מצלמות משטרה שמצלמות לתוך המכוניות - פגיעה בפרטיות

המשטרה הציבה לאחרונה שורה של מצלמות חדשות, מתוך כוונה מבורכת לאכוף ציות להוראות חוק בטיחותיות הנוגעות לעקיפות מסוכנות, לדיבור בטלפון שלא כדין והוראות דומות. המצלמות החדשות הן מצלמות מיקוד עם רזולוציה טובה יותר, שמטרתה לתעד את הנהג מבצע את העבירה. וזאת לעומת המצלמות הקיימות שמתמקדות במספר הרכב ובמהירות הנסיעה.

המצלמה החדשה מתעדת את חלק גופו העליון של הנהג באיכות סבירה ומראה גם את פניו באופן גלוי, הרי מטרת המצלמות החדשות הן לתעד עבירות של הנהג בתוך הרכב. במשטרה טוענים כי זו לא פגיעה בפרטיות, שכן זהו שטח ציבורי. עם זאת, כלל לא בטוח שהמשטרה צודקת, וייתכן כי פנים הרכב הוא שטח פרטי, ולכן יש כאן פגיעה חמורה בפרטיות.

שימוש לא מבוקר בצילומים שינפיקו המצלמות עלול לגרום לפגיעה קשה בפרטיות. יש להיזהר בחציית קווים אדומים בנוגע לזכות לפרטיות ולזכותו של אדם ש"האח הגדול" לא יתחקה אחריו וידע בכל עת היכן הוא נמצא. נכון שגם היום מונפקים דוחות על-פי צילומים (במצלמות A3) שיש גם בהם פגיעה בפרטיות, אבל הן אינן מצלמות בתוך המכונית.

לכן, ראוי כי ייערך פיילוט של צילומים ניסיוניים על-מנת להעביר צילומים אלה במבחן הביקורת בכל הנוגע לפגיעה בפרטיות. זאת, טרם אכיפת הציות לחוק על-פי צילומים במצלמות העלולות לחשוף את הנוסעים ברכב. אכיפה באמצעות מצלמות היא מהלך משמעותי שיש להחילו רק לאחר דיון מקיף בכל הנוגע לסוגיית פרטיות האזרח במרחב הציבורי.


לדוגמה, התיעוד והצילום במצלמות החדשות כוללים תאריך, יום ושעה, והם עלולים לחשוף את הנהג אם במקרה, לדוגמה, הוא נוסע ברכב בנסיבות המעוררות חשד אצל בן/בת הזוג. מדובר בצילום בעל השלכות מרחיקות לכת על חיי הנהג, שעלול להביא לפגיעה בשלום-בית ואולי גם לגירושים. יש לזכור כי חוסר נאמנות אינו עבירה לפי החוק הישראלי. האם המשטרה צריכה להתערב בנושאים כאלה?

לא כל האמצעים מקדשים את המטרה, והשימוש במצלמות מעורר שאלות משפטיות כבדות-משקל, שעניינן: הפגיעה החוקתית בפרטיותם של עשרות אלפי אזרחים; מה הן התכליות המצדיקות פגיעה בפרטיות; סמכות הרשויות המקומיות לרשת את המרחב העירוני-הציבורי במצלמות; חלוקת האחריות הראויה בין המשטרה לרשויות המקומיות על הפעלת המצלמות והשימוש בחומר המצולם; הצורך בהסדרה משפטית של הסוגיה בכללותה, תוך קביעת אמות-מידה ברורות בדבר מיקום ומספר המצלמות, אופן התיעוד, אבטחת המידע, שמירתו ומחיקתו, אמצעי שילוט ויידוע לציבור, זהות הגורמים הצופים במידע והכשרתם, מנגנוני העברת המידע לגוף אחר, הטלת סנקציות בגין שימוש לרעה ועוד.

לעלייה בשימוש במצלמות המשטרה, לצד ההתקדמות הטכנולוגית המתמדת, יש פוטנציאל לפגיעה בפרטיות במרחב הציבורי. לפיכך נדרשים בעניין זה פיקוח והסדרה ציבורית. התפתחותן של טכנולוגיות מעקב מתקדמות, כמו טכנולוגיות זיהוי פנים, זיהוי לוחיות רישוי ושיפור יכולת החיפוש בתוך כמויות גדולות של מידע, מגדילה מצמד אחד את פוטנציאל השימוש בהן למעקב, למניעת פשיעה ולטיפול בה; ומאידך גיסא, מגדילה את הפוטנציאל לפגיעה בפרטיות ובחופש התנועה.

פרטיות היא מושג עמום, סבוך ויחסי. אף על-פי שמקובל לראות בזכות לפרטיות זכות מודרנית, אפשר לומר שפרטיות היא צורך אנושי בהגבלת הפיקוח החברתי של הפרטים בחברה.

לידיעה של האזרח שיש "עין פקוחה" שיכולה לעקוב אחרינו - ולא חשוב אם מדובר בעין, באוזן או בכל אמצעי מעקב ופיקוח, אנושי או טכנולוגי - יש השפעה מיידית על החירות שלו לחיות את חייו כפי שהוא מעוניין לחיות אותם. אפשר להבחין בהשפעה זו על התנהגותם של אנשים בנוכחות מצלמות, לעומת התנהגותם בהיעדרן.

אכיפה באמצעות מצלמות היא מהלך משמעותי שיש להחילו רק לאחר דיון מקיף בכל הנוגע לסוגיית פרטיות האזרח במרחב הציבורי. כפי שמערך האכיפה נראה כיום, האזרח אינו יודע להתגונן כראוי מחשיפתו. לכן, יש להגביר את המודעות והשקיפות ולבדוק אלטרנטיבות אחרות ראויות יותר במשטר דמוקרטי.

הכותב הוא יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב.