המסקנה שנולדה ממבחן הריסוק הראשון בהיסטוריה

מוזר אפילו לחשוב על זה היום, אבל עד שנות ה-40 של המאה הקודמת, בטיחות כלל לא הייתה שיקול או תחום שהרוב המוחלט של יצרניות הרכב נתנו עליו את הדעת. בראשית ימיהן, המכוניות שהיו גדולות, מסורבלות ולא קלות לתפעול - הפנו היצרנים את עיקר המשאבים שלהם לשיפור האופן בו המכונית נעה, פחות לאופן בו היא בולמת ואף פחות לאופן בו כל זה מתחבר ליושב בהן.

למרות שחלוצים בתחום זה היו לאורך כל הדרך, מעטות מאוד ההמצאות ששינו את פני תחום הבטיחות בתעשיית הרכב. המצאות כמו המגבים בשנת 1903, המראה האחורית ב-1911 או האיתות ב-1914 הוסיפו מידת מה של בטיחות לשימוש במכונית. אבל רק בשנת 1921 אנחנו פוגשים לראשונה באביזר בטיחות ראשון של ממש. בחרנו את אלו שמלווים אותנו עד היום.

אולי היה זה רק מקרה שבאותה שנה שבה המציא בנג'מין כץ את משענות הראש הציגו האחים דוזנברג את הבלמים ההידראוליים. אבל כך היו פני הדברים. בתקופה של ראשית המכוניות במירוץ אחר עוד כ"ס אחד למנועים החלשים ההם, שכחו לגמרי שבסוף צריך גם לבלום את המכוניות האלו, הוסיפו לכך את התפעול המסובך שלהן וקיבלתם מתכון נהדר לפגיעות חזית אחור. על מנת לצמצם את הנזק שנגרם בעקבות פגיעה כזו, בה נדחף גוף הנוסעים קדימה בעוצמה וראשיהם מוטחים לאחור, בונה מר כץ את משענות הראש, שתפקידן, אז כמו היום לתמוך בצוואר, בעמוד השדרה ובמפרקת בעת פגיעה מאחור.

הזכוכית הבטיחותית, שמלווה אותנו עד היום, מורכבת למעשה משלוש שכבות נפרדות. שתי שכבות זכוכית שבין השתיים יריעת פלסטיק או ניילון שקופה. בניגוד לזכוכית רגילה שבזמן פגיעה מתנפצת לחתיכות גדולות וחדות, שעפות לכל עבר, הזכוכית הבטיחותית נשארת צמודה ליריעה שבין שתי השכבות ומונעת ממנה להתפזר. למרות שהתגלתה (במקרה) אחרי תאונה במעבדה כבר ב-1903 על ידי הצרפתי אדוארד בנדיקטוס, כאשר פלסטיק שהתקשה סביב בקבוק זכוכית מנע ממנו להישבר ולהתפזר לרסיסים כשנפל על הרצפה. חלפו לא מעט שנים עד ששוכללה ופותחה לשימוש בכלי רכב, בדרך היא שימשה גם לעדשות של מסיכות הגז של החיילים במלחמת העולם הראשונה.

ג'נרל מוטורס הייתה לחברה הראשונה לערוך מבחני ריסוק למכונית חדשות שלה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ניגשו יצרניות באופן מסודר לנושא יכולת המכונית לשאת את עוצמת ההתנגשות. מאז ועד היום הלכו מבחני הריסוק והשתכללו כאשר במרוצת השנים נוספו להם בובות ריסוק שדימו את הפגיעות האפשריות. גם כיום, ארגונים עצמאיים ובלתי תלויים שעורכים את המבחנים האלו משמשים גוף המוודא כי המכוניות החדשות שיוצאות לכביש בטוחות יותר לנוסעים ולהולכי הרגל.

בטרם הפכה חגורת הבטיחות לאביזר תקני וחובה בכל כלי רכב, ניסו יצרניות הרכב לצמצם את הנזק לנוסעי המכונית באמצעים שונים. טאקר, הייתה יצרנית זעירה בארצות הברית, שמכונית ה"טורפדו" הדגם היחיד שהספיקה החברה לבנות הייתה חדשנית במובנים רבים. אחד הבולטים בהם היה הדשבורד המרופד שלה. אביזר בטיחות נוסף שהציגו בטאקר היה פנס שלישי במרכז הגריל שהיה מסתובב עם כיוון הפניית ההגה. גם זה אמצעי בטיחות ששב להופיע בסיטרואן DS ונמצא גם היום עם תאורה עוקבת פניה במכוניות מודרניות.

פיתוח כריות האוויר הראשונות נעשה בארצות הברית ובגרמניה במקביל על ידי שני ממציאים. הרעיון, היה זהה בבסיסו - מיכל אוויר דחוס שבשחרור שלו מנפח את כרית האוויר ותומך בגוף הנהג או הנוסע בזמן הפגיעה. ההפעלה של כרית האוויר נעשתה באמצעות מנגנון מכני בעת פגיעה בעוצמה מסוימת בפגוש הרכב או על ידי הנהג עצמו. כך או כך, מהר מאוד התברר כי מהירות הפתיחה של הכרית תוך שימוש במיכל האוויר הדחוס אינה מהירה דיה והרעיון נגנז עד ששב בשנות השישים תוך שימוש בחומר נפס וחיישנים חשמליים. במידה מסוימת, כמו האופן שזה נעשה כיום, אם כי באופן מתוחכם הרבה יותר.

עד לפני לא הרבה שנים, עדיין יכולתם לראות אנשים מכים על פח המכונית ומצהירים שזו מכונית בטוחה בשל הפח החזק שלה. אולם האמת היא שדווקא מכוניות חסונות היו מסוכנות מאוד בזמן תאונה. מכיוון שגוף המכונית נותר ללא פגע, עוצמת הפגיעה והאנרגיה שבה לא נספגה ועברה לנוסעים ברכב. בשנה זו מתחילה מרצדס לחקור את התחום שהפך לבסיס לבניית מכונית בטוחה - איזורים בהם סופגת המכונית את האנרגיה בתאונה וקורסת, על מנת להגן על הנוסעים.

בשנה זו, מהנדס בשם נילס בוהלינס מוולוו, מציג את חגורת הבטיחות בעלת שלוש הנקודות. חגורות בטיחות מהסוג הנמתח לרוחב הבטן (חגורות מותן) כבר היו במכוניות, אולם אלו לא היו יעילות בתמיכה בפלג הגוף העליון, אלא רק בשמירה על הנהג בתוך כלי הרכב. עם חגורת הבטיחות שקבעה גם את הכתף וחזה הנהג, נכנסה תעשיית הרכב לעידן בטיחות חדש לגמרי.

בחלק הבא, נעבור על ארבעת העשורים המהפכניים ביותר בתעשיית הרכב בתחום הבטיחות. עשורים בהם הציבור החל לגלות כמה בטוחה יותר יכולה להיות המכונית שלו ועמד על זכותו לקבל מכוניות בטוחות יותר.

אבל כיום, אחד מאמצעי הבטיחות שאנשי שנות ה-40 וה-50 יכלו רק לחלום עליהם נמצא בהישג יד של כל אחד שרוצה לשפר את הבטיחות שלו ושל משפחתו. מערכות ההתראה המוקדמות של "מובילאיי" המותקנות כבר במאות אלפי מכוניות הן השלב הבא במערכות הבטיחות. אלו שלא מגינות על הנהג כמיטב יכולתן בזמן תאונה, אלא צופות אותה ומונעות אותה מראש.

מערכת ההתראה של מובילאיי בגרסת ה-630 העדכנית שלה המוסיפה להתראות ולחיוויים של סטייה מנתיב ואי שמירת מרחק, התראה על שלטי מהירות ועוד גם זיהוי של הולכי רגל ורוכבי אופניים. ההתראה הפעילה בשעות היום, מזהה עצמים הנעים במהירות הנמוכה מ-50 קמ"ש ומתריעה בפני הנהג על סכנת התנגשות בהם, מספקת עד שתי שניות התראה מראש.

עם עלות התקנה של 2,100 שקלים שמהם 1,500 מוחזרים בדמות הנחה באגרת הרישוי השנתית של המכונית על פני שלוש שנים והנחה של עד 15 אחוזים בביטוח הרכב, זו למעשה אחת ההשקעות הטובות ביותר בבטיחות שלכם וכן בפן הכספי.