בית המשפט המחוזי מרכז דחה על הסף תביעה בסך 200 מיליון שקל שהגישו מפרקי בטר פלייס, מיזם הרכב החשמלי הכושל של שי אגסי ועידן עופר, נגד אגסי ושורת מנהלים בחברה, בטענה כי התרשלו בניהולה.
השופט עופר גרוסקופף ציין, בין היתר, כי "בדיעבד, כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, ואולם החלטות עסקיות אינן מתקבלות בסיועה של חוכמה שבדיעבד, ועל כן מצווים אנו שלא לבחון את התנהלות הדירקטורים ונושאי המשרה מבעד למשקפיה. מטעם זה ומטעמים טובים נוספים, אין בתי המשפט בישראל מהרהרים אחרי החלטות עסקיות מיודעות שקיבלו נושאי משרה בתום-לב וללא ניגוד עניינים. כך ביחס למקרה הכללי של חברות המנהלות עסקים בישראל, וכך - מקל וחומר - במקרה של חברות הזנק שכשלו. על כן דין התביעה שלפניי, שכל-כולה תקיפה בדיעבד של היגיון עסקי שהכזיב, להידחות על הסף".
את התביעה הגישו מפרקי החברה, עורכי הדין שאול קוטלר, סיגל רוזן-רכב וד"ר קובי קפלנסקי, בשם 6 חברות בקבוצת בטר פלייס. הקבוצה הובילה מיזם שאפתני, חדשני בקנה-מידה עולמי, שעתיד היה - לו היה מצליח - לשנות את פני עולם התחבורה. הקבוצה שמה לה למטרה לפתח רכב מונע חשמל, בד-בבד עם הקמת תשתית אשר תאפשר תנועה שלו בלא כל מגבלה. מימוש החזון היה מאפשר החלפה של רכבים המונעים בבנזין ברכבים חשמליים, צמצום התלות בדלק והפיכת העולם בו אנו חיים ל-Better Place.
ואולם המיזם, שבו הושקעו כ-850 מיליוני דולר, לא עלה יפה. קבוצת בטר פלייס, שהחלה את דרכה בשנת 2007 אפופת תקוות וציפיות, הגיעה בשנת 2013 לחדלות פירעון.
בשנת 2016, כ-3 שנים אחרי הקריסה, הגישו מפרקי הקבוצה לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה בהיקף של 200 מיליון שקל נגד אגסי; נגד עידן עופר, שהיה בעל השליטה בבטר פלייס; נגד משה קפלינסקי, שהיה יו"ר החברה; נגד עוד 19 בכירים לשעבר בבטר פלייס; נגד רואי החשבון של החברה, משרד KPMG סומך-חייקין; ונגד הדירקטורים שלה.
שריפת מזומנים
בתביעה האשימו המפרקים את הבכירים לשעבר בניהול כושל ורשלני שהביא לקריסת בטר פלייס. "ניהול תאגידי רשלני, רשלנות פיננסית, מעשים, מחדלים וחיווי דעה מקצועי רשלני, שאפיינו את הניהול התאגידי של הקבוצה ואת אופן קבלת ההחלטות על-ידי נושאי המשרה בה, הביאו לקריסתה", נכתב בתביעה.
לדברי המפרקים, "למרות השקעות-עתק של בעלי המניות בסכום של מעל 850 מיליון דולר, שירדו לטמיון, כשלו הנתבעים ולא נתנו מענה ניהולי, תאגידי ופיננסי אחראי, כפי שמחויב כל מנהל בעל משרה ודירקטור וכל יועץ מקצועי סביר".
בתביעה נטען כי "בשורה של החלטות ניהוליות כבדות-משקל הוצבו משקלות משמעותיות שהכבידו על התנהלות בטר פלייס ויצרו גו משפטי מורכב, שקצב שריפת המזומנים שלו הגיע למיליון דולר ביום ויותר, כל זאת עוד בטרם החל המיזם לייצר הכנסות. הנתבעים לא פעלו בדרך הראויה, הזהירה והסבירה, והתרשלו במסגרת תפקידם, עד אשר הביאו לפירוק החברות, תוך הותרת חובות אדירים לקופת הפירוק בהיקף של מאות מיליוני שקלים".
המפרקים ציינו כי הנתבעים - עופר, אגסי, קפלנסקי וחבריהם - הם מיטב אנשי העסקים והמנהלים בארץ ובחו"ל. כהגדרתם, "מיטב המוחות, בעלי קונצרנים, מנהלי חברות השקעה, מנהלים בכירים בבנקים, יזמים עם רקורד מוכח ופירמות רואי חשבון מהגדולות והטובות בעולם".
דווקא על רקע זה, נטען, "הניהול הפיננסי התאגידי הרשלני הוא כה צורם, והסטייה ממתחם הזהירות הראוי היא כה בוטה. אין ולא הייתה סיבה שמיזם עסקי זה - בו הושקעו כל-כך הרבה כספים, ואשר היו בו ועמדו בו לרשות הנתבעים כל-כך הרבה כלי בקרה לניהול תאגידי פיננסי אחראי - ייסגר בקול מפץ כאוטי גדול ויותיר כ-1,000 נושים גדולים כקטנים (חברות מסחריות, לקוחות ופרטים, עובדים ואחרים) ללא יכול לגבות את חובם ולממש את זכויותיהם".
בתגובה הגישו הנתבעים שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף. הבקשה הראשונה הוגשה על-ידי שי אגסי, דירקטורים ונושאי משרה אחרים ב-6 החברות המשתייכות לקבוצת בטר פלייס, אשר טענו כי כל הטענות המופנות כלפיהם בכתב התביעה - גם אם יאומצו כלשונן - אין בהן כדי להקים כל חבות מצדם, שכן לטובת נושאי המשרה עומדת הגנה מכוח "כלל שיקול-הדעת העסקי", המקים (בהתקיים התנאים להחלתו) "חזקת תקינות" ביחס להחלטות העסקיות שנתקבלו על-ידי נושאי המשרה. לשיטתם, הטענות הכלולות בכתב התביעה, אף אם יוכחו, אין בהן כדי לסתור חזקת תקינות זו, ועל כן דינן סילוק על הסף.
בקשת הסילוק השנייה הוגשה על-ידי שותפות סומך-חייקין, אשר שימשה כרואה החשבון המבקר של החברות הישראליות, בטענה להיעדר עילה והיעדר יריבות. לשיטת סומך-חייקין, התביעה שהוגשה בשם החברות נגדה היא, הלכה למעשה, תביעה בשם נושי החברות, וכתב התביעה אינו מצביע על נזק אשר נגרם לחברות עצמן כתוצאה מההתנהלות הנטענת של סומך-חייקין (התנהלות המוכחשת גם לגופה).
השופט גרוסקופף קיבל את כל הטענות שהעלו הנתבעים וקבע כאמור כי דין התביעה להימחק על הסף.
"בשים לב לכך שמחד גיסא, הפגמים בתביעה הם יסודיים ומהותיים ומטילים ספק בעצם ההצדקה לניהול הליך משפטי נגד הנתבעים, ומאידך גיסא, התובעות לא הצביעו על תיקונים שבכוונתם להכניס בכתב התביעה באופן שיצדיק את ניהול ההליך, אלא ביקשו את תיקון התביעה כלאחר יד - לא ראיתי לנכון לאפשר את תיקון התביעה", קבע השופט.
גרוסקופף ציין עוד כי "כידוע, מחיקת תביעה איננה מונעת הגשת תביעה חדשה תחתיה, ואולם במקרה בו עסקינן, טוב יעשו המפרקים אם יבחנו היטב את ההצדקה להגשת תביעה לאור האמור בפסק דין זה בטרם יחליטו על הגשת תביעה חדשה, וטוב יעשו הכנ"ר ובית המשפט של פירוק אם יבחנו היטב כל בקשה מצד המפרקים להגיש תביעה חדשה, ככל שזו תוגש, על-מנת לוודא כי היא יכולה לגבור על הכשלים שפורטו בפסק דין זה".
השופט אף חייב את המפרקים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 180 אלף שקל.
אגסי יוצג בידי עורכי הדין דיבון פרקש ואופיר צברי; קפלינסקי - בידי עו"ד גיורא ארדינסט; ועופר - בידי עו"ד ירון אלכאווי ממשרד גורניצקי ושות'.
מעורכי הדין פנחס רובין וירון אלכאוי ממשרד גורניצקי ושות', באי-כוחם של הדירקטורים עידן עופר, אמיר אלשטיין וערן שריג, נמסר בתגובה: "פסק הדין משקף העצמה נוספת של כלל שיקול-הדעת העסקי גם בהליכים תביעתיים רגילים שאינם ייצוגיים או נגזרתיים. יתרה מזאת, פסק הדין מיישם בפועל סילוק על הסף בעת שמתקיימת הגנת שיקול-הדעת העסקי. זוהי העמקה רצויה ונבונה של כלל חשוב זה, בעלת השלכות רוחב לא מבוטלות".