קג"מ, כבר ב-1750 סל"ד. חוגת ההילוכים העגולה מוזרה למראה ולמגע, אבל יש מנופי הילוכים על ההגה, למקרה שתרצה.
תיבת 8-ההילוכים מאפשרת האצה נמרצת מ-0 ל-100 ב-10.8 שניות, זה מספיק. המנוע מסיע אותך במהירויות מעל 120 קמ"ש בשקט ובסל"ד נמוך, הנסיעה מרגיעה מאוד. נוחות הנסיעה גבוהה, אם כי צמיגי ה-215/60R17 מעבירים פנימה שיבושי דרך וטלטלות קלות; צמיגי ה-215/65R16 של גרסת הבנזין מעט יותר נוחים. מתלי הריפטר סופגים היטב מפגעים גסים יותר - בורות אספלט, מכסי ביוב וגדודיות נבלעות במה שנהוג לכנות "נוחות צרפתית", טוב יותר מכמה קרוסאוברים נחשבים.
הצירוף של מתלים רכים יחסית ומרכז כובד גבוה, מתבטא גם בהתנהגות הכביש. בדרך כלל יושב הריפטר שטוח על המתלים אבל בנהיגה מהירה ותובענית יותר, הוא מתחיל לרכון על צידו. זה לא ייקרה למי שמטייל מנהלתית עם המשפחה או עובד בשטח, אבל הרכב דואג להזכיר שהוא אינו רכב המרוץ של פטרהאנסל. ההיגוי קליל מאוד אך מדויק ובסך הכול, התנהגות הכביש מכוילת היטב למטרות הצפויות לו בחיים האמיתיים. תצרוכת הדלק אמורה להיות טובה, לא בדקנו. השימוש בפלטפורמת EMP2 מאפשר חימוש מלא במערכות בטיחות מודרניות - יש בלימה ושמירת נתיב אוטונומיות, ניטור שטחים מתים ובקרת שיוט אדפטיבית.
בהשקה לא נכח דיזל ידני המתאים ללקוחות רבים בישראל אז נהגנו בגרסת בנזין-ידני 100 כ"ס, פחות רלוונטית לשוק הישראלי. הבנזין היה פחות בשרני מהדיזל, כמובן, חרטומו נתן תחושה קלה - זה לא מפתיע, בהתחשב במשקלו הנמוך של מנוע הבנזין. כאן יכולנו להתרשם מרמת האיבזור הבסיסית, עדין ראויה מאוד לשימושי משפחה ועבודה.
יורש ראוי
נראה שהריפטר החדש יאפשר לפיג'ו-סיטרואן להמשיך לשלוט בשוק הטנדרונים בישראל. במסגרת המיצוב הפנימי של קבוצת לובינסקי הוחלט למצב את הברלינגו כמוביל הנוסעים (מוניות, רכבי הסעות), או רכב מסחרי עבור טכנאים ולקוחות מקצועיים. הריפטר ימוצב גבוה יותר וינסה לפלרטט עם לקוחות של רכבי פנאי עירוניים. כל גרסאות הטנדרון החדש ימשיכו להימכר לגופים מוסדיים, טכנאים ואנשי שירות, ולקוחות הנזקקים לזיוודים ייעודיים או רכב קירור קומפקטי.
האם יצליח פיג'ו ריפטר לשבור את קיר הזכוכית המפריד בין טנדרוני עבודה, לבין רכבי פנאי משפחתיים? במחלקת הפנאי ממתינים רווחים נאים ודימוי משודרג, אבל מידת ההצלחה תלויה ברמות האבזור ובמחירים הצפויים להיקבע בתחילת 2019. פיג'ו פרטנר הנוכחי עולה בסביבות 140-160 אלף שקלים, ומחירי הדגמים החדשים יעלו במידת מה - זה סביר בהתחשב ברמת התחכום הטכנולוגי, תיבות ההילוכים המשופרות ומערכות הבטיחות העדכניות.
