הקיץ כבר אמור היה להיגמר, אבל בינתיים ג'הנם כמו שאומרים הזקנים התימנים. אנחנו חותכים את כביש החוף החם והלח, התחושה היא כמו לעמוד מול מייבש הידיים הגדול בעולם. בלי זכר למיגון רוח, החום חובט בכל הגוף כאילו נכרך סביבי מהרגליים ועד קצה הקסדה. אבל את ה-CB1000R לא מעניין כלום. 999 הסמק"ים שלו בארבע הבוכנות דוחפים את שנינו בכוח שאדיש לגמרי לרוח.
לגבי החום אין לי מה לעשות, אבל לגבי התנגדות הרוח יש שני פתרונות. הראשון שכולכם מכירים, לשכב על המיכל ולהתחפר כנגד הדבר הזה. השני שאני מגלה לכם עכשיו - להרביץ רכיבה מהירה לדקה שתיים ואז להאט ל-140-150, פתאום העסק מרגיש הרבה פחות נוראי. כמובן שאפשר להאט, אבל אתם לא רוכבים על CB1000R כדי לזוז לאט.
לא שיש בעיה סתם להתגלגל איתו בעיר, הוא משתלב מעולה מחוץ לכל בית קפה או מסעדה, עם העיצוב שלו. פרשנות עתידנית לקפה רייסר של פעם, לפחות פעמיים שתיתי עוד כוס קפה כדי להמשיך להסתכל עליו (אבל גם כי היה מזגן...).